הלוואות בתנאים נוחים/צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
הכנסת דנה בימים אלו בביטול "עמלת הפירעון המוקדם" - "קנס" הנגבה כאשר לקוח הבנק, או הלווה, מעוניין להחזיר את מלוא סכום ההלוואה לפני הזמן הסופי להחזרתה. הבנקים, שמרוויחים מהעמלות, מתנגדים בתוקף לביטולה. הם מצדיקים את גביית העמלה בכך שהיא "פיצוי" על ההפסד הצפוי להם מאי-תשלום הריביות שנשארו להלוואה. נכון, יש אולי היגיון בגביית פיצוי כספי בגין יציאה מהחוזה לפני הזמן, שאמור לצמצם את הפסדי הבנק בשל התרת החוזה. אבל יחד עם זאת, במקרה זה, מדובר בעיקר בחמדנות מתמשכת של הבנקים.
עמלת הפירעון המוקדם הוטלה בשנות ה-80, כאשר המשק היה במצב כלכלי שונה בתכלית. העמלה נועדה להגן על הבנקים מפני אירועים שאין להם היתכנות היום. באותה תקופה הבנקים הלוו כמשכנתאות כספים שנלקחו כהלוואה מקרנות הפנסיה שלנו. כאשר הריבית ירדה בחדות, היה חשש שלווים רבים ימחזרו את המשכנתאות, כדי לשלם פחות, כך שהבנק יגבה מהלקוח ריבית נמוכה, בשעה שהבנק ממשיך לשלם לקרנות הפנסיה ריבית גבוהה. בשנים ההן, ובשל הסיטואציה ההיא, היה חשש שהבנקים עלולים לקרוס.
מנגד, המצב היום שונה לחלוטין. הבנקים אינם לוקחים הלוואות כדי להעניק לנו משכנתאות. חוקי בנק ישראל ברורים בנושא, וקובעים כי הבנק יכול לתת הלוואה אשר רק אחוזים בודדים ממנה הם כספי הבנק, והשאר כספי פיקדונות. סעיף 38 בחוק בנק ישראל (2010), קובע כי על פיקדונות עו"ש (יתרת זכות), יכול הבנק להשאיר 6% בקופתו, ואת כל השאר להלוות. בפיקדונות בבנק לתקופה של שבוע ומעלה, יכול הבנק להשאיר 3% מהם, ואת כל השאר להלוות. אם הפיקדון הוא לתקופה של שנה ומעלה, הבנק יכול להלוות את כולו.
לכן, כאשר מגיע לבנק לקוח במטרה לשפר את עלות הלוואתו על-ידי מיחזור, יהיו בנקים שינסו לעשות מניפולציה על הלקוח, ולהרתיע אותו, כדי שימשיך לשלם את הסכומים הגבוהים לבנק. נזכיר, הכסף ניתן לבנק למשמרת קצרה בפיקדונות, שעליהם, נכון להיום, הוא לא משלם לנו ריבית, או משלם ריבית אפסית לאדם שהכסף באמת שלו. לכן, כאשר הבנק מציג את ביטול העמלה כהפסד, הוא לא באמת הפסיד כספים שלא היו שלו מלכתחילה.
בשנתיים האחרונות, מתקיים אחת לכמה חודשים דיון בוועדת הכלכלה בכנסת, שמטרתו לבטל את העמלה הזו. ממש באחרונה התבטל דיון בנושא, וכאן אנו שואלים מה הסיבה לביטול - האם לחץ מצד הבנקים? האם כי הממשלה לא רואה את הדחיפות עבור הציבור? כך או כך, הבנקים ממשיכים לנסות להסתתר תחת ה"תירוץ" שביטול העמלה יפגע בהכנסותיהם.
למעשה, הבנק מנסה לשכנע אותנו, כי הלקוח שפרע הלוואה באמצע התקופה, שקול לשוכר דירה של עשר שנים שמנסה לצאת ממנה באמצע החוזה, כאשר השוכר החלופי משלם שכר-דירה נמוך יותר, וכביכול נוצר נזק לבעל הבית. ההבדל המרכזי הוא, שהבנק אינו בעלים של הבית. הבנק משכיר את הכסף של הציבור לציבור, ואז כשהציבור מנסה לשפר את תנאיו, הבנק טוען להפסד, על אף שמלכתחילה השאיל משאב שלא היה בבעלותו.
ביטול העמלה יהיה לטובת כולנו, לרבות סיוע לזוגות צעירים לחסוך בתשלומי המשכנתא הכה מכבידים על הדור שכורע תחת מחירי הדיור הגבוהים. קיום העמלה היום אינו מתאים למצב הכלכלי הנוכחי, והבנקים מנצלים את הסיטואציה, ומנסים להרתיע לווים מפירעון מוקדם של ההלוואה. על הכנסת שלנו לבחור צד - הציבור או הבנקים.
הכותבים הם יועצי משכנתא רשומים וחברים בהנהלת התאחדות יועצי המשכנתאות