הראל ויזל/צילום:שלומי יוסף
באחרונה פורסם כי דוח הבדיקה שחיברה השופטת בדימוס אורנית אגסי עבור קבוצת פוקס, ואשר ניקה את מנכ"ל החברה, הראל ויזל, מאחריות להטרדות מיניות, נכתב מבלי שאגסי טרחה לשמוע את גרסת המתלוננות נגד ויזל. התנהלות תמוהה זו לא הפריעה לאסיפה הכללית של פוקס להחזיר את ויזל לתפקידו כדירקטור. זאת, גם כאשר בהמשך נחשפו בתקשורת מקרים דומים, אשר העלו סימני שאלה סביב טיב הבדיקות הפנימיות שערכה אגסי עבור חברות נוספות.
פרשת פוקס היא סימפטום לבעיה רחבה יותר. בעידן ה-MeToo, ברור כיום יותר מאי-פעם כי התמודדות תקינה עם תלונות על הטרדות ותקיפות מיניות איננה רק סוגיה ערכית או חברתית, וגם אינה יכולה להישאר בגדר דיני העבודה והכללים של מותר ואסור בין מעסיקים לעובדות (ולעובדים). התנהלותן של פוקס ותאגידים נוספים מוכיחה כי מדובר בבעיה היורדת לשורש הממשל התאגידי ולדרכי קבלת ההחלטות בקרב הנהלות ודירקטוריונים. בנושא זה נדרשת רפורמה מקיפה, שתבטיח כי מנגנון הבדיקה הפנימי לא יהיה עוד כלי לטיוח ולהשתקה.
בראש ובראשונה, אין די עוד במינוי "בודק/ת" שפועלים כטריבונל של איש אחד. הניסיון מלמד כי שופטים בדימוס ו"לשעברים" למיניהם המתמנים לתפקיד יודעים באיזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה, ועבודתם מוטה לרוב לטובת המנהל והחברה המשלמים את שכרם. זהו ניגוד עניינים מובנה, המוביל לעתים לעיוות קשה ביחס כלפי מתלוננות. הדבר אף עלול להוביל לפגיעה במוניטין של החברה ובאמון שרוכשים לה העובדים, המשקיעים, הצרכנים והרגולטורים.
יש לאמץ שיטה שקופה ומאוזנת יותר. חומרת התלונות סביב פגיעה מינית ורגישותן לעתיד החברה, מחייבות להקים במקרה הצורך "ועדת בדיקה" עצמאית, שתורכב ממומחים אוביקטיביים. ועדת הביקורת בחברה, המורכבת מדירקטורים עצמאיים שאינם בעלי זיקה לבעל השליטה, עשויה למלא בעצמה את התפקיד - וניתן לחלופין גם להקים ועדה חיצונית.
כלקח מהפרשות האחרונות, על החברים ב"ועדת הבדיקה" לפעול במתכונת של דירקטורים חיצוניים (דח"צים) - כולל לגבי תנאי הסף הנדרשים מבחינת הכשירות המקצועית והיעדר זיקה שלהם לחברה. חברי הוועדה אף יקבלו את שכרם בשקיפות, ובהתאם לכללים שהוסדרו בחוק לגבי תגמול לדח"צים. כדי לאייש את הוועדה באנשי מקצוע ראויים, חברות יוכלו להיעזר במאגרים הקיימים כיום בשוק למינוי דח"צים, דוגמת המאגר של אנטרופי.
ניתן יהיה אף לשקול למנות נציג מטעמה של מחלקת האכיפה המינהלית ברשות ניירות ערך, האמונה על ניהול הליכים שחומרתם נעה בין הליכים אזרחיים לבין הליכים פליליים.
לקח נוסף שיש להפיק מפרשת פוקס, ומהאופן שבו המתלוננות נגד ויזל לא זכו להביא את גרסתן בפני הבודקת, נוגע למעמד המשפטי של הבדיקה הפנימית ולאפשרות לערער על ממצאיה. מן הראוי שהחלטת הבודקים לא תוגדר עוד כפי שהיא מוגדרת כיום כ"פסק בורר". כלומר, פסק דין אשר ניתן בהליך בוררות מוסכם, ואשר האפשרות לערער עליו מוגבלת מאוד. במקום זאת, יש להגדיר את ההחלטה כ"חוות-דעת מומחה". במקרה כזה הצדדים לתיק - ובראשן המתלוננות - יהיו רשאים לחקור את הבודקים בחקירה נגדית, ולעמת אותם עם הממצאים.
לבסוף - ואפילו אם יוחלט להותיר על כנה את מעמדה המשפטי של החלטת הבודק כפסק בורר - יש לתקן את השיטה, כך שלפחות תובטח זכות ערעור. לדוגמה, ניתן יהיה לערער על החלטת הבודקים בפני טריבונל של 3 בוררים, אשר ימונו על-ידי "המוסד לבוררות עסקית". רפורמה ברוח זו תבטיח כי תלונות על פגיעה מינית בתאגידים יטופלו במלוא החומרה ובהתאם לכללים ראויים של ממשל תאגידי.
■ הכותב הוא יועץ בכיר במשרד עורכי הדין פרל-כהן ויו"ר הפורום למצוינות בדירקטוריון.