שבוע לפני הבחירות לרשויות המקומיות של שנת 2018, ונראה שהפעם יצליחו נשים רבות - יותר מאשר אי-פעם - להיבחר כחברות מועצה (תפקיד ללא שכר). יחד עם זאת, ספק אם מספר הנשים העומדות בראש הרשויות יצמח למספרים משמעותיים.
במערכת הבחירות לרשויות הקודמת, בשנת 2013, נוהלו קמפיינים בולטים של נשים רבות ברחבי הארץ על ראשות מועצה ועל חברות במועצה. המחשבה הייתה אז שיש לשפר את מספר הנשים שהן חברות מועצה כדי להגדיל את התשתית של אלה היכולות לטפס הלאה, לראשות הערים, בפעם הבאה.
חמש שנים מאוחר יותר, ובישראל יש שש נשים שעומדות בראש רשות מקומית - מתוך 257 רשויות. במילים אחרות, שיעור הייצוג המגדרי עומד על 2.3% בלבד. שיעור חברות המועצה עומד על 14% מסך כל חברי המועצות. שני הנתונים הללו משקפים צמיחה מזערית בלבד בייצוג הנשים, בהשוואה לשנים שלפני 2013.
כאחד הלקחים ממערכת הבחירות של 2013, הוחלט לשנות את חוק הבחירות לרשויות המקומיות בנושא הרכב הרשימות. תיקון החקיקה, שהובל על ידי ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), ח״כ לשעבר יפעת קריב (יש עתיד) שמתמודדת כיום על ראשות עיריית הוד השרון, ח"כ דב חנין (חד"ש) וח״כ חנין זועבי (בל"ד), הוסיף לספר החוקים העדפה מתקנת פוליטית בפעם הראשונה. לפי התיקון, יינתן תמריץ כספי לרשימה שבה לפחות שליש מחבריה שנבחרו ומכהנים מטעמה במועצה הן נשים - תוספת בשיעור של 15% למימון הבחירות הקבוע בחוק, לעומת רשימות שאינן מגוונות מבחינה מגדרית. למעשה, היות שמספר חברי מועצה שמכניסות רוב מכריע של הרשימות הוא נמוך, הרי שכדי ליהנות מתוספת המימון, יש למקם נשים במקומות 1-3.
מדובר בהעדפה מתקנת הדומה למהלך החקיקתי שנעשה בתחום הדירקטורים בחברות ציבוריות, שסייע לשנות את המפה בחברות הציבוריות.
תיקון החקיקה הוביל לשינויים בשטח. כך למשל, השר זאב אלקין, המתמודד בבחירות על ראשות עיריית ירושלים, התווכח עם אנשי סניף הליכוד הירושלמי והסביר פעם אחר פעם בתקשורת שהסיבה לכך שהוא לא הגיע להסכמה עם אנשי הסניף נעוצה בכך שהם ערכו פריימריז ושיבצו גברים בלבד במקומות 1-6. כאשר הגיעה העת להגיש את הרשימות, בסוף חודש ספטמבר, סניף הליכוד בבירה כבר שיבץ אישה, אך בין החברים לאלקין נפערה תהום (על בסיס נושאים נוספים) וכבר לא ניתן היה לגשר בין הצדדים.
אין נביאות בעירן: רוב של 97.7% גברים
הבחירות לרשויות המקומיות שלנו, בישראל הקטנה, הן התרחשות מקומית מצומצמת, אך במקרה כמה ימים לאחר מכן יתקיימו בחירות אמצע הקדנציה גם בארה״ב, ואם יש משהו שאפשר לראות בשני האירועים הפוליטיים הללו, הוא ניסיון של נשים רבות להתמודד על תפקידים. גם בארה״ב מציפות נשים את הקמפיינים, נשים רבות יותר מבעבר מנסות להיות מושלות, אחרות מתמודדות על תפקידי ציר בבית הנבחרים וגם בסנאט. ניתן לחוש בשינוי. היסטוריונים של המגדר ותורות הייצוג הפוליטיות יוכלו לנתח את השנים 2017-2018 בפרספקטיבה של תנועת MeToo והשינויים השונים שהיא הובילה בתעשיית הבידור ומחוצה לה: בעסקים, בתקשורת, וכן, גם בייצוג פוליטי. והרי הדברים כרוכים אחד בשני באופן בלתי ניתן להפרדה - יותר מחוקקות, יובילו לשינוי בכללים; שינוי בכללים יצליח להניע נורמות התנהגות חדשות בשוקי העבודה.
