אייפון XS Max / צילום: shutterstock
כשאפל השיקה בחודש שעבר את האייפונים החדשים, XS ו-XS Max, ההתלהבות הייתה מתונה יחסית: התורים היו קצרים יותר מבעבר, הביקושים ל-XS הוערכו כנמוכים מבשנים קודמות, והיו מי שחשבו שהחידוש האמיתי היה בכלל השעון, שאפל הכריזה עליו באותו אירוע שבו חשפה את האייפונים.
הסיבה עשויה להיות נעוצה בכך שאפשר לספור על כף יד אחת את מספר השינויים שנעשו באייפונים החדשים ביחס לדגם של שנה שעברה: תזוזה של פחות ממילימטר במיקום המצלמה האחורית, שבב ה-A12 ביוניק החדש, צבע זהב חדש, והשקת הדגם המוגדל - ה-XS Max, אשר בניגוד ל-XS זכה לביקושים גבוהים ממכשירי הפלוס הקודמים של אפל.
גם בבדיקה ראשונית שביצעתי עם השקת המכשירים באפל סטור בברלין, החוויה הייתה נחמדה, אבל לא מלהיבה ולא מפתיעה. בסופו של דבר, הגודל של דגם ה-Max היה החידוש הדרמטי ביותר, אבל על פניו, גודל הוא לא חידוש מספיק.
לכן, כשקיבלתי להתנסות בת שבוע את האייפון XS Max לקראת ההשקה בישראל, באדיבות רשת iStore, לא היו לי ציפיות גבוהות, אבל מהר מאוד התחלתי להעריך יותר את המכשיר שקיבלתי. בתנאי יום-יום, מחוץ לסטנד התצוגה בחנות, מדובר במכשיר מרשים ויפה במיוחד מכל זווית - מסך ה-AMOLED מתוצרת סמסונג בצדו הקדמי של המכשיר מספק תצוגה צבעונית מאוד עם ניגודיות גבוהה, ובצידו האחורי גוף האלומיניום, פלדת האל-חלד והזכוכית של אפל מבריק ונוצץ בצבע הזהב החדש והראוותני.
גוף המכשיר עשוי היטב, ובגימור ברמה גבוהה, כמו שאפל יודעים לעשות. הוא חלק, וגודלו אמנם מקשה על האחיזה לבעלי ידיים קטנות עד ממוצעות, אך משקלו מקנה לו יציבות. מדובר במכשיר נעים למראה ונעים למגע - אך לא כל כך נעים לכיס: החל מ- 5,250 שקלים לדגם המקס עם 64 ג'יגה בלבד. ואם כבר מדברים על כיסים: המכשיר, בגודל 15.75 על 7.7 ס"מ, לא נכנס לכיס ממוצע של מכנסי נשים, גם ללא כיסוי מגן.
חיובי: צילום מעולה, סוללה מפתיעה
כיוון שהמסך תופס את כל צידו הקדמי של המכשיר, התצוגה של ה-XS Max גדולה יותר מאשר זו של מכשירים קיימים בגודל דומה. התצוגה הגדולה והצבעונית ואיכות הסאונד הופכות את האייפון החדש למכשיר מצוין לצריכה של מדיה על צורותיה השונות: האזנה למוזיקה, צפייה בסרטונים ובתמונות ושימוש במשחקים - כולם מהנים במיוחד בדגם המוגדל. גם המימוג'י, האווטרים המונפשים שניתן לעצב בדמות המשתמש, ומחקים את הבעות הפנים שלו, הם פיצ'ר כיפי ומשעשע.
גם צילום וידאו וסטילס הוא חוויה מצוינת. התמונות יצאו בהירות וחדות, גם בחושך ובתנועה. המנגנון החכם של המצלמה, שמצלם אוטומטית עשרות פריימים לפני ואחרי רגע הלחיצה על כפתור הצילום, הוכיח את עצמו - כל סלפי יצא מושלם. באופן כללי, המצלמה של המקס העלתה את חשבון האינסטגרם שלי לרמה חדשה.
אף על פי שנפח הסוללה ירד בדגם הנוכחי, לעומת דגמי האייפון הקודמים, הסוללה הוכיחה את עצמה והחזיקה בקלות ליום שלם של עבודה - למרות המסך הגדול. המכשיר אמנם גדול וקצת קשה לאחיזה, אך גם הפגין עמידות: במהלך הבדיקה הוא נפל לרצפה כמעט בכל יום, ונותר ללא שריטה.
אך היתרון הגדול באמת של האייפון מקס הוא בהיותו אקססורי מסובב ראשים. המכשיר גדול מאוד ויפה מאוד, ומותיר רושם על כל מי שרואה אותו. המראה היוקרתי שלו, יחד עם תו המחיר הגבוה, הופכים את המכשיר לסמל סטטוס מובהק. אין לי ספק שפריס הילטון של 2004 הייתה הופכת ללקוחה נלהבת של המקס, לצד המכשירים מצופי היהלומים שהיו סימן ההיכר שלה באותה התקופה.
