פנסיה/צילום: shutterstock
העלאת גיל הפרישה לנשים מ-62 - גיל הפרישה כיום - ל-67, תגדיל את הכנסתן של נשים מקצבת הפנסיה בכ-45% בממוצע, כך שהקצבה מקרן הפנסיה תהיה כ-10,400 שקל בחודש בממוצע, במקום כ-7,200 שקל בחודש בממוצע. העלאת גיל הפרישה של נשים ל-64, תגדיל את קצבת הפנסיה שלהן בכ-16%. כך עולה ממחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, שפורסם היום (א'). החוקרות הן ליאורה בוורס והדס פוקס. אל קצבת הפנסיה, הנגזרת מהכסף שנחסך לאורך השנים בקרן, מצטרפת גם קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי, המשולמת לנשים החל מגיל 62, ולגברים החל מגיל 67. לכן, כאשר מדברים על גיל הפרישה בישראל, מתייחסים למעשה לגיל הזכאות ליציאה לפנסיה.
קצבת הפנסיה, יחד עם קצבת הזקנה, מייצגים את "ההכנסה החודשית מפנסיה" בישראל. לפי נתוני המחקר, כאשר משווים בין ההכנסה החודשית הממוצעת מפנסיה כיום של גבר נשוי בן 67 לבין זו של אשה נשואה בת 62 - מתקבל פער של כ-61%: ההכנסה שלו היא כ-15,300 שקל בחודש, ואילו שלה היא כ-9,500 שקל בחודש. כאשר משווים בין ההכנסות מקצבת פנסיה בלבד, הפער הוא של כ-81%, ומגיע לכמעט 100% כאשר משווים בין הכנסות מקצבת פנסיה של רווקים. אמנם פערים האלה גדולים, אלא שמתברר שבמדינות אחרות הם גדולים אפילו יותר, ולכן ישראל נמצאת באמצע דירוג מדינות ה-OECD בתחום הפערים המגדריים העתידיים בפנסיה. הדבר נובע, בין השאר, משיעורי התעסוקה הגבוהים יחסית של נשים בגילי העבודה ביחס למדינות OECD (שהם 66% בישראל לעומת 60%) וממדיניות מיסוי ורווחה המיטיבה עם נשים. נשים בישראל גם זכאיות לזיכוי גדול יותר ממס הכנסה בהשוואה לגברים; וגם יש להן יכולת להגדיל את קצבת הזקנה שלהן בשיעור גבוה יותר, שכן על כל שנת דחייה של הפרישה מהעבודה עד לגיל 70, ניתן לקבל תוספת של 5% לקצבת הזקנה. המנגנון הזה מקנה פוטנציאל הארכה של שמונה שנים לנשים (תוספת של 40%), בהשוואה לשלוש שנים בלבד אצל גברים (15%).
פערי סימולציה לחוד ופערי מציאות לחוד
הפער בהכנסות בין גברים לנשים עם היציאה לפנסיה נובע גם מכך שנשים משתכרות פחות בממוצע בהשוואה לגברים לאורך הקריירה שלהן - שהרי קצבת הפנסיה היא נגזרת של גודל החיסכון - וגם מכך שהן פורשות מוקדם יותר משוק העבודה. אך לשתי הסיבות האלה, מצטרפת סיבה נוספת, מדוברת פחות - העובדה שכאשר נשים מאריכות את חופשת הלידה מעבר ל-15 שבועות, הן אינן מקבלות משכורת ולכן גם אינן מגדילות את החיסכון הפנסיוני.
קטיעות אלה של הרצף התעסוקתי, יחד עם השכר הנמוך יותר של נשים, בממוצע, גורמים לכך שגם אם נשים וגברים יפרשו כעת באותו הגיל - 67 - קצבת הפנסיה של הגברים תהיה גבוהה ב-25%-36% מזו שלהן. הפער הזה בעייתי, בייחוד אם מביאים בחשבון שתוחלת החיים של נשים (84), גבוהה מזו של גברים (81).
