גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מלט / צילום: שאטרסטוק

בשבוע החולף פורסם כי הממונה על היטלי הסחר במשרד הכלכלה ממליץ להנהיג היטל של עד 23% על מלט מיובא. המלצתו תובא בפני שר הכלכלה אלי כהן ולאחר מכן זקוקה לאישורו של שר האוצר משה כחלון. חוק היטלי סחר מסמיך את שר האוצר להטיל על יבואן חובה לשלם "היטל הגנה", וזאת אם הוא מצא שהיקף היבוא גורם "נזק חמור" לענף יצרני מקומי, במקרה זה - ייצור המלט בישראל. אלא שענף המלט בישראל נשלט על ידי מונופול: חברת נשר, אשר עד לאחרונה החזיקה בכל שלושת מפעלי המלט בארץ: ברמלה, בהר-טוב ובחיפה.

לאחרונה יחסית - בעקבות החלטה של רשות ההגבלים העסקיים מאוקטובר 2014 - נשר הסכימה למכור את המפעל בהר-טוב על פי מתווה של הממונה, שנועד לאפשר כניסה של שחקן חדש לענף המלט וליצור חלופה תחרותית למונופול. אין צורך לאמר שתחרות בענף המלט היא חיונית לאזרחי ישראל, שכן המלט מהווה את אחד המשאבים החיוניים ביותר בענף הבנייה: זהו חומר הגלם העיקרי המשמש לייצור בטון. אספקה של חומר גלם זה נמצאת במעלה שרשרת הייצור, ולכן המחירים של המלט צפויים להשפיע על מחירו של התוצר הסופי - הדירה.

ענף ייצור המלט בישראל סובל מחסמי כניסה גבוהים: הסבירות להקמה של מפעלי מלט חדשים שיתחרו בנשר היא נמוכה ביותר, וזאת משום שורה של סיבות נכבדות: ראשית, מפעל מלט זקוק לעתודות אבן משמעותיות; לשם כך יש לאתר מיקום מתאים לחציבת אבן, להקים מחצבת אבן ולהקים מפעל מלט בסמיכות למחצבה. שנית, הקמת מפעל מלט כרוכה בעלויות כספיות נכבדות, ומצריכה אישורים שלטוניים. בנסיבות אלה, דווקא היבוא מהווה גורם ריאלי ליצירת חלופה תחרותית, והתחרות חשובה על מנת להיאבק במחירים מונופוליסטיים.

רשות ההגבלים העסקיים ציינה, בהוראה שנתנה לנשר למכור את המפעל בהר-טוב, כי נשר לא היססה לנקוט צעדים שונים כדי למנוע יבוא מלט לישראל, כגון בדרך של מתן הטבות כספיות משמעותיות ותנאי אשראי מיוחדים ללקוחות הרוכשים ממנה מלט בהיקפים גדולים. לפי רשות ההגבלים העסקיים, ההנחות הכספיות לא התגלגלו לרוכשי הדירות, שהמשיכו לסבול ממחירים גבוהים. גם הפיקוח הרגולטורי על מחירי המלט, מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, לא גרם להוזלת המחירים המיוחלת.

מה אם כן יכול לסייע להוזלת מחירי מלט? תחרות. יבוא הוא מהלך חשוב ומשמעותי להוספת שחקנים לשווקים בישראל. בהיעדר תחרות מקומית ממשית, היבואן הוא זה שיוצר את התחרות, וזו כל כך חשובה למיתון מחירים גבוהים. לכן, אין להירתע מצמצום הייצור המקומי, וזאת מתוך ראיית טובתו של המשק בכללותו. החשש שהיבואן יחסל את הייצור המקומי ואחר כך יעלה מחירים לא נראה במקרה זה ריאלי; ראשית משום שהמקורות ליבוא מלט מחו"ל אינם רק חברת סימנט אלא שישנם מקורות נוספים; ושנית משום שמחירים גבוהים מצד היבואן יזמינו את היצרן המקומי להגיב במחירים מזמינים מצדו.

ענף המלט בישראל הוא ענף ריכוזי. ההיסטוריה הענפית מלמדת על פרקטיקות מונופוליסטיות מצד היצרן המקומי בניסיון למנוע יבוא. עתה, משהיבוא צמח, יש להיזהר שלא לדכאו. יש לזכור כי יבוא של מלט סובל מנחיתות יחסית, נוכח עלויות הובלה ושינוע והתלות בנמלי הים. חוק היטלי הסחר קובע שהיטל הגנה יוטל רק "מטעמים של טובת המשק בכללו, וכדי להקל על הסתגלותו של הענף היצרני המקומי לתנאי תחרות עם הטובין המיובאים". הייצור המקומי צריך להסתגל ליבוא, ואין לו זכות לחסלו.

■ הכותב היא שופטת בדימוס ומנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במכללה למינהל.