דונלד טראמפ נואם בארוחת הערב הרפובליקנית בקולומבוס / צילום: Reuters, Leah Millis
השבוע המסתיים בארה"ב יישב את רוב הספקות: הבחירות הממשמשות ובאות לקונגרס בתחילת נובמבר אמנם יהיו משאל-עם על נשיאותו של דונלד טראמפ.
זה היה השבוע שבו נטבע אות-הקלון "עבריין מורשע" על פול מאנאפורט, האיש ששימש יושב ראש מטה הבחירות של טראמפ ב-2016; זה היה השבוע שבו פרקליטו הוותיק של הנשיא, מיקי כהן, הודה בעבירות על חוקי מימון הבחירות "בשמו של המועמד" (טראמפ, גם מבלי לנקוב בשמו); זה היה השבוע שבו שניים משותפי העסקים של טראמפ, בכללם האיש שניהל בשבילו את הקונצרן המשפחתי, קיבלו חסינות תמורת נכונותם להתחלק במידע כמוס עם התביעה.
זה היה השבוע שבו הנשיא איבד את עשתונותיו פעם אחר פעם, ויצא בהתקפה מרה על התביעה, על המשטרה הפדרלית ואפילו על שר המשפטים שלו. זה היה השבוע שבו פרקליטו האישי של הנשיא, רודי ג'וליאני, הכריז תחילה כי "אמת אינה אמת", ואחר כך איים במלחמת אזרחים אם בית הנבחרים יחליט להעמיד את טראמפ למשפט הדחה בסנאט.
בית הנבחרים לא יעשה כן כל זמן שיהיה בו רוב רפובליקאי. אבל הבחירות של נובמבר עשויות לשנות את המאזן, ולהעניק לדמוקרטים רוב בפעם הראשונה זה שמונה שנים. הסבירות של מהלך הדחה כלל אינה ודאית, אבל היא תגדל לאין שיעור אם דמוקרטים יחזיקו בכהונות מפתח בגבעת הקפיטול.
הקיטוב באמריקה
בבית הנבחרים נחוץ רוב פשוט למהלך הדחה. בסנאט, שבמליאתו יתנהל משפט ההדחה, נחוץ רוב מיוחס של שני שלישים כדי להדיח. קשה מאוד להאמין שרוב כזה יושג, אבל כפי שראינו לפני 20 שנה בימי נשיאותו של ביל קלינטון, תהליך הדחה ארוך, מסובך ורווי רטוריקה ישתק את המערכת הפוליטית, יפגע בסמכותו של הנשיא, ישפיע לרעה על יחסי החוץ של ארה"ב, ויגלוש עד ערב הבחירות הבאות לנשיאות, בנובמבר 2020.
גם אם תתבדה הזהרת ג'וליאני מפני "מרד עממי מזוין" להצלת טראמפ, הקיטוב באמריקה יגיע לממדים היסטוריים. בעצם, הוא כבר הגיע.
הדמוקרטים זקוקים לתוספת של 24 מושבים (מתוך 435) בבית הנבחרים כדי לזכות ברוב. עניין רגיל הוא בבחירות של אמצע קדנציה נשיאותית, שמפלגתו של הנשיא מאבדת מושבים. שלושת חילופי השלטון האחרונים בבית הנבחרים (ב-1994, ב-2006 וב-2010) התחוללו בבחירות של אמצע קדנציה. בכל אחד מן המקרים האלה, מפלגת הרוב הפסידה הרבה יותר מ-24 מושבים.
היעד הזה הוא אפוא בהישג ידה של מפלגת האופוזיציה. אבל הרפובליקאים ניצלו את יתרונם המספרי המוחץ בשלטון המקומי - מושלי מדינות ובתי-מחוקקים של מדינות - כדי לחזור ולתחום מחוזות בחירה לטובת סיכויי הניצחון של מועמדיהם. כדי להתגבר על החיסרון הזה, הדמוקרטים זקוקים ליתרון של שבעה עד שמונה אחוזים. זה מה שהתקשורת והמנתחים הפוליטיים מכנים "הגל הכחול". כחול הוא הצבע הלא-פורמלי של הדמוקרטים, אדום הוא צבעם של הרפובליקאים (ללמדכם מה רחוקה הפוליטיקה האמריקאית מן המשוואות האירופיות; בעולם הישן, אדום הוא צבע השמאל בעוד שבאמריקה הוא צבע הימין).
"מוקדם מדיי"
אתמול (שבת), הנשיא טראמפ ליגלג על תחזיות "הגל הכחול", והתנבא ל"גל אדום", שיגדיל את הרוב הרפובליקאי. מעטים מתייחסים ברצינות אל התחזית הזו, וזה כמובן רק מגדיל את תאבונו של נשיא, המתפאר בהצלחתו לשים לאל את כל התחזיות הקונבנציונליות. אבל זה גם מגדיל את הסכנות, שהבחירות האלה מזמנות לו.