חישובי הפער המגדרי בפנסיה מבוססים על סימולציה שערכו החוקרות, בהתאם לנתוני השכר הממוצע כיום, ותוך הנחה שהשכר גדל לינארית עד לפרישה ושהעובדים שומרים על רצף תעסוקתי. מכיוון שהמציאות פעמים רבות פחות ורודה מהנחות המוצא האלה, החוקרות מציינות שבפועל, הפער עשוי להיות "גבוה יותר מתוצאת הסימולציה".
פערים מגדריים בכל המגזרים
החוקרות רצו גם לבחון את הפערים מגדריים בפנסיה כיום, ולשם כך השתמשו בנתונים של 640 אלף איש שהייתה להם קרן פנסיה ב"מנורה מבטחים" בשנת 2017 - מבוטחים של קרנות הפנסיה החדשות בלבד (קרנות שבהן הגמלה נקבעת עם הפרישה, לפי כמות הכסף שנצברה בקרן). הן בדקו מהו גודל החיסכון בקרן בפילוח לפי גילאים ומגדר, ומצאו פער מגדרי לכל אורך הדרך, שמגיע לשיא בגילי 45-54, כשהחיסכון שצברו גברים גבוה ב-28% מזה של הנשים.
הן בדקו גם את מצב החיסכון הפנסיוני בקרב ערבים וחרדים, ובפילוח לפי מגדר. אצל ערבים רואים פער מגדרי עמוק, של יותר מ-40% בגילי 44 ומעלה, שמצטמצם בגילים הצעירים בגלל יציאה מואצת של נשים ערביות צעירות לשוק העבודה. מכיוון שאצל חרדים נשים צעירות הן כוח עבודה עיקרי, החיסכון הפנסיוני שלהן בגילי 25-34 גבוה ב-26% מזה של הגברים החרדים.
העלאת גיל הפרישה לנשים מחויבת מציאות
המחקר של בוורס ופוקס מחדד את העובדה שהעלאת גיל הפרישה לנשים היא כיום מחויבת המציאות, בעיקר נוכח העלייה המתמדת בתוחלת החיים בישראל והמגמה השלטת ב-OECD להשוואת גילי הפרישה של גברים נשים. למעשה, ישראל כיום היא בין תשע מדינות OECD שיש בהן פערים בגיל הפרישה בין נשים לגברים (לצד איטליה, פולין, שווייץ, בריטניה, אוסטריה, צ'כיה, טורקיה וסלובניה) ואחת משלוש בלבד שצפויות לשמר את הפער עד שנת 2060, לצד סלובניה ופולין.
למרות ההבנה הקיימת כיום בממשלה ובקרב חברי כנסת שאין מנוס מהעלאת גיל הפרישה לנשים בישראל ל-64, ואולי אף מעבר לכך בהמשך, עד היום ההחלטה בעניין נדחית משנה לשנה בשל הקושי לייצר מתווה מוסכם להעלאה. החשש שמביעים בהקשר זה ארגונים חברתיים, וחברות כנסת ככשלי יחימוביץ' ואורלי לוי-אבקסיס, הוא שהעלאת גיל הפרישה תפגע בנשים העובדות במקצועות שוחקים כניקיון והוראה ואף בנשים שנפלטו משוק התעסוקה. לכן הן מתנגדות להעלאת גיל הפרישה, כל עוד היא לא מלווה בהגדרתם של מקצועות שוחקים ומתן תנאי פרישה עדיפים לעוסקים בהן - עיקרון שהאוצר מתנגד לו.
"אם רוצים לצמצם את הפער בפנסיה, המפתח הראשי הוא צמצום הפערים בשוק העבודה", מסכמות החוקרות, וקובעות שהדרך העיקרית לצמצום פערים היא "העלאת גיל הפרישה לנשים, תוך התחשבות בהיבטים השונים של הסוגיה". פוקס מוסיפה שחשוב שנשים יבינו אילו השפעות יש לבחירות שלהן כיום על מצבן הכלכלי בעתיד.
