עובדי ההייטק / צילום: Shutterstock
עיתונאית שמסקרת את תעשיית ההיי-טק סיפרה לי באחרונה כי בפעם הראשונה שכתבה על פיטורים של חברת טכנולוגיה ישראלית היא קיבלה טלפון ממשקיע באחת מקרנות ההון סיכון המובילות בישראל: "את כתבת חדשה, אז שתדעי שלא כותבים על נושאים כאלו. אשמח להיפגש איתך ולהסביר לך", אמר המשקיע. באחרונה, כשפירסמנו כתבה על סטארט-אפים שנסגרו, יצרנו קשר עם כמה קרנות הון סיכון כדי שיחברו אותנו לסטארט-אפים, אך הם סירבו מכיוון שלא רצו ששמם יוזכר בכתבה כזאת (למרות שאי הצלחה של סטארט-אפים הוא חלק מהותי מהמודל של הון-סיכון). באחרונה הגעתי, די במקרה, למשרדים של חברת מקסליניאר, שפיטרה את מרבית עובדיה בארץ. הם לא הסכימו לענות על שום שאלה בנושא.
בתעשיית ההייטק המקומית רוצים לשמוע (בעיקר) על הצלחות, למרות שבלופים לא חסר - יש קרנות הון סיכון "מובילות", שמגייסות קרן אחר קרן עם תשואות חלשות ו"אקזיטים" שנחגגים כהצלחות מתגלים ככשלונות. כשאתה מנסה להבין האם החברה נמכרה ב-100 מיליון דולר או בפחות, יש שמכנים זאת "רכילות" והתעסקות בזוטות. האמת היא לא נר לרגלם של רבים מהגורמים שפועלים בתעשייה הזאת. סטארט-אפים, כפי שכבר נכתב בעבר, מתים בשקט, לעתים מבלי שהיה לכך אזכור כלשהו בשום מקום. מבחינת יזמים פוטנציאליים שרק עתה נחשפו להייטק, הם בטח סבורים כי שיעורי ההצלחה הם פנומנליים, למרות שרק 1 מכל 10 סטארט-אפים באמת מצליח, ו-2-3 נוספים לא נכשלים.
למעשה, בשנים 2012-2017 נסגרו בישראל כ-3,300 חברות הייטק, כך לפי נתונים של IVC שפורסמו באחרונה. רוב החברות נסגרו בשלבים ראשוניים. לגבי השאלה האם יותר סטארט-אפים נפתחים בישראל או נסגרים, יש חילוקי דעות בין הגופים השונים.
אחת התוצאות של הבלטת הצדדים החיוביים של תעשיית ההייטק היא טובה: היווצרותה של תרבות הסטארט-אפים שמושכת צעירים רבים - לכל אחד יש רעיון איך לכבוש את העולם ולגרוף מיליוני דולרים שיסדרו לו את החיים. החלום של תעשיית ההייטק הוא במידה רבה החלום האמריקאי. כל אחד יכול להצליח ולשפר את מעמדו הכלכלי, גם אם הגיע ממעמד סוציו-אקונומי חלש (במבחן התוצאה, זה לא ממש נכון בארה"ב, ולא בטוח שגם בתעשיית ההיי-טק הישראלית).
כשלונות הם חלק מהמשחק, אבל...
כשמדברים על סטארט-אפים שנסגרים, המנטרה הקבועה עוסקת בכך שזה חלק מהמשחק, שסטארט-אפים שנסגרים סוללים את הדרך לאלו שמצליחים, וצריך לעודד נטילת סיכונים. כל הדברים נכונים. ואולם בשלב מסויים, שבו יש הרבה כסף בתעשייה והעיסוק בסטארט-אפים הולך וגובר, אז כל אחד הופך להיות יזם, גם מי שלא מתאים לכך.
בתוך שיח יחסית חד ממדי על היתרון בפתיחת עוד ועוד סטארט-אפים, צריך לשים דגש על הסתכלות אחרת על הסוגיה - הדבר עלול לפגוע ביעילות של תעשיית ההייטק, אך גם בכלכלה הישראלית כולה. קשה לכמת את הנזק שנגרם מהקמת סטארט-אפ לא מוצלח, בעיקר בהיעדר נתונים, אך אנסה לשפוך אור על הסוגיה באמצעות שלוש השפעות:
1. השפעה על המשק
הרבה כסף זורם לסטארט-אפים הישראלים, ומשמש בעיקר למשכורות גבוהות ובהתאם גם לתשלומי מסים גבוהים. אך זה אינו מספיק - המטרה היא שהעבודה עליה משלמים תתורגם ותמונף למוצרים ושירותים שנמכרים בכל העולם, ולתרומה לכלכלה הישראלית דרך מסים נוספים, הכנסת מטבע זר ועוד. הדבר אינו קורה בסטארט-אפים שנסגרים בטרם עת, לפני שבכלל הגיעו למכירות. כלומר, התרומה שלהם לכלכלה הישראלית היא חלקית.
