אנחנו נמצאים בדמדומי הממשלה ה 34 ואם צריך לבחור רק מילה אחת שתסכם את הקדנציה של ראש הממשלה נתניהו, היא תהיה ללא ספק: עזה
נתניהו החל את הקדנציה הרביעית שלו חצי שנה אחרי מלחמת צוק איתן הקשה בעזה - והוא סוגר את הקדנציה הזו עם אלימות קשה ומתמשכת בגבול.
״חזק מול החמאס?״ מזמן כבר לא. ואם זה לא מספיק, תוך שנתיים וחצי התפטרו שני שרי הבטחון שלו, יעלון וליברמן ועכשיו נתניהו רוכב על גל הריכוזיות בפוליטיקה.
למרות שלא הציג חזון מול עזה, לא סייע לתושבי העוטף ולמעט ביקור אצל תומכי ליכוד בשדרות וראשי רשויות, כף רגלו לא דרכה בשדות השרופים של הקיבוצים המחזיקים קו עבור כולנו. היחס של ראש הממשלה אל הקיבוצניקים תומכי מפלגת העבודה הוא שהם יכולים ללכת לעזאזל.
בדמדומי הממשלה ה-34, נתניהו רוצה הכל. להירשם בהיסטוריה של המדינה כמי שפיקד על הצבא, מנהל את שירות החוץ וראש הממשלה המכהן משך זמן ארוך ביותר במדינה.
ומה עם עזה? עצם בגרון, ושם לנתניהו אין כיוון ואין חזון.