פערי שכר גם בפנסיה / צילום: Shutterstock
לפני כשבע שנים פורסם ברשת האינטרנט סרטון: "למי אתה קורא עקרת-בית?", שבו מחו שורה של שחקניות ונשות תקשורת נגד הגדרה של הביטוח הלאומי, המיועדת רק לנשים: עקרת-בית. מי שמוגדרת כך היא אישה שלא עבדה במשך תקופה מסוימת, והגדרה זו מאפשרת לה שלא לשלם דמי ביטוח לאומי. הגדרה דומה לא קיימת לגברים. הן אמנם לא משלמות דמי ביטוח לאומי, אך אם מוגדרות כעקרות-בית במשך תקופה ארוכה, קצבת הזקנה שלהן נפגעת.
"יש הסדרים שלכאורה כוללים פריבילגיה לנשים, אך בפועל הם פוגעים בהן", אומרת ד"ר לילך לוריא מהחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב, שחקרה את הנושא. "קודם כול כי הזכויות הן לעתים מופחתות, אבל גם כי אלה כלים שמעודדים נשים להישאר בבית ולא לעבוד. אלה לא הכלים שצריך להשקיע בהם". לפי לוריא, עיקר הכתיבה על פערים מגדריים בפנסיה היא מנקודת מבט כלכלית, והמחקר שלה מתמקד בניתוח של ההיבטים המשפטיים: חקיקה ראשית, תקנות, פסקי דין, חוזרים של אגף שוק ההון, תקנונים של קרנות פנסיה והסכמים קיבוציים.
כיום ההכנסות של נשים מפנסיה נמוכות משמעותית מאלה של הגברים - לפי מחקר של מכון טאוב, שפורסם בספטמבר האחרון והתבסס על נתוני חברת מנורה מבטחים, בגילאי 55-59 הפערים הם 24%, בגילאי 45-49 הפערים עומדים על 28% ובגילאי 40-49 הפערים הם 19%. בגילאים נמוכים יותר הפערים עומדים על כ-10%, אבל הם צפויים להתרחב בעתיד.
לפערים בפנסיה כמה סיבות, ובהן פערי השכר בשוק העבודה. השכר הממוצע של נשים בישראל נמוך בכ-35% מזה של גברים. זאת עובדה יחסית ידועה. מקובל לחשוב כי הסיבה לכך היא אפליית שכר, אך מחקרים מראים כי אפליה ישירה, כלומר שהמעסיק מעניק שכר נמוך יותר לעובדת רק בגלל היותה אישה, היא מצומצמת יחסית. אפליה כזו מסבירה רק חלק קטן יחסית מפערי השכר. איך יודעים זאת? כי פער השכר השעתי בישראל עומד על כ-15%. מחקר אחר של מכון טאוב הראה כי רק 13% מפערי השכר אינם מוסברים, ויכול להיות שחלק מהם נובעים מאפליה ישירה.
אם כך, מה הסיבה לפערי השכר? הבחירות התעסוקתיות שמבצעות נשים, שהן במידה רבה תוצאה של האופי המגדרי של שוק העבודה (למשל תגמול נמוך יותר למקצועות "נשיים") והציפיות מהן לקחת אחריות על ניהול משק הבית וגידול הילדים. הדבר גורם לכך שהן עובדות מספר שעות נמוך יותר, יוצאות לחופשות לידה ארוכות (בישראל מעט מאוד גברים יוצאים לחופשת לידה) ולכן הוותק שלהן נפגע, וכתוצאה מכך הן גם מגיעות פחות לעמדות ניהול מתגמלות.
אם פערי השכר בשוק העבודה ידועים במידה מסוימת, בדרך כלל אין עיסוק בהשפעה שלהם על ההכנסות של נשים מקצבאות פנסיה. באופן כללי, המשמעות של שכר נמוך יותר היא גם הפרשות נמוכות יותר לפנסיה. ואולם ההשפעות הן גדולות יותר. למשל, יציאה לחופשת לידה ארוכה (תקופה ארוכה ממה שמקבלים באופן רשמי מהמדינה, שמצריכה גם חופשה ללא תשלום) לא גורמת רק לאובדן הכנסה ולוותק נמוך יותר בשוק העבודה, אלא גם להפרשות נמוכות יותר לפנסיה. לפי נתונים שהוצגו במחקר של מכון טאוב, שמבוססים על נתוני ה-OECD, הפנסיה שתקבל אישה בישראל שיצאה להפסקה של 5 שנים מהקריירה למען טיפול בילדים נמוכה ב-10% מפנסיה של אישה שעובדת באופן רציף. ברוב מדינות ה-OECD קיימים פערים, אך בישראל הם מהגבוהים ביותר, ככל הנראה בגלל שיעור הפריון הגבוה. הממוצע במדינות ה-OECD עומד על 4%.