שלילי: לא נוח מספיק, קליטה בעייתית
לצד היתרונות, המקס מגיע עם לא מעט חסרונות. בכל מה שקשור לנוחות השימוש השוטף במכשיר, אפל הפתיעה לרעה. לרוב, האייפונים ידועים בכך שהם אינטואיטיביים, נוחים לשימוש, ומעוצבים באופן אופטימלי. עם השקת המקס, אפל ויתרה על ההתעקשות העקרונית לייצר טלפונים שיהיו נוחים להפעלה ביד אחת בלבד. לצד הוויתור הזה, נראה שהחברה ויתרה גם על עקרונות נוספים שלה, ובמקום מכשיר מתוקתק עד הפרט האחרון, קיבלנו מכשיר חצי-אפוי ואפילו מסורבל.
ראשית, הדבר מתבטא באופן שבו מנוצל גודל המכשיר: המסך הגדול לא מנוצל כדי להציג כמות גדולה יותר של מידע מאשר בדגם הרגיל, או כדי להגדיל את האובייקטים המוצגים לטובת אלו שזקוקים לכך. במקום זאת, המידע מפוזר בצורה מרווחת יותר, והמסך כולל שטחים מתים רבים. אמנם יש פיצ'ר המאפשר לבחור את זום התצוגה הרצוי, סטנדרטי או מוגדל, אך ההבדל בין שתי האפשרויות כמעט ולא קיים. התצוגה המוגדלת אינה באמת גדולה, והתצוגה הסטנדרטית אינה מנצלת את שטח התצוגה כראוי.
הניצול הלא נכון של התצוגה ממשיך להיות חיסרון גם בתוך אפליקציות חיצוניות. באג מעצבן במיוחד דוחק את הצעות האיות באפליקציות הודעות מידיות כמו וואטסאפ ופייסבוק מסנג'ר, כך שהן מוסתרות על ידי המקלדת.
המכשיר מקשה גם על ביצוע חלק מהמחוות הדרושות להפעלתו. גרירה מלמטה ממזערת את האפליקציות וגרירה ארוכה פותחת את המסך המציג את כל האפליקציות הפתוחות. אלא שבשל גודלו של המסך, המחווה דורשת תנועת אצבע אינסופית ולא אינטואיטיבית. כך גם פעולה פשוטה כמו פתיחת מסך ההתראות דורשת גרירה מהקצה העליון של המכשיר כלפי מטה, מחווה שקשה לבצע ביד אחת - אלא אם יש לכם ידיים גדולות במיוחד.
גם הוויתור העיקש של אפל על קורא טביעות אצבע הוא מהלך שנראה שלא הוקדשה לו מספיק מחשבה. זיהוי הפנים של האייפון X אמנם הפך לסטנדרט שמשוכפל במכשירי המתחרות, אך הן מביאות את הפונקציה הזו לצד קורא טביעות אצבע, ואילו אפל בחרה לדבוק בבחירתה לוותר עליו. אלא שזיהוי הפנים לא עובד בחושך, ומתקשה לעבוד בזוויות קיצוניות כמו בשכיבה על הגב או במבט מלמעלה, כאשר המכשיר מונח על השולחן. התוצאה היא שפעולה פשוטה כמו בדיקת התראות הופכת למסורבלת, ודורשת להרים את הטלפון מהשולחן אל גובה העיניים, לקום משכיבה ואף להזין סיסמה באופן ידני.
לצד החסרונות של המכשיר עצמו, גם מערכת ההפעלה שהושקה איתו, IOS 12, מגיעה עם סט בעיות משלה. התאכזבתי לגלות שבעיות הקליטה שדווחו על ידי משתמשים ברחבי העולם אכן מורגשות. במהלך שיחות טלפון רבות הקליטה הייתה חלשה והשיחה נשמע כאילו היא מתנהלת מחניון תת קרקעי. גם הרשת הסלולרית התנתקה לפרקיי זמן ארוכים. עדכון מערכת ההפעלה ל-IOS 12.01 פתר בעיות אחרות שדווחו במכשיר, כמו טעינה מגומגמת ו-WiFi האיטי, אך לא את בעיות הקליטה.
בנוסף, נראה שרבות מהאפליקציות הקיימות לא מתאימות למערכת ההפעלה, אף שעברו עדכון. אפליקציית Outlook Exchange קרסה בכל שימוש, וחוויתי קריסה גם ב-iMessage, אפליקציית ההודעות של אפל עצמה, בעת הכנת מימוג'י. בנוסף, שימוש באפליקציית פייסבוק במשך דקות בודדות הוביל להתחממות המכשיר ולהאטה משמעותית. זו אמנם ידועה כאפליקצייה כבדה במיוחד, אך מעבד שש הליבות ושבב ה-A12 ביוניק אמורים היו לעמוד במעמסה.
השורה התחתונה
בתור טלפון, האייפון XS Max עושה עבודה בינונית שממש לא מצדיקה את המחיר הגבוה. בתור מערכת מדיה, לעומת זאת, מדובר במכשיר כיפי במיוחד - כיף לשחק בו ולצפות בו בסרטונים ובתמונות. כיף לצלם איתו, וכיף להצטלם איתו. אם כן, השאלה אם להוציא סכום משמעותי כל כך על המכשיר תלויה בשאלה מה בדיוק אתם מחפשים.
