לשדרג את הקריירה / צילום: shutterstock
לאחרונה פרסם הכלכלן הראשי של משרד האוצר סקירה שמוכיחה כי הטענות לשינויים משמעותיים בשוק העבודה הם לא יותר מעורבא פרח. מהסקירה עולה כי מספר השכירים במשק לא השתנה בעשור האחרון ונותר גבוה מאד (87.4%), העלייה בשיעור העצמאים זניחה (עומדת על נקודת אחוז אחת! ב-10 שנים), רק 2% משלבים בין עבודה כשכירים לעבודה כעצמאים, אין עליה בשיעור העובדים ביותר ממקום עבודה אחד, ואין עליה בשיעור התנודתיות בין מקומות עבודה. כנ"ל בארצות הברית, לפחות על-פי פרסום עדכני (יוני 2018) של הגוף שנראה כמוסמך ביותר לניתוח מגמות בשוק העבודה ( Bureau of Labor Statistics ) הקובע כי בין השנים 2005-2017 אין עלייה בשיעור המועסקים שלא בצורה הסטנדרטית.
העתק-הדבק
מדוע הסקר הזה כל כך חשוב? כי הוא טיפה בים הדיסאינפורמציה שמובילה יותר מידי אנשים לקחת יותר מידי החלטות שגויות המבוססות על ההנחה כי עולם העבודה הישן נפח נשמתו לטובת עולם חדש ומלא הזדמנויות. הם מתפתים להאמין שכבר לא חייבים השכלה, שכל אחד יכול להגשים את החלום אם רק יעז ליזום, שחברות שינו את טעמן וכעת הן מעדיפות גיוון ( Diversity ) על פני ניסיון, שאפשר לחדור לעולם ההיי-טק ללא כל השכלה או הכשרה רלוונטית ושאר פנטזיות, רק מה לעשות שאין לדברים אחיזה ממשית במציאות, לא מצד העובדים ולא מצד המעסיקים.
רוב יזמי העולם החדש חוזרים להתכרבל בשמיכת השכיר החמימה, מפנים מקום לבאים היוצאים אל הכפור וחוזר חלילה, בדיוק כמו בעולם הישן. רק שאז קראנו להם בעלי עסקים והיום הם קוראים לעצמם יזמים, אך הפרקטיקה לא השתנתה, וגם לא המספרים. העובדים מצביעים ברגליהם בעד צורת ההעסקה השמרנית של העולם הישן (שכירים עם מעסיק אחד) ולא בכדי, וגם המעסיקים נותרו שמרנים אדוקים כשהיו, ממשיכים לגייס במתכונת "העתק-הדבק" ופוסלים על הסף את כל מי שלא "נופל" למשבצת. מספיק להיכנס לקבוצות מחפשי העבודה ולקרוא את התלאות שעוברים עשרות אלפי אנשים, כדי להבין שכמעט כלום לא השתנה בעשורים האחרונים, אותן דרישות, אותם חסמים, אותה שמרנות, וכמעט אפס אפשרויות למי שמסלול הקריירה שלו חורג מהשבלונה.
הבלוף הגדול
ומה על ההזדמנויות שפותח העולם החדש? כאן מסתתר הבלוף הכי גדול, שכן מדובר על הרבה פחות מ 1% מהמשרות במשק, וגם זה בנדיבות. כמעט כל ההזדמנויות המכונות חדשות נמצאות בהיי-טק שמהווה כולו 8% מהשוק, כאשר יותר ממחציתו "סגורה" למהנדסים ולבוגרי מדעי-המחשב בלבד, מה שמשאיר במקרה הטוב 2%-3%. לזה תוסיפו פחות מ 1% הזדמנויות מחוץ להייטק (בעיקר שיווק דיגיטלי), והגענו לפלח תיאורטי של 3%-4% מהשוק שבתוכו מתחבאות הזדמנויות, אבל רק "על הנייר". מדוע? כי ההזדמנויות הריאליות הן בעיקר בתפקידי כניסה - כמה עשרות משרות בשנה לכל היותר, רובן ככולן זוטרות ובשכר נמוך, כשבחלק לא מבוטל מהן לא ברור לאן הן מובילות בצעד הבא.
אז איך זה שכמה עשרות משרות זוטרות עושות רעש כזה גדול, וכיצד המיתוס הצליח לחדור כל כך עמוק? כי לכ-ו-ל-ם יש אינטרס להעצים אותו, בתום לב או שלא.
זה מתחיל בעובדים שמאד רוצים להאמין שמחכות להם הזדמנויות חדשות, במיוחד אלה שכבר נפלו למלכודת (למשל מובטלת בת 43 מהמגזר הציבורי שנטשה קריירה ניהולית מתגמלת לטובת משרת חלומות בהיי-טק, וכבר למעלה משנתיים לא מוצאת עבודה ראויה), וממשיכים לאחוז בו כמעט בכל מחיר.
סבך האינטרסים
גם העוסקים בייעוץ תעסוקתי לסוגיו מאד אוהבים את המיתוס הזה, המשרת אותם עסקית (אנשים אוהבים שמשווקים להם חלומות), מקצועית (אם השוק משתנה כה מהר אין צורך ללמוד אותו) וכלכלית (כרוחב מניפת ההזדמנויות - אורך תהליך הייעוץ, וגובה הצ'ק), אם כי לזכותם ייאמר שרובם מאמינים בו בתום לב.
העתידנים למיניהם מתים על העולם החדש שפותח בפניהם כמעט כל במה אפשרית - אולפני טלוויזיה, כתבות צבע, ספרים, הרצאות, ימי עיון וכו' - אז מה אם מדובר בנבואות מיובאות שהרלוונטיות שלהן לשוק הישראלי קלושה עד לא קיימת? הם זוכים להרבה כבוד מבלי לקחת שום סיכון (יגיעו לבית אבות הרבה לפני התבדות התחזיות), אז פלא שהם מערערים על אמינותו של כל מחקר או סקר המראה תמונה הפוכה?
אליהם מתווספים כל מיני אינטרסנטים, למשל בעלי קבוצות פייסבוק גדולות הבנויות אך ורק על המיתוס הזה (למשל קבוצת "אנשי העולם החדש"), ועל כן דואגות לסנן כל בדל מידע שאינו תומך בו (ולסלק חברים שלא מתיישרים), כאשר על כל החגיגה הזו מנצחת התקשורת.
לחדש, לחדש, לחדש
היא קונה בחפץ לב את קונספט העולם החדש שמשרת את האינטרס הכי גדול שלה - רייטינג - אותו אם אפשר לייצר עם השעמום של העולם הישן. היא חייבת לחדש, לחדש, לחדש, ואכן הרבה יותר מרגש לספר על אקזיטים מדהימים, על מיליונרים בין לילה, על חללי עבודה חדשים ומעוצבים, אפילו נבואות הזעם בדבר רובוטים שיחליפו את כולנו הם חומר טוב (קטסטרופות ורייטינג עובד מצוין).
היחידים שמפסידים מהקרנבל הזה הם העובדים, ובמיוחד הצעירים שבהם, שמבצעים מהלכים המסכנים את יציבותם הכלכלית, את כושר הפרנסה העתידי שלהם וכמובן את מימוש הפוטנציאל המקצועי.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com