דר ארנה ברי / צילום: איל יצהר
עבר: "כילדה אהבתי את התחומים המדעיים. חלק מהזמן, עד סוף התיכון, גם ציירתי, אבל היה לי ברור שמקצועית, ציור זה לא תחום שאני מתכוונת לעסוק בו. בצבא שירתי כקצינת תיאום והדרכה בבית הספר לטיסה בחיל האוויר. כשהשתחררתי שקלתי ללמוד פסיכולוגיה, אבל אפילו לא נרשמתי. ידעתי שכיוון שאני קוראת מאוד לאט, כי אני דיסלקטית, הסיכוי שלי להצליח במתמטיקה גדול יותר. ההחלטות שלי היו גם משויכות לעובדה שרציתי להיות עצמאית מבחינה כלכלית, ובגלל העובדה שהקורלציה בין שכר ונשים היא הפוכה, ההחלטה לבחור במדעים השתלמה גם מבחינה כלכלית. לא עשיתי מחקר כלכלי, אבל זו הייתה אינטואיציה כזו, והיא התגלתה כדי צודקת.
"הגעתי מתפקידים טכנולוגיים אחרי שביליתי שנים בארצות הברית, והקמתי ביחד עם ד"ר מאיר בורשטיין (מיזמי טכם ולימים מנכ"ל תדיראן מערכות) את אורנט, סטארט-אפ מתגי תקשורת. המשימה של גיוס המשאבים החיצוניים הוטלה עליי וגם כתיבת התוכנית העסקית, למרות שלא היה לי ניסיון במצגות ובגיוס משקיעים. מאיר היה שם בשבילי וחסך לי את בית הספר של מנהל העסקים.
"אני לא יכולה להגיד שהיו רק הצלחות. יש רגעים של כישלון. מעצם היותי אישה, לא בכל מקום אנשים רצו להקשיב למה שיש לי להגיד, וגם לא בכל מקום אנשים רצו ללכת בקצב שלי ולא אהבו את העובדה שאני מתעקשת על דבריי. גם כשאני יושבת עם ראש מדינה או עם מנכ"ל, אני מצפה שאנשים יקשיבו לי ויתייחסו למה שיש לי להגיד, וכשאין סנכרון זה מבאס. פיתחתי רמה מסוימת של אוטיזם לדברים שמסיטים אותי מהדרך, כשהבנתי שהמסוגלות שלי די גבוהה".
הווה: "מה משעניין אותי בגרעין זה מדע, טכנולוגיה ואנשים. מה שעוד מעניין אותי זה שיש לחם על השולחן ושהאנשים סביבי, כמו ילדיי, יכולים לסמוך על זה שיש להם תמיכה. יזמים צעירים זה כיף גדול, ואני תמיד אומרת שלא התבגרתי ולכן אני מרגישה רוח צוות איתם. לא צריך להיות יותר חכמים מכולם, אלא לאגד את כולם בצורה הטובה ביותר ולהבין מה המשימה".
לו הייתי: "תחום הפסיכולוגיה תמיד עניין אותי, כי כשאת עובדת עם אנשים את צריכה לגעת במקומות הנכונים של האישיות שלהם כדי להביא אותם להצליח. ציור? מאז סוף התיכון אני לא מציירת, אבל העניין של מדע וטכנולוגיה, אסתטיקה ותכנון עד אמנות, נשאר במשפחה: אצל שלושת ילדיי ואת חדר האורחים שלי מעטרים הציורים של כולם".
כתבות נוספות בפרויקט "דלתות מסתובבות: בכירי המשק מדמיינים מסלולים חלופיים":
● אבישי אברהמי: "לא הייתי משנה כלום, אבל הייתי עושה את זה יותר טוב"
● צבי סטפק: "מעבר להעברת ידע, אתה גם עוזר לתלמידים לצלוח מכשולים בחיים"
● ראסל אלוונגר: "כישלון קורה כשאדם לא מעריך נכון את הדרך שהוא עושה"
● דב מורן: "אני היום מה שהייתי רוצה להיות, עם ההצלחות והצלקות"
● אברהם קוזניצקי: "הדבר הכי יציב במדינה שלנו הוא חוסר יציבות"
● אבי כץ: "אם הייתי באקדמיה, הייתי מקים את הפקולטה הכי חזקה בארץ"
● צבי יוכמן: "ממליץ לכל אחד שנכנס לעולם העסקים ללמוד ראיית חשבון"
● גבי רוטר: "חשבתי שזה מרתק שגשר יכול לחבר בין אנשים"