מצלמת מהירות / צילום: דפי הירשפלד
מחדל מצלמות המהירות מגיע לשיאי האבסורד: בית משפט השלום בעכו זיכה היום (ה') 21 נהגים מעבירות תנועה, לאחר שנקבע כי לא הוכחה אמינותן של מצלמות המהירות מסוג א-3; בתגובה פתח מכון התקנים חזית מול בית המשפט ופרסם היום את הדוח המסכם לפיו בדיקה מיוחדת שנערכה במכון בהולנד קבעה כי המצלמות תקינות. המכון צירף להודעה את הדוח המפורט של הבדיקות.
בית המשפט בעכו קבע היום לגבי מנכ"ל מכון התקנים, אילן כרמית, כי "המומחה לא אמר אמת בבית המשפט, עת העיד שהוא ואחרים מהמכון נכחו בניסויים שבוצעו בהולנד לצורך דיוק המדידה של המערכת. בהתאם, יש לתת לעדותו משקל נמוך אם בכלל".
עוד ציין בית המשפט כי כל נציג אחר ממכון התקנים לא העיד ביחס לניסויים שלכאורה בוצעו, "לא הובאו לעדות המומחים ההולנדים שחתומים על דוח בדיקות יחידות הקצה שבוצעו לכאורה במעבדה, ולא הוגש כל מסמך מטעם המאשימה המעיד על הניסויים שבוצעו".
בית המשפט החליט כי "ניתן לקבוע באופן חד וברור כי הבדיקות שנטען על-ידי המאשימה שבוצעו לצורך תקינת המערכת הן בגדר 'עדות שמועה', על כל המשתמע מכך. על כן הוכח כי המומחה לא נכח בבדיקות אלא הסתמך על גורמים חיצוניים, שאף הם לא הובאו להעיד מטעם המאשימה".
עוד נקבע כי "לאור העובדה שתו התקן לא הוכח כלל, הרי שיש לקבוע כי עובדות כתבי האישום לא הוכחו מעבר לספק סביר, ולטעמי לא הוכחו כלל מעבר לנדרש".
"במצב שבו מתערערת אמינות המערכת עד היסוד (כך על-פי חומר הראיות כפי שיפורט בהמשך), הרי שבמקרה שלא ייבחן מחדש תו התקן שהוצמד למערכת והבדיקות שנעשו לכאורה על-מנת שזה יינתן, קיים חשש ממשי להסתמך על מדידות המערכת", נכתב בפסק הדין.
מכון התקנים מתעקש שהמצלמות אמינות
בהודעה של מכון התקנים נכתב כי הדוח המסכם של המעבדה ההולנדית NMi קובע כי מצלמות המהירות א3 הן אמינות, מהימנות ועומדות בדרישות התקן. לדברי המכון, המעבדה ההולנדית NMi, הנחשבת למעבדה המובילה בעולם, ביצעה בחודש האחרון מעל 500 מדידות שבדקו את מצלמות המהירות א3, אשר הוכיחו את אמינות המצלמות.
לדברי המכון, הבדיקות בוצעו על המערכת למדידת מהירות כלי רכב מדגם Gatso GTC-GS11 IL, מהסוג המצוי כיום בכבישי ישראל. בהתאם לדרישת התקן, הבדיקה כללה מעל 500 מדידות, אשר בוצעו ברובן במסלול מיוחד בבלגיה. בדיקת המהירויות הגבוהות (150 עד 250 קמ"ש) נעשתה במסלול בגרמניה המתאים לבדיקות מסוג זה. הבדיקות למהירויות בין 50 ל-220 קמ"ש, בוצעו במסלול בבלגיה על מגוון סוגי רכבים: פרטי, מסחרי ורכב פרטי עם נגרר. בסך-הכול בוצעו 458 מדידות, כאשר המערכת עמדה בדרישת הדיוק של התקן ברמה של עד 3 קמ"ש במהירויות עד 100 קמ"ש. הבדיקות למהירויות 150 עד 220 קמ"ש בוצעו במסלול המיוחד בגרמניה, שם בוצעו 75 מדידות על רכב פרטי ומסחרי. גם בבדיקות אלה עמדה המערכת בדרישות התקן. בסך-הכול בוצעו 533 מדידות.
