צבי יוכמן / צילום: יוסי כהן
עבר: "ברקע, אני חושב שהבחירה בעולם העסקי באה מהבית שבו גדלתי. אבי ז"ל היה 40 שנה מנהל החשבונות הראשי של קרן קיימת לישראל ואחי הגדול פרופסור למימון. כלומר, העולם העסקי היה טבעי לי. אני ממליץ לכל אחד שנכנס לעולם העסקים ללמוד ראיית חשבון. כשאתה מסיים, יש לך שני מסלולים חלופיים: הראשון, להיות רואה חשבון קלאסי, שעוסק בביקורת, מה שהיה ברור לי שלא מתאים לי, והשני, מסלול פיננסי-ניהולי-עסקי, ושם התחלתי.
"כסטודנט, התחלתי לעבוד במחלקת המחקר של בנק ישראל ואחר כך המשכתי להתמחות. כשסיימתי, אחרי טיול של שנה עם אשתי במזרח הרחוק, הגעתי למחלקה הכלכלית של סומך חייקין. פרופ' יצחק סוארי, מורי, רבי ואחר כך גם שותפי, היה המנטור שלי לאורך כל חיי המקצועיים. בסוף שנות ה-80 הייתי אחראי על התיק של הסדר כור כמנג'ר, וזה היה בית ספר להבראת חברות שלא לומדים בשום אוניברסיטה.
"אחרי שנתיים סוארי החליט להתחיל קריירה משלו וביחד פתחנו את משרד סוארי. אני התעסקתי בטיפול בחברות בקשיים וכך מצאתי את עצמי מעורב בהמון אירועים מגוונים ומאתגרים: ניהלתי, למשל, את מלאי החירום של החיטה במדינה; או שהייתי מנכ"ל של חברת בנייה. כלומר, כיועץ הפכתי להיות מנכ"ל וקיבלנו מניות ואופציות בהתאם להצלחה. אלה שילובים מאוד ייחודיים. בהמשך הייתי הנאמן של תבל. גם שם, ביום אחד, אתה הופך למנהל של אלף עובדים. אחרי סיום ההסדר של תבל, הרגשתי שמיציתי ושהגיע הזמן לשנות מסלול. למרות שהגעתי לשיא ומוניטין, הקמתי עם ניר דגן את קרן סקיי".
הווה: "עד היום גייסנו כמעט חצי מיליארד דולר במצטבר, בשלושה סבבים. יש לנו צוות מדהים, מגובש, שכיף להיות במחיצתו ובסוף בחיים הכול זה אנשים. השקענו עד היום בחברות כמו איידיגיטל, גרופון, סנאפ, ישראייר, נטוויז'ן ועוד רבים והובלנו מהלכים מורכבים עם תוצאות יפות. באמצעות סקיי אני מכיר את הסביבה העסקית בישראל".
לו הייתי: "קודם כול, דווקא הגיוס לצבא היה צומת משמעותי. התקבלתי לעתודה צבאית בהנדסת חשמל, אבל ביום הגיוס עליתי לאוטובוס שלוקח לבקו"ם ופתאום הבנתי שאני צעיר מכדי להתחייב שמונה שנים קדימה. באותו רגע ירדתי מהאוטובוס והתגייסתי לתותחנים. אם הייתי ממשיך בעתודה, כנראה לא היינו מקיימים את השיחה הזו עכשיו.
"שנית, אם את שואלת אותי מה הייתי עושה אם לא הייתי עושה את זה, אני אגיד שהייתי רוצה להיות ארכיטקט. יש לי ראייה מרחבית טובה, אני מאוד אוהב ארכיטקטורה ולמרות שלא מצאתי את החיבור הישיר לעולם הזה, ניהלתי חברת בנייה והיום אני יו"ר בהתנדבות של ועדת הבנייה של יד ושם - סגירת מעגל עם הוריי ניצולי השואה. אני גם יו"ר ועדת הבנייה של הספרייה הלאומית בירושלים, שמתכננים צמד האדריכלים הרצוג ודה מרון משווייץ, מהטובים והמובילים בעולם. מבחינתי זה פרויקט לאומי עם המון חוויה וסיפוק".
כתבות נוספות בפרויקט "דלתות מסתובבות: בכירי המשק מדמיינים מסלולים חלופיים":
● ארנה ברי: "פיתחתי רמה מסוימת של אוטיזם לדברים שמסיתים מהדרך"
● צבי סטפק: "מעבר להעברת ידע, אתה גם עוזר לתלמידים לצלוח מכשולים בחיים"
● ראסל אלוונגר: "כישלון קורה כשאדם לא מעריך נכון את הדרך שהוא עושה"
● דב מורן: "אני היום מה שהייתי רוצה להיות, עם ההצלחות והצלקות"
● אברהם קוזניצקי: "הדבר הכי יציב במדינה שלנו הוא חוסר יציבות"
● אבי כץ: "אם הייתי באקדמיה, הייתי מקים את הפקולטה הכי חזקה בארץ"
● אבישי אברהמי: "לא הייתי משנה כלום, אבל הייתי עושה את זה יותר טוב"
● גבי רוטר: "חשבתי שזה מרתק שגשר יכול לחבר בין אנשים"