אם כך, לתפיסות המגדריות בישראל לגבי תפקידן המשפחתי והתעסוקתי של נשים וגברים יש השפעות על פערי השכר בשוק העבודה, שמשפיעים בהמשך גם על פערי ההכנסות מפנסיה. ואולם לפי המחקר של מכון טאוב, וכן לפי המחקר של ד"ר לוריא, התפיסות המגדריות לא באות לידי ביטוי רק בציפיות מנשים, אלא גם הלכה למעשה בהסדרים משפטיים ובחקיקה - שמבדילים בין נשים וגברים, משפיעים על תהליכי קבלת ההחלטות במשק הבית ובמידה מסוימת חורצים את גורל הפערים.
מעל הכול, גיל הפרישה לנשים עומד על 62, חמש שנים פחות מזה של הגברים. למעשה, נשים יכולות להמשיך בשוק העבודה עד גיל 67, אך 62 הוא הגיל שבו הן מתחילות לקבל קצבת זקנה. ישראל היא מהמדינות היחידות ב-OECD שעדיין גיל הפרישה בהן שונה לגברים ונשים. ההשפעה על הפנסיה של נשים היא כפולה - גם הן צוברות פנסיה במשך פחות שנים, וגם הפנסיה שצברו נפרסת על פני יותר שנים, בשל תוחלת החיים הגבוהה יותר. אלה הסיבות שההכנסה החודשית שלהן מפנסיה נמוכה יותר. בשנים האחרונות מתקיימים דיונים רבים על הנושא, מתוך הבנה כי זה מוביל לפגיעה בנשים (וגם במשק הישראלי וספציפית במצב הפיננסי של הביטוח הלאומי). אולם במשרד האוצר לא הצליחו להגיע להסכמה עם ועדת הכספים על הנושא, בגלל החששות של חברי הכנסת לפגיעה בנשים במקצועות שוחקים, שיצטרכו לעבוד שנתיים עד חמש שנים נוספות.
מלבד ההגדרה של עקרת-בית, בביטוח לאומי יש הסדר נוסף שמתייחס אחרת לנשים ולגברים: הבדלים בקצבת השארים שמקבלים אלמן ואלמנה - אלמנה מקבלת סכום כסף גבוה יותר, ואם הן נפטרות קודם, אז הן מותירות לשאריהן גמלה מופחתת (מכיוון שאצל גברים קבלת קצבת השארים תלויה במבחן הכנסה).
המשמעות של הסדרים כאלה היא שבחברה בעלת מאפיינים מגדריים בולטים, תהליך קבלת ההחלטות של נשים לגבי התעסוקה שלהן מושפע עוד יותר מהסדרים כאלו. "נשים מחליטות אם לעבוד יותר או פחות, בהתבסס על ההכנסה שלהן היום, והן לא מביאות בחשבון את ההכנסות שלהן מפנסיה", אומרת הדס פוקס ממכון טאוב, שפרסמה באחרונה מחקר עם ליאורה בוורס על הנושא. "איך רואים שזה משפיע? לפני עשור העלו את גיל הפרישה לנשים, ולכאורה ניתן להגיד שזה פוגע בנשים, כי גם ככה מי שרצתה לפרוש מאוחר יותר, נשארה בשוק העבודה. אבל רואים שזה העלה את הגיל שבו נשים פורשות בפועל", הוסיפה פוקס. חישוב שביצעו פוקס ובוורס מעלה כי הפנסיה החודשית של נשים תעלה ב-45% אם יפרשו חמש שנים מאוחר יותר, בגיל 67.
חיות יותר, ומקבלות פחות
נתון נוסף שמבדיל בין נשים וגברים, ונקבע ביום שאחרי היציאה לפנסיה, הוא מקדם ההמרה - משתנה שלפיו מחושבים דמי הפנסיה החודשיים (כלומר על פני כמה חודשים מחלקים את דמי הפנסיה שצבר אדם). המגדר משפיע על מקדם ההמרה, מכיוון שתוחלת החיים של נשים גבוהה מזאת של גברים. כיום, הדבר אסור ברוב מדינות אירופה.