ועדיין, גם אם נניח שבתום במערכת הבחירות המקומיות של 2018 בישראל יתברר כי מספר הנשים העומדות בראש רשות מקומית הוכפל - תחזית שהיא אופטימית לכל הדעות - הרי ששיעור הנשים שיעמדו בראש רשות מקומית יהיה נמוך מאוד, הן ביחס לשיעורן באוכלוסייה והן ביחס לשיעור הנשים המובילות סקטורים אחרים במשק הישראלי.
אי אפשר להתעלם מכך שבשנים האחרונות חל קידום במספר הנשים בכנסת, ושיעור הח"כיות זינק מ-14% ל-29% בתוך עשור בלבד. כך גם בתחומים רבים נוספים: יש מספר רב של נשים בהנהלות בנקים, גופים פיננסיים וביטוחיים. גם במערכת בתי המשפט יש לנשים ייצוג בולט וכך גם באקדמיה ובארגוני החברה האזרחית. צעירות ישראליות הגיעו להישגים בולטים וקטפו מדליות בתחרויות ספורט בינלאומיות, ולהישגים בינלאומיים בתרבות ובאמנות.
ואולם הרשויות המקומיות נותרו מאחור, ולמעט מספרן הנמוך של נשים בכוחות הצבא והביטחון, הזירה המוניציפלית היא התחום הכי פחות מיוצג מגדרית בישראל. יש ערים רבות שבהן ניתן למצוא רק חברת מועצה אחת, כמו קריית מלאכי, מגדל העמק ויוקנעם, או שהן נעדרות נשים לגמרי, כמו טבריה, אבו גוש ובני ברק. במקומות אחרים, הנשים שיושבות במועצות הן מיעוט שבמיעוט. השיא הוא כמובן 97.7% גברים מקרב ראשי הערים והמועצות. בהקשר של המגזר העירוני, קשה למצוא הסבר סביר לתופעה, שכן ייצוג ציבור במועצה מקומית משמעותו עיסוק ניכר בתחומי חינוך, תברואה, נוער, תחבורה, איכות סביבה ובנייה.
שוברות את הראש: 63 מתמודדות על הראשות
בחודשים האחרונים 63 נשים ברחבי הארץ הכריזו שהן מתמודדות על ראשות הערים והמועצות המקומיות. יחד עם זאת, חשוב להבהיר שבלא מעט מקרים נשים וגברים מכריזים על מועמדותם לראשות העיר אך כוונתם האמיתית היא להיבחר למועצה. הסיבה לכך פשוטה: באמצעות הכרזה על הראשות, הם מתכננים למשוך תשומת לב ציבורית גדולה יותר ולהגדיל את מספר החברים מרשימתם אשר ישתלבו במועצה.
במספר של 63 המועמדות לא כלולות שש ראשות הערים והמועצות האזוריות המכהנות כיום, וכן לא כלולות בו חברות הכנסת הבולטות, רחל עזריה (כולנו) וסתיו שפיר (העבודה). עזריה החלה בקמפיין על עירית ירושלים בראשית הקיץ, נטלה ערבויות והלוואות, התראיינה לעיתונות ושכרה אנשי מקצוע, אך יממה לפני הרישום הפורמלי בסוף חודש ספטמבר החליטה לסגת.
הקמפיין לראשות עיר גדולה קשה, יקר ומורכב שבעתיים. על כל זאת, יש להוסיף קבוצות מאורגנות של מצביעים, במיוחד בירושלים, שלא יצביעו לאישה רק בגלל שהיא אישה, וכך החסימות הקיימות ממילא לנשים, הוסיפו לעזריה קשיים מכופלים. שפיר בדקה את השטח, התייעצה עם מספר רב של אנשים ופסקה נגד התמודדות במהלך הקיץ. אחת הסיבות הייתה שמפלגתה, העבודה, הצהירה תמיכה במועמד המכהן בעיריית תל אביב, רון חולדאי. התמיכה הארגונית המפלגתית והכסף שבא בצידה, הן שיקול מכריע עבור כל מועמד.
