גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הרבנות הראשית בתל-אביב / צילום: תמר מצפי

לפני כחודש הצגתי כאן מסמך המתאר את הכשלים הרבים במערך מונופול הכשרות של הרבנות, הכולל את מערכת ההשגחה בארץ, ואת מערכת הכשרות על מוצרי מזון ומערך השחיטה בחו"ל ויבוא הבשר ("מונופול הכשרות של הרבנות: מאות מיליונים בבד"צים ללא מס, "גלובס", 15.8.2018). המסמך, פרי-עטו של עו"ד עמיחי פילבר מפורום קהלת, לשעבר מנהל תחום הכשרות במשרד לשירותי דת, שבקי במערך הכשרות מאל"ף עד תי"ו, הצביע על בעיית הכסף השחור בתעשייה, על הקשר הלא בריא בין המעסיקים למשגיחים, על תעריפי כשרות לא אחידים ועל תעשיית הבד"צים שמגלגלת מאות מיליונים ללא מס. נזכיר כי תעשיית הכשרות מגלגלת, לפי הערכות, בין 3 ל-4 מיליארד שקל בשנה, ורוב הכסף מגיע מכיסי העסקים. עם זאת, חשוב להדגיש כי בניגוד לדימוי שנוצר, אין לתעשייה הזאת השפעה דרמטית על יוקר המחיה. 

מאז פרסום המסמך התרחשו שתי התפתחויות בולטות: הראשונה הייתה כעבור יום - היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, קבע כי אם הרבנות הראשית לא תקדם את פסיקת בג"ץ בנושא ניתוק היחסים בין משגיחי כשרות לעסקים שעליהם הם מפקחים, מונופול הרבנות הראשית לישראל על הכשרות יבוטל. ההתפתחות השנייה: בעקבות מכתבו של מנדלבליט, גובש תזכיר חוק שנכתב במשך שבועיים בלבד, ובמרכזו הקמת תאגידי כשרות אזוריים - הצעה שנפסלה בעבר על-ידי משרד האוצר. הכוונה היא להקים 3-6 רשויות אזוריות לכשרות, וכל רשות תשרת בין 29 ל-55 רשויות מקומיות ו-2,500 עד 5,000 בתי עסק. לכל בר בי רב ברור שמדובר בתוספת עלויות שמוערכת בעשרות מליוני שקלים.

בנייר עמדה שכתב עו"ד פילבר בעקבות פרסום תזכיר החוק, הוא מותח עליו ביקורת קשה. "התזכיר נכתב בחופזה במשך שבועיים בלבד בעקבות מכתבו של היועץ המשפטי לממשלה", כותב פילבר, "כאשר הגורמים המקצועיים באגף הכשרות ברבנות הראשית ובמשרד הדתות לא היו שותפים לגיבוש החוק, וכך גם נציגי המועצות הדתיות, רבני הערים ובעלי העסקים לענפיהם השונים".

הסוגיה שמעלה פילבר היא בהחלט מוזרה: איך חוק שיש לו השלכות כלכליות משמעותיות נכתב ללא התייעצות כלשהי עם הארגונים העסקיים שעשויים לשאת במלוא הנטל הכלכלי שלו?

פילבר מונה במסמך שלו 3 כשלים מרכזיים: הראשון והחשוב ביותר מבחינה פיננסית לעסקים: לדעתו, צפוי ייקור של עלויות הכשרות לבתי העסק במאות אחוזים. העיקרון המרכזי בהצעת החוק הוא שהמימון המלא של יישומה - הן בצרכים הפיזיים והתפעוליים והן בכוח-האדם - ייעשה מאגרות כשרות שיושתו על בעלי העסקים. המשמעות היא שלשכר המשגיח שמשלמים היום בעלי העסקים ייתוספו העלויות המלאות של תפעול מערך הכשרות האזורי, והדבר ייקר באופן מיידי את עלויות הכשרות לבית העסק במאות אחוזים. פילבר מסביר כי כל הרחבה של המנגנון, העלאת שכר של המשגיחים ועובדי הרשויות או החמרה בדרישות הכשרות וכדומה יגרמו באופן מיידי להעלאת מחירי הכשרות שיתגלגלו לצרכן (שוב, להערכתי לבטח יהיה גלגול, אבל צריך לשים את הדברים בפרופורציה).

הכשל השני שמתאר פילבר: החוק החדש רק יגדיל את מספר הגורמים במערכת ויגביר את חוסר הבהירות לגבי הסמכויות של כל אחד מהם - דבר שאופייני מאוד לכל הרגולציה הישראלית, לא רק בתחום הכשרות. על-פי הצעת החוק, לגורמים הקיימים היום במערך הכשרות (הרבנות הראשית, משרד הדתות, הרבנות המקומית והמועצה הדתית) יצטרפו הגורמים הבאים: ממונה על רשויות הכשרות האזוריות, ועד מנהל של רשות כשרות ומנכ"ל של רשות כשרות אזורית. שוב - התוצאה שפילבר מתאר אופיינית כל-כך למצב כרגע בכל תחום רגולטורי בישראל: ריבוי גורמים שמוביל לעוד ריבים על סמכויות ולעוד מלחמות על קרדיטים, שבסופו של דבר רק הצרכן מפסיד מהם. 

הכשל השלישי: תזכיר חוק הוא תזכיר. אחריו יש עוד תהליך חקיקה ויישום (דבר שלפעמים כלל לא מתרחש). להערכת פילבר, יידרשו לכל תהליך החקיקה ויישומו 4 שנים. על הרקע הזה הוא חוזר על המלצתו במסמך הקודם - להקים לאלתר, בהחלטת ממשלה, חברה ממשלתית להעסקת משגיחי כשרות ובכך להתחיל את ההסדרה בפועל. במקביל, הוא מציע לקיים הליך חקיקה מקיף של "חוק כשרות ממלכתית" שיכלול התייחסות לכל הסוגיות הבעייתיות במערך הכשרות.

השורה התחתונה: הדיון על מערך הכשרות הוא עוד ריטואל אופייני מאוד לרגולציה הישראלית. משפטיזציה, פתרונות לא אפויים, פתרונות שרק מנפחים את הסקטור הציבורי ובסופו של דבר לא מפחיתים עלויות לבתי העסק ולצרכנים.