כדי להמחיש את הבעייתיות, ניתן דוגמה: שני אנשים עבדו באותה עבודה, הרוויחו שכר זהה ויצאו לפנסיה באותו הגיל. האם גובה דמי הפנסיה שלהם דומה? אחד מהם, נקרא לו יוסי, נולד וחי ברעננה, עיר שתוחלת החיים שלה היא מהגבוהות בארץ. השני, נקרא לו שמעון, גר במשך כל ימי חייו בבאר שבע, עיר שתוחלת החיים שלה נמוכה. יוסי צפוי לחיות שנים ארוכות יותר, ולכן קופת הפנסיה שלו צריכה להספיק לכל צרכיו, ובהתאם דמי פנסיה שיקבל בכל חודש יהיו נמוכים יותר. כנ"ל יכול להיות לגבי ערבים ויהודים שתוחלת החיים שלהם שונה. עם הרפואה של היום, ובטח באמצעות הפיתוחים הטכנולוגיים בשנים הקרובות, יהיה ניתן לנתח באופן ספציפי יותר את תוחלת החיים, וכך להתאים את היקף התשלומים החודשיים לכל אחד ואחד. זה לא באמת קורה, כי זה לא נשמע הגיוני, הא?
קופות הפנסיה דווקא מבדילות בין נשים וגברים - נשים נהנות מתוחלת חיים גבוהה יותר, ולכן גם אם מאפייניהן, היקף העבודה שלהן ושכרן יהיה זהה לזה של הגברים, הפנסיה שלהן תהיה נמוכה יותר. לפני כמה חודשים הגיש ח"כ מוסי רז (מרצ) הצעת חוק בנושא (שעליה חתומים גם ח"כים נוספים ממרצ, הרשימה המשותפת והבית היהודי), ולפיה בחישוב מקדם ההמרה (שלפיו נקבעים דמי הפנסיה החודשיים) לא יהיה ניתן להביא בחשבון את המגדר של המבוטח. רז דן על הנושא עם השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, אך הצעת החוק מעולם לא עלתה להצבעה עקב התנגדות של הממשלה ומשרד האוצר. לפי מחקר של מכון טאוב, שפורסם בספטמבר האחרון, הפערים הגדולים ביותר מהכנסות מפנסיה ומקצבת זקנה הם בין מבוגרים לא נשואים, כשההכנסה של גברים גבוהה ב-43% מזאת של נשים. בקרב רווקים הפערים הם הגדולים ביותר מכיוון שבני זוג מקבלים גם קצבת שארים, שיעור מסוים מדמי הפנסיה במקרה שבן/בת הזוג שלהם נפטרו. קצבת השארים בעצם מאזנת במידה מסוימת את העיוות שנוצר כתוצאה משימוש שנעשה בלוחות התמותה לחישוב דמי הפנסיה.
פחות מודעות לתנאי הפנסיה
היקף הפנסיה נגזר משכר העבודה, אך הוא כמובן תוצאה של קבלת החלטות של נשים בנוגע לחיסכון הפנסיוני שלהן - למשל איזה גוף ינהל את הכסף וכמה דמי ניהול הוא גובה. לא מעט מחקרים הראו כי מרבית האנשים לא נכנסים לעומק של הדברים, בין השאר בגלל היעדר ידע ורתיעה מנושאים מסובכים. גם העובדה כי מדובר בראייה לטווח ארוך, ובהתעסקות בגיל מבוגר ובפרישה מעבודה, מרתיעה ככל הנראה.
ואולם נשים באופן ספציפי עוד מודעות לנושא פחות - לוריא הציגה במחקר שלה ניתוח של נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) שמהם עולה כי 74% מהנשים בגילאי 25 ומעלה לא יודעות כלל מהם דמי הניהול שלהן, לעומת 60% מהגברים. ל-66% מהנשים אין ידע בכלל על סכום הכסף והתנאים שיקבלו לאחר פרישתן, לעומת 56% מהגברים. "אוריינות פיננסית היא חשובה, מכיוון שבמערכת הפנסיה החדשה כל אחד צריך לבצע הרבה בחירות, ומי שיש לו פחות ידע עושה בחירות פחות טובות, שמשפיעות על הפנסיה שלו", מסבירה לוריא.