שתי המתמודדות הבולטות לראשות ערים גדולות הן האדריכלית עינת קליש-רותם בחיפה ועו"ד ליאל אבן זהר בראשון לציון. בחיפה יש 250 אלף בעלי זכות בחירה, בראשון לציון 209 אלף בעלי זכות בחירה. קליש-רותם זוכה לתמיכה ולתקצוב של מפלגת העבודה והיא מתמודדת בפעם השנייה מול ראש העיר המכהן יונה יהב. מתמודדים נוספים בעיר הם ישראל סביון, דוד עציוני, אביהוא האן ומנדי זלצמן. ההתמודדות של קליש-רותם במערכת הבחירות הנוכחית, טראומתית במיוחד. אחרי שנים שהיא התכוננה לרגע הזה, היא הוכשלה על ידי התנהלות רשלנית של מילוי טפסים ופיצול התמיכה של מפלגת העבודה לשתי סיעות - שלה ושל סביון. אתמול אישר בג"ץ את המשך הקמפיין של קליש-רותם.
אבן זהר מתמודדת אף היא בפעם השנייה על ראשות ראשון לציון, ומולה ניצב ראש העיר המכהן דב צור, מי שבמהלך 2018 הפך לחשוד בפרשת שחיתות, נחקר מספר פעמים במשטרה ובשלב מסוים אף הורחק מן העירייה למשך 45 יום. עוד מתמודדים בראשון לציון חברי המועצה מוטי עג'מי ורז קינסטליך.
לצידן של קליש רותם ואבן זהר, יש עוד אישה בולטת אחת המתמודדת על ראשות עיר גדולה בישראל: מרים פיירברג, ראש העיר הוותיקה של נתניה, אשר גם מעל לראשה רובצת עננה של חקירה פלילית. בנתניה יש 186 אלף בעלי זכות בחירה.
נשים נוספות שמתמודדות על ראשות העיר בערים גדולות הן הלן גלבר באשדוד (183 אלף בוחרים), המכהנת כחברת מועצה זה עשור, וד"ר קרן גונן, עובדת סוציאלית קלינית ומנהלת מרכזי טיפול שבהם עשרות עובדים, בחולון (162 אלף בוחרים).
בערים הגדולות פתח תקוה (193 אלף בוחרים), באר שבע (167 אלף), וכאמור גם בירושלים (640 אלף) ובתל אביב (440 אלף) - לא מתמודדות נשים על ראשות העיר.
להתמודד מול יתרון של ראשי ערים מכהנים
ההתמודדות הפוליטית מול ראש עיר מכהן היא קשה במיוחד. זה נכון עבור גברים חדשים וגם עבור נשים חדשות. השיטה הפוליטית הקיימת מעניקה תיעדוף מובנה לראשי ערים מכהנים. רבים מהם משתמשים בחוקי עזר וכללים מקומיים כדי ליהנות מן ההבלטה הקיימת לראש עיר. הם שולטים בתקציב העירוני, מסוגלים להטות מועדי פתיחה רשמית של פארקים ציבורים חדשים או להכווין את ניהול העירייה כך שדווקא בחודשים הסמוכים למערכת הבחירות ישופצו מדרכות או בתי ספר. רובם משתמשים בכל האמצעים ולעיתים אף עוברים את גבולות האיסורים בנוגע לשימוש פוליטי בנכסי העירייה. העובדה שאין בישראל חוק הגבלת כהונה על ראשי ערים (כמו גם על ח"כים או ראש ממשלה) מקבעת את המצב הקיים שבו 97.7% מראשי הרשויות הם גברים.