2. מקטין סיכויי הצלחה
בתקופה של מחסור בעובדים בתעשיית ההייטק המלחמה על כוח אדם איכותי היא רבה. המשמעות של יותר סטארט-אפים היא כמובן תחרות גדולה יותר, אך השוק סובל מחוסר יעילות - עובד איכותי לא מגיע בהכרח לסטארט-אפ איכותי, אלא יכול למצוא את עצמו בסטארט-אפ פחות מוצלח, שהצליח למשוך אותו לעבוד שם באמצעות הטבות ויכולות שיווק. כך נוצר מצב שסטארט-אפים מבטיחים, שהיו יכולים להתפתח ולתרום לכלכלה, נאלצים להתפשר על עובדים פחות איכותיים או להוציא סכומי כסף גדולים על משיכת עובדים - ובסופו של דבר, להצליח פחות ממה שהיו יכולים.
3. החדשנות נפגעת
חוסר היעילות מגיע גם בהיבט הטכנולוגי, כלומר סטארט-אפים שמגייסים את העובדים האיכותיים הם לא בהכרח בעלי הטכנולוגיה הכי מתוחכמת, אלא אולי דווקא אלו שמחפשים את האקזיט המהיר. בשנים האחרונות, כשמספר הסטארט-אפים הנפתחים הולך ועולה, אז גם סטארט-אפים עם יתרונות טכנולוגיים חלשים יותר מגייסים סכומי כסף גדולים (מגמה שמתרחשת בכל העולם) התמחות טכנולוגית חשובה לתעשייה מכיוון שהיא מושכת לפה חברות נוספות, מאפשרת להעלות את שכר העובדים, ובעיקר - יוצרת פה חברות חזקות, שלא בהכרח ממהרות לאקזיט.
מה תפקיד העיתונאים?
העיתונאים שמסקרים את תעשיית ההייטק פועלים בתוך תעשייה שכאמור פועלת בעיקר לקדם את עצמה, דבר שעלול ליצור בלבול אצל העיתונאים לגבי תפקידם - האם המטרה שלהם היא לקדם את התעשייה (נגיד, למשוך לפה משקיעים) או לחשוף את הבלופים. לעיתונאים שעוסקים בשוק ההון יש מטרה מוצהרת - הגנה על בעלי המניות. כתבי מקרו רוצים לשמור על חוסנה של הכלכלה הישראלית, וכתבי תחבורה שואפים לקדם מדיניות שתיטיב עם כלל אזרחי ישראל, ולא רק עם בעלי המכוניות. דילמות יש בכל אחד מהתפקידים, אך היא אולי בולטת במיוחד אצל כתבי הנדל"ן - מצד אחד הם רוצים לשקף את המציאות באופן מדוייק, אך כשהם טוענים שמחירי הדירות לא באמת יורדים, הם חוטפים ביקורת ממשרד האוצר לפיה הם משרתים גורמים בעלי אינטרסים ולמעשה פוגעים באפשרות להוריד מחירי הדירות.
כתבי ההייטק חיים כאמור בסוג של דיסוננס - הם חונכו למשהו אחד, אך בתעשייה מצפים מהם למשהו אחר. מבחינת התעשייה, אם המטרה היא שתעשיית ההייטק תמשיך להוביל את הכלכלה הישראלית, אז אולי צריך לשמור את ההילה סביבה חיובית, כך שעוד ועוד משקיעים יבוא להשקיע בישראל, מרכזי פיתוח ימשיכו להתלהב מהטאלנט הישראלי ומהחשיבה מחוץ לקופסא, ומדינות ימשיכו לבוא ללמוד על התפתחות האקוסיסטם המקומי. ואולם אם כישלון הוא חלק מההצלחה ויש הרבה מה ללמוד ממנו, אז צריך לספר את הסיפור שלו ולהסביר מה גרם לאי הצלחתו. מלבד העובדה כי שקיפות היא חלק חשוב בעולם העסקים, צריך להכיר באמת - שום שקיפות גדולה יותר או מידע מדוייק לא ימנעו מהתעשייה להתפתח או יורידו מערכה.