החלטת בית המשפט עלולה להביא לגל תביעות נגד המשטרה
מזה חודשיים המשטרה לא רושמת דוחות מהירות על בסיס המצלמות, לאחר שפרקליטות המדינה הורתה להפסיק לשלוח דוחות לנהגים על בסיס 100 מצלמות המהירות מסוג א3 הפועלות בכבישים מאז 2013. בעקבות החלטת בית המשפט מהיום לזכות את הנהגים, עלול להיווצר צונמי של פניות מצד אזרחים שקיבלו דוחות וכן תביעות נגד המשטרה. מדובר במאות מיליוני שקלים שנגבו מאז הופעלו המצלמות ב-2013, ואלפי אנשים שאיבדו את רישיון הנהיגה שלהם בעקבות הדוחות הללו. הנזק למשטרה עלול להיות הפסד הכנסות של עשרות מיליוני שקלים בחודש.
ואולם, ניתן להניח כי המדינה תערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, ועד שלא יינתן פסק דין סופי בפרשה (בין אם במחוזי או אף בעליון אם הפרשה תגיע לפתחו), פסק הדין אינו מחייב את הערכאות המשפטיות האחרות במדינה ואינו מהווה תקדים.
נקודת המפנה בפרשת מצלמות המהירות הייתה הפרסום ב"גלובס", שבו נחשף מסמך מדיון פנימי של המשרד לביטחון פנים והמשטרה בתחילת 2017, על המחדל הגדול בתהליך אישור הפעלת המצלמות הללו.
הפרשה החלה לפני שנים אחדות, כאשר קבוצה של 20 נהגים, המיוצגים על-ידי עו"ד תומר גונן, ערערו על תקפות הדוחות שקיבלו בגין מהירות מופרזת על בסיס מדידות המצלמות הללו. טענותיהם של הנהגים ועו"ד גונן קיבלו ביטוי בתקשורת, אבל בתחילה לא נלקחו ברצינות במשטרה.
במסגרת ההליכים המשפטיים זומן להעיד מנכ"ל מכון התקנים אילן כרמית, שהיה אז ראש אגף תעשייה במכון התקנים והאחראי על תהליך בדיקת המצלמות הללו. בעדותו הצהיר כרמית כי הבדיקות היו כראוי אצל הספק בהולנד, אבל בבדיקה שערכה המשטרה התברר כי כלל לא נערכו ניסויים כראוי, וכרמית עצמו כלל לא נכח באתר הניסויים. התברר גם, שהדוח של הספק ההולנדי למכון התקנים, הוא למעשה "העתק הדבק" של ניסוי שנערך 10 שנים קודם לכן בגרמניה, ותוצאותיו כלל אינן רלוונטיות לתו התקן שנדרש למצלמות.
במסמך שנחשף לראשונה ב"גלובס" על הדיון הפנימי, צוטטה ראש מערך התביעה באגף התנועה במשטרה, נצ"ב שרית פילפסון, אומרת כי "התקן שהעניק מכון התקנים למצלמות ריק מתוכן ולא ניתן להצביע על אמינות המצלמות בהסתמך על תקן זה... מציעה בשלב הזה לא לבקש ממכון התקנים לתקף את התקן והמצלמות, זה עלול לסבך את המשפט המתנהל". בדוח סיכום על מחדלי הבדיקה של מכון התקנים נמסר לצמרת המשטרה והמשרד לביטחון פנים כי "המשטרה נמצאת בבעיה בגלל התקן, שלמעשה לא שווה הרבה".
בעקבות קבלת המסמך התקשר מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך אל פנחס שחר, שהיה באותה התקופה מנכ"ל מכון התקנים, כדי לבדוק האם מכון התקנים מתכוון להוציא מכתב המאושש את תקפות תו התקן של המצלמות. אלשיך היה מודאג מהפגיעה התדמיתית שהמשטרה עלולה לספוג. מכון התקנים הבין שהסתבך והזמין חוות-דעת נוספת מהמומחה לטכנולוגיה דניאל רוזן וגייס סיוע משפטי מיוחד, בעשרות אלפי שקלים, כדי לתמוך ב"בדיקה" ובכרמית, אבל המשטרה החליטה לא להגיש את המסמך של רוזן לבית המשפט.
בעקבות הדברים הרחיב מבקר המדינה את הביקורת הנערכת בימים אלה במכון התקנים גם לפרשת מצלמות המהירות. בנוסף, במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה יש תלונות בדרישה לבדוק את תהליך אישור מצלמות המהירות, הן במכון התקנים והן במשטרה, כולל התייחסות מיוחדת לעדותו של כרמית.
יו"ר מכון התקנים הישראלי, אורי דורי, מסר: "ידענו והאמנו כי יוכח כי מצלמות המהירות אמינות, מהימנות ועומדות בדרישות התקן. אני שמח שגם הדוח הסופי קובע זאת, ומצר על כך שגורמים אינטרסנטיים ניסו להשחיר לכל אורך הדרך את מכון התקנים".