יתר על כן, בבחירות המקומיות הציבור ממעט להשתתף. השנה, בפעם הראשונה יום הבחירות יהיה יום שבתון. החוק שונה כדי לאפשר ליותר אנשים ללכת להצביע (אך לא ברור אם תהיה לכך ההשפעה). כתוצאה משיעורי ההשתתפות הנמוכים, מי שמצליח לשנע אנשים לקלפיות עשוי להיות המנצח - וגם בתחום הזה לראש עיר מכהן יש יתרון, כי קל לו יותר לארגן זאת.
הנשים המעוניינות להתמודד, מכירות ומבינות את הכללים, ורבות מהן פוסלות מראש את האופציה להתמודד על ראשות עיר, גדולה כקטנה, כשהן מבינות שיצטרכו להשקיע הון כספי אדיר כדי להתמודד, בעוד רוב הסיכויים הם שראש העיר המכהן ימשיך הלאה ללא קושי רב.
בכל זאת, מעט אופטימיות. יש כיום מספר רשויות שבהן הדמויות המובילות בהתמודדות על ראשות העיר הן אישה מול מול אישה. המסקנה: בערים אלה תיבחר כמעט בוודאות אישה חדשה. בירוחם מתמודדות זו מול זו טל אוחנה ונילי אהרון. הדבר הינו כה חריג בישראל, עד כי השתיים זכו כבר למספר רב של כתבות עומק ורוחב בכלי התקשורת. בעיר הדרומית שלהן, יש כ-7,300 בעלי זכות בחירה.
מבין הערים שבהן יש יותר ממתמודדת אחת מצאנו גם את אור יהודה, שם אל מול ראשת העיר המכהנת ליאת שוחט, מתמודדת חברת המועצה ויו״ר האופוזיציה בעיר, ננה חן. בהוד השרון, מתמודדות על ראשות העיר חברת הכנסת לשעבר יפעת קריב, וגם כנרת כהן, הזוכה לתמיכת מפלגת כולנו. המצב בהוד השרון מיוחד, שכן ראש העיר הקודם חי אדיב פרש וכך יש שלל מתמודדים (8 במספר) ומולם לא ניצב ראש עיר מכהן שסיכוייו מוגברים מראש. חבר המועצה זה עשור אמיר כוכבי הוא אחד המתמודדים, וכך גם נדב דואני, נוה גור ויואב רוזן, שרובם כיהנו כחברי מועצה לאורך השנים.
מרוץ מעניין נוסף מתרחש בכפר סבא. צביקה צרפתי מכהן כראש העיר בחצי השנה האחרונה, מאז הוגש כתב אישום נגד ראש העיר הקודם יהודה בן חמו. מולו מנסות להיבחר לראשות העיר הדר לביא ומירית שקד-ברק. מועמדים בולטים נוספים הם ניצב בדימוס יוסי סדבון וחבר מועצת העיר עילאי הרסגור-הנדין. סדבון הוא בעל מה שמכונה בתחום הפוליטי name recognition, כלומר היכרות אוטומטית עם השם, דבר שמסייע כאשר חלק מן הבוחרים מגיעים לקלפיות ללא החלטה מוקדמת במי לבחור. לביא היא רס״ן במיל׳ (שירתה ביחידה 8200) ויו״ר מועצת הנשים בעיר. שקד-ברק היא בעלת חברת מיתוג ושיווק, ואחת ממייסדות בית ספר חילוני-דתי בעיר.
גם בעיריית רעננה שתי נשים מתמודדות על ראשות העירייה. רונית וינטראוב ממרצ ורחלי סקעת מן הליכוד מתמודדות בנפרד מול ראש עיר מכהן, איתן גינזבורג, איש מפלגת העבודה, ולכן מדובר בקמפיין מאתגר (אם כי גינזבורג מכהן בתפקיד פחות משנתיים).
בטירת הכרמל רשומות שתי נשים מקרב המתמודדים על ראשות העיר. אפרת דוד ששון מהמפלגה ׳מקומי׳ אשר נתמכת גם על ידי כולנו של כחלון, ולילך ארגמן. הן מנסות להתמודד מול ראש העיר המכהן, אריה טל, וגם ראש העיר לשעבר אריה פרג׳ון הוא מבין המתמודדים. הכול תלוי שם בסיבוב השני.