טראמפ מקדיש זמן ומאמץ לבחירות האלה במידה הגדולה כנראה מזו של כל קודמיו. מפלגות חזרו והתלוננו על נשיאים שהעדיפו לשמור מרחק, כדי שלא תדבק בהם תווית של עודף מפלגתיות. מפלגות מצידן העדיפו לרופף את קשריהן עם נשיאים לא פופולריים.
הדמוקרטים קיבלו החלטה טקטית, עוד בשנה שעברה, ששאלת הדחתו של הנשיא לא תהיה חלק ממצע הבחירות שלהם. הם לא התחייבו שלא לחתור להדחה, אבל הם השתמטו מדיון רציני. "מוקדם מדיי", היא נוסחתם הרגילה. הם משתדלים להעמיד עניינים כלכליים ומקומיים במרכז מערכות הבחירות שלהם, בייחוד שאלות של ביטוח בריאות. אבל מאורעות השבוע החולף יקשו מאוד על העמדת הפנים הזו.
"סכינאים בשירות הדמוקרטים"
הפללתם של עוזרי הנשיא ואנשי-סודו, והאפשרות הסבירה מאוד של גילויים מזיקים נוספים, הופכת את שאלת ההדחה למיידית ודחופה. יתר על כן, מעשית מאוד היא האפשרות שהנשיא ינקוט צעדים חד-צדדיים כדי להכשיל את החקירה נגדו. הוא משגר רמזים עבים על נכונותו לחון נאשמים, אחרי הרשעתם או אפילו לפניה. נראה שמנוי וגמור אתו להדיח את צמרת משרד המשפטים. הוא דיבר, או צייץ, בשבוע שעבר במידה כזאת של בוז וטינה על החוקר המיוחד ועל אנשי צוותו (ריחם "הובאש", הם "סכינאים בשירות המפלגה הדמוקרטית"), שהאפשרות של פיטוריהם מוכרחה להיחשב עכשיו לסבירה.
אם הוא יפזר חנינות ויתערב בחקירה, שאלת ההדחה תחדל להיות "מוקדמת מדיי". מבחינת הנשיא, העמדת השאלה הזו על סדר היום תועיל לו פוליטית. הוא יוכל אז להגיד לתומכיו, שההצבעה בנובמבר אינה עוד רק על נציגים בקונגרס, אלא על עצם נשיאותו. מאחר ששיעורי ההצבעה באמצע קדנציה הם בדרך כלל נמוכים מאוד, אפילו עלייה קטנה במספר המצביעים תחזק את סיכויי מפלגתו.
באופן הזה צריך כנראה גם להבין את דברי רודי ג'וליאני, המדהימים כשלעצמם, על "מרד מזוין" של המוני אמריקאים, אם ייעשה ניסיון להדיח את טראמפ. זו נוסחה של הקצנה: משבר מיידי יוציא המונים מאדישותם, ישנה את הרגליהם, ויביא אותם אל הקלפי. כמובן, הקצנה תוכל להשפיע גם על הדמוקרטים, אבל הנשיא ואנשיו מניחים שלהם יצמח רווח גדול יותר.
לפלג, לקטב, להחליש
ואם לא? אם יתממש "הגל הכחול", ובית הנבחרים יעבור לידי הדמוקרטים? איך תשפיע תבוסה כזאת על מעמדו הציבורי של הנשיא, על יחסיו עם מפלגתו ובייחוד על עצביו הרופפים?
הנשיא ביל קלינטון יצא מתבוסת מפלגתו בבחירות של 1994 עם החלטה לפנות ימינה, להתקרב אל הרפובליקאים, ולוותר על עוקצן של הרבה מהשקפותיו כדי להבטיח לעצמו בחירה חוזרת. הוא אמנם חזר ונבחר.
אבל קלינטון היה מפורסם בגמישותו. גמישות, לעומת זאת, אינה תכונה מאפיינת של נשיאות טראמפ. קשה לראות אותו ממתיק שפתיים עם יריביו, ומוותר על הלהט של נשיאותו לטובת תקופת כהונה נוספת. הדעת נותנת שתבוסה תביא אותו להקצנה נוספת, וממילא תקצין גם את יריביו.
למי יועיל מצב עניינים כזה? למי אם לא לוולדימיר פוטין. חתירתו תחת אושיות הדמוקרטיה האמריקאית נועדה קודם כול לפלג, לקטב וממילא להחליש את אמריקה. אם זה אמנם היה היעד, הוא השיג אותו להפליא.
_________________
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny