אליעזר פישמן והשופט איתן אורנשטיין / צילומים: אלון רון ואיל יצהר
חברי ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא האשראי ללווים הגדולים, ובראשם ח"כ איתן כבל, היו אתמול מרוצים. אחרי שהתרגלו לקבל תשובות שליליות מהבנקים ומבנק ישראל בנוגע להעברת חומרים על הלווים השונים, אתמול (ב') הגיעה אליהם סוף-סוף תשובה חיובית, והפעם מכיוונו של בית המשפט.
השופט איתן אורנשטיין החליט להיעתר לבקשת הוועדה ולאפשר לה לעיין בתיק פשיטת הרגל של אליעזר פישמן - התיק שהיווה את הטריגר להקמת הוועדה לפני יותר משנה.
ח"כ כבל היה מרוצה ומסר: "מדובר בהישג משמעותי לוועדה. במקום בו נתקלה הוועדה בהתנגדויות חריפות של בנקים ורגולטורים שסירבו לתת מידע, בית המשפט הפעיל שיקול-דעת והבין את המשמעות הציבורית הגדולה שיש בעיון בתיקים".
החלטה זו עשויה להביא לכך שהוועדה תפנה לבית המשפט בבקשה לקבל חומרים בתיקים נוספים. ואולם אם בוחנים לעומק את משמעות ההחלטה, היא איננה כה דרמטית, ולא מפצחת את חומת הסודיות הבנקאית שמאחוריה מסתתרים הבנקים בבואם לסרב להעביר מידע על לקוחותיהם. הסיבות לכך הן:
1. לא היו התנגדויות: ראשית, יש לזכור שכמעט ולא היו התנגדויות לבקשת הוועדה לבית המשפט. הנאמן בתיק, עו"ד יוסי בנקל; כונסי הנכסים, עורכי הדין פיני רובין וירון אלכאווי; וגם פישמן עצמו לא הביעו את התנגדותם לחשיפת החומרים. כולם "הותירו את שיקול-הדעת לבית המשפט", קוד מקובל לכך שהם מסכימים לחשיפה. היחיד שהתנגד היה בנק הפועלים - אך ספציפית למידע הקשור ללווים אחרים שאינם פישמן.
בהחלטתו, השופט אורנשטיין ציין כי לאור זאת הוא מאשר את הבקשה, בנימוק כי "כל אדם רשאי לבקש לעיין בתיק בית המשפט, ובלבד שהעיון בו אינו אסור לפי הדין". אורנשטיין הדגיש בדבריו כי הסודיות הבנקאית נועדה להגן על הלווה, ומכיוון שפישמן לא מתנגד להעברת התיק, יש לאפשר את הגישה למסמכים. ניתן להניח כי אם היה במידע שנחשף משהו סודי ורגיש, סביר כי הצדדים השונים היו ממהרים להתנגד לחשיפתו.
2. אין פרטים חדשים: לדברי גורמים משפטיים, החומרים שצפויה הוועדה לקבל לידיה פורסם ברובו בתקשורת, שכן לעיתונאים יש גישה אל החומרים. עיקר החומרים "העסיסיים" הכוללים את היקף החוב של פישמן לכל בנק וכן תמלולים מהפגישות שערך בנקל עם פישמן ובני משפחתו אשר פורסמו.
חשוב לזכור כי תיקי פשיטת רגל ברובם לא חוקרים את הבנקים הנושים ואת תהליכי מתן האשראי שלהם, ובכל הקשור לבנקים הם כוללים בעיקר פרטים טכניים כגון היקף החוב, השיעבודים בגינו והתכתבויות הקשורות לניסיונות הבנק לפדות את החוב. החומר המעניין שוועדת החקירה מחפשת, כגון פרוטוקולים של ועדות אשראי ודוחות ביקורת של בנק ישראל, אינם מצויים ככל הידוע בתיק פשיטת הרגל של פישמן.
אורנשטיין מתייחס גם לנושא החומר החסוי בתיק פישמן, כולל זה המתייחס לחוב של צד ג' בתיק. בנושא זה הוא קובע כי על כונסי הנכסים ובנק הפועלים להודיע עד לסוף החודש מי הם אותם אנשים המוגדרים כצד ג', על-מנת שניתן יהיה לפנות אליהם ולבקש את אישורם להעביר את המידע, ולאחר מכן בית המשפט יכריע בסוגיה. אלא שכאמור, לדברי גורמים הבקיאים בתיק, גם במקרה זה לא גלום מידע מסעיר, בוודאי לא כזה הקשור בתהליכי קבלת ההחלטות בתוך הבנקים.
3. לוח הזמנים קצר מאוד: ועדת החקירה הפרלמנטרית יכולה בכל זאת להיעזר במערכת בתי המשפט בכדי לנסות ולהגיע למידע המהותי יותר הקשור לבנקים ולאשראי שנתנו. דרך אחת היא עתירה לבג"ץ נגד בנק ישראל, בדרישה כי יעביר לוועדה את דוחות ועדת הביקורת וחומרים נוספים הנמצאים בידו הקשורים ללווים ספציפיים (בנק ישראל העביר לוועדה חומרים בהיקף של מאות עמודים, אך מדובר בחומרים כלליים שאינם נוגעים למקרים פרטניים). הבנקים נחלו ניצחון בבג"ץ בסוגיה זו לפני מספר חודשים. בג"ץ דחה את עתירת התנועה לאיכות השלטון ועמותת "הצלחה" לקבל לידיה חומרים, בטענה כי הסודיות הבנקאית גוברת על זכות הציבור לדעת.
יחד עם זאת, הפעם מדובר במקרה שונה שאינו מתבסס על דרישה מטעם תנועות אזרחית בשם זכות הציבור לדעת, אלא על בקשת מידע מטעם ועדת חקירה פרלמנטרית - גוף רשמי ופיקוחי, כך שהוועדה עשויה להגיע לתוצאה שונה אם תעתור. החיסרון הוא לוחות הזמנים - זמנה של ועדת החקירה מוגבל, היות שכאשר תתפזר הכנסת (מה שלפי הערכות יקרה בחודשים הקרובים), גם הוועדה תפוזר.
אפשרות נוספת שעומדת בפני הוועדה היא להיעזר בתביעות נגזרות שהוגשו נגד הבנקים בנושא האשראי ללווים הגדולים. בעוד תיק פשיטת רגל עוסק בצד הטכני - היקף האשראי, שיעבודים וכדומה, תביעה נגזרת נגד בנק עוסקת בחשש לכשל או רשלנות במתן האשראי, ומאלצת את הבנק לחשוף מסמכים פנימיים בנושא זה.
אחת התביעות המרכזיות המתנהלות כיום בנושא היא של שי נשר נגד בנק הפועלים בנושא מתן האשראי לטומהוק, שהייתה בשליטת נוחי דנקנר. נשר, המיוצג על-ידי עו"ד אופיר נאור, אמנם לא השיג עד כה את המסמכים מהבנק, אבל לדבריו יש לו מידע לגבי התהליך הפגום של מתן אשראי זה. נשר אף פנה לוועדת החקירה וביקש להופיע בשימוע שנערך השבוע לבנק הפועלים. בוועדה סירבו, שכן נקבע כי רק חברי הכנסת יבצעו את החקירות לבנקאים. יחד עם זאת, כדאי לוועדה לשקול בכובד-ראש לשתף פעולה עם נשר ועם תביעות נגזרות נוספות בהגעה למידע המהותי אותו הם מחפשים.
מבעד להררי המסמכים המשפטיים, ניתן למצוא אקדח מעשן
אמנם בתיק פשיטת הרגל של אליעזר פישמן לא צפויים חברי הוועדה לגלות מידע מסעיר שטרם פורסם, אך מבעד להררי המילים, ואם יבחנו ויסננו את המידע היטב, הם יכולים לקבל לפחות קצה חוט לשאלות שיוכלו לנסח.
כך למשל, במסגרת תיק פשיטת הרגל של פישמן, עוסק הנאמן עו"ד יוסי בנקל גם בפירוק חברת תרזליט - אחת החברות בקבוצה, שבאופן היסטורי החזיקה בעבר בשליטה בהום סנטר. בתרזליט קיים חוב המוערך בכמה מאות מיליוני שקלים.
במסגרת הטיפול בתיק מבקש עו"ד בנקל מבית המשפט לאפשר לו לתבוע את רונית אבן, שהייתה דירקטורית בחברה, בטענה כי היא נושאת באחריות אישית כלפי קופת הפירוק, וזאת "בשל הנזקים שנגרמו עקב ניהול החברה על-ידה בכוונה לרמות את נושיה". בנקל מבקש לתבוע את אבן בסכום של עד חצי מיליארד שקל.
בשבוע שעבר השיבה אבן לבית המשפט כי יש לפסול על הסף את הבקשה. בין נימוקיה היא מציינת כי כל הפעולות שעשתה, שכללו בין היתר שיעבוד נכסים של תרזליט לחברות אחרות מקבוצת פישמן, נעשו באישור הבנקים הנושים של תרזליט.
"במשך שנים ראו הבנקים הנושים של החברות הפרטיות מקבוצת פישמן את כלל החברות כקבוצה אחת. אף לא אחד מהבנקים יכול לטעון להברחת נכס מחברה אחת לשנייה", כותבים עורכי הדין אמיר ברטוב ושמרית מלמן המייצגים את אבן.
בנוסף מציינים עורכי הדין של אבן כי היא תוכל להעיד על "מספר לא מבוטל של גורמים רלוונטיים בבנקים, והכול על-מנת להפריך את טענות המנהל המיוחד, כאילו ערבות זו או אחרת ושיעבוד זה או אחר ניתן במרמה כלפי הבנקים הנושים". כלומר, לדבריה, הבנקים ידעו כל השנים על הפעולות השונות שעשה פישמן בחברות שלו ואפשרו זאת. אז מידע ישיר על תהליכי קבלת ההחלטות בתוך הבנקים - הוועדה בינתיים עוד לא יכולה להשיג, אבל אם תנתח היטב את המידע המופיע במסמכים, היא יכולה לגבש מתוכו שאלות מעניינות לישיבותיה הקרובות.