בכפר שמריהו פרש ראש המועצה דרור אלוני אחרי 13 שנים. על התפקיד מתמודדות חברת המועצה ויו״ר ועד ההורים היישובי אניק זבליק, עו״ד אמירה זוחוביצקי-ברוך אשת עסקים בתחום התכנון והבנייה, וסרג׳ קורשיא מנכ״ל חברת אילייה ולשעבר חבר המועצה.
בקרית טבעון מתמודדות על ראשות העיר שרון רופא-אופיר ורותי קלנר-עקרון. במקביל רצים לראשות העיר עוד מספר מועמדים: עידו גרינבלום, יפתח גלעדי, שמוליק שמחון ואורי דרוקר.
גם ביישובים קטנים יש מתמודדות מעניינות: חדווה שקד במיתר, דפנה שפיגלמן בסביון, סימה כחלון בעומר, רוית סנדלר יפה במטולה, הגר פרי יגור בפרדס חנה-כרכור, רחל כדורי באורנית, מזל שאול באזור, יעל בן ישר בבית אל ועליזה בלוך בבית שמש, סמירה ראדא בכפר עין קנייא, ויקטוריה זאחלקה בכפר קרע ורונית דמרי עייאש בלהבים.
הדבר המעניין בבחירות 2018 הוא שדווקא במועצות האזוריות יש ריבוי מתמודדות לראשות, יותר מאשר בערים הגדולות והעירוניות. לחלקן יש סיכוי טוב בשל אופי המקום או העדר מתמודדים אחרים.
הנה רשימה חלקית: במועצה האזורית עמק חפר מתמודדות ד״ר גלית שאול ועפרה ברק. הן מנסות להדיח את ראש המועצה האזורית המכהן זה 12 שנים, רני אידן. עוד מתמודדות במועצות ברחבי הארץ: מיכל רייקין במועצה האזורית גולן, רותם ידלין במועצה האזורית גזר, רותם שטיינר במועצה האזורית חוף הכרמל, חנה לוי אטלי במועצה האזורית כפר תבור, לימור רגב במועצה האזורית עמק יזרעאל, דלית ספקטור במועצה האזורית זבולון וענבר בזק במועצה האזורית משגב.
אם נזכה לראות ב-2018 עלייה במספר הנשים שיצליחו להיבחר לראשות, בהחלט ייתכן שהבשורה תגיע מן המועצות האזוריות.
לא עומדות במקום
"אנחנו בטוחות שתהיה קפיצה במספר חברות המועצה"
בארגון "מקומיות", קואליציה המונה 26 ארגוני נשים שמטרתה לצמצם את הפער המגדרי בבחירות לרשויות המקומיות, מצפים להצלחה בהעלאת מספר הנשים החברות במועצה. אביבית הדר, דוברת עמותת כ״ן אשר הקימה את קואליציית מקומיות 2018 בשיתוף עם הקרנות פרידריך אברט ודפנה, אמרה ל"גלובס" כי הן מקוות לראות מספר כפול של נשים במועצות ואף בראש הרשויות: ״מבחינת ראשי ערים, יש כיום רק שש, כך שכל עלייה תהיה מבורכת, אבל אנחנו מודעות לכך שזה קשה כי מסובך להזיז ראשי עיר מכהנים ממקומם. בנוגע לחברות המועצה, אנחנו בטוחות שתהיה קפיצה, יש הצפה של נשים ברשימות ושמות מרתקים״.
ב"מקומיות" עבדו קשה בחודשים האחרונים להדגיש את הבעייתיות. ״הידעתם/ן שבעיר הליברלית בישראל, תל אביב, אין שוויון מגדרי במועצת העיר? ייצוג הנשים הוא רק 26%, שזה אמנם אחוז גבוה מהממוצע הארצי (14%), אבל נמוך מגבעתיים (41%) ובאר שבע (29%). ברשימת רוב העיר בראשות אסף זמיר יתמודדו במקום שני ציפי ברנד ובמקום שלישי יו״ר אגודת הלהט״ב, חן אריאלי״, הן כתבו בעמוד הפייסבוק של הארגון.