פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן / צילום: תמר מצפי
1. מערכת אכיפת החוק היא מהנכסים הכי יקרים של כל דמוקרטיה, היא התשתית לכל דמוקרטיה חזקה, אבל היא לא יכולה להיות חסינה לביקורת ומעל החוק. לא חוקרי המשטרה, לא עורכי הדין בפרקליטות מיסוי וכלכלה, לא פרקליט המדינה וגם לא היועץ המשפטי לממשלה - איש מהם אינו חסין לביקורת ואינו יכול לפטור אותה באופן אוטומטי בטענה כי מדובר ב"ריסוק שלטון החוק", ב"מתקפה על שלטון החוק" או בניסיון "לסרס את שומרי הסף".
נדמה לי שמערכת אכיפת החוק בישראל כבר איננה מסוגלת להקשיב וללמוד מהביקורת שנמתחת עליה. היא נאטמה. היא לא מבינה שיש סופה בחוץ, סערה של אי-אמון ציבורי במערכת. בפרקליטות אמנם מבינים שבלי אמון הציבור הם יאבדו את הלגיטימציה שלהם, אבל במערכת אכיפת החוק מתקשים להפנים שלסופת האי-אמון הזאת אחראים לא ראש הממשלה בנימין נתניהו ולא חברי הכנסת אלא אנשי מערכת אכיפת החוק עצמה. המערכת הזאת היא זו שמחלישה את אמון הציבור בה, היא זו שמגבירה את התחושה שמערכת הצדק אינה הוגנת, שהיא חד-צדדית, שהיא מסרבת לבקר את עצמה גם אחרי שהיא נחשפת בערוותה, שהיא מתקשה להודות בטעויות, שהיא, למצער, גם פוליטית.
כשמפכ"ל משטרה לשעבר מתראיין לתוכנית טלוויזיה ומגלה סודות מחדר החקירה; כשהוא מעיף לאוויר האשמות-שווא על מעקבים של נתניהו אחרי חוקריו - הוא גורם לציבור לאבד את האמון במערכת החוק. כשמדי יום, במיוחד מדי שישי במהדורות החדשות בטלוויזיה, מובאים ציטוטים מפי "גורם בכיר במערכת אכיפת החוק", "גורם משפטי מאוד במשרד המשפטים" או "גורמים בכירים מאוד במשטרה" - הציבור מאבד אמון, בגלל מבול ההדלפות השיטתיות והאינטרסנטיות.
כשגורמים בפרקליטות ובמשטרה, בעלי אינטרסים זרים, מתמזגים בפועל עם "פרשנים" ו"עיתונאים" בעלי אותם אינטרסים - הציבור מבחין בזאת מיד ומאבד אמון הן במערכת אכיפת החוק והן בתקשורת. כשראש הממשלה מעלה טענות ותהיות לגיטימיות, ומערכת החוק לא מנסה כלל להגיב לעניין אלא שולחת את אחד ממדליפיה לומר ש"נתניהו מוליך שולל את הציבור" - הציבור מאבד אמון בכך שהמערכת מסוגלת להשיב לביקורת, ובמקום זאת היא פוטרת את עצמה מהסברים.
כשמערכת אכיפת החוק מגדלת בתוכה תפוחים רקובים כמו רות דוד, הציבור מאבד בה אמון, כי הוא רואה כיצד הטיפול בה נעשה בכפפות של משי ותוהה אם יש מקרים נוספים שטויחו. כשמתפרסמות קלטות שבהן חוקרי משטרה מפעילים טרור מילולי על חשודים, בתוך צרחות איומות ואיומים - הציבור מאבד אמון במערכת אכיפת החוק.
כשעו"ד דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מודה במסמך רשמי כי נציב בדימוס רוני ריטמן, שהיה מעורב בחקירות ראש הממשלה ורעייתו, התייחס בחקירתו במח"ש לאפשרות של קשר של נתניהו לפתיחת החקירה נגדו, ומתייחסת לכך כדבר זניח - היא גורמת לאובדן אמון הציבור. כשזילבר קובעת כי אלה "לא היו טענות מרכזיות", ואין בהן שום ניגוד עניינים - הציבור מאבד אמון במערכת אכיפת החוק ומבין שהיא קובעת דין לעצמה, מצופפת שורות כדי להגן על עצמה וקובעת מתי זה לא "מרכזי" ומתי זה "לא ניגוד עניינים", בהתאם לאזורי הנוחות שלה, ורק שלה.
כששופט העליון לשעבר והמשנה לנשיא אליהו מצא קובע כי נתניהו הוא כמו "ראש ארגון פשע", ומערכת המשפט ממלאת את פיה מים - הציבור מאבד אמון במערכת אכיפת החוק.
הציבור מאבד אמון משום שמערכת אכיפת החוק מתייחסת אליו בזלזול, בהתנשאות, כאילו היה חבורה של טיפשים נבערים ש"אפשר להוליך אותם שולל". לא, ממש לא. הציבור הרבה יותר חכם מאותם אלה שמנסים לתייג אותו כ"טיפש". הוא מבין שאם המערכת מחליטה להתלבש על פלוני-אלמוני, ובמקביל להתעלם מאותן עברות לכאורה אצל אחרים, היא מערכת שמסמנות מטרות.
2. זה שנתיים שמתקיימות הפגנות של ארגוני שמאל סמוך לביתו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט. ההפגנות הן אמנם זכות דמוקרטית ואושרו על-ידי בג"ץ, אבל מה שנאמר בהן רחוק מלשקף דמוקרטיה או חופש ביטוי. הן משקפות אנרכיה, הסתה וחופש ביזוי.
מה לא נאמר שם? שמנדלבליט הוא היועץ המשפחתי לממשלה, שהוא ה"קונסליירי", שהוא טייחן, שהוא מושחת, שהוא חבר של ביבי, שהוא מורח את החקירות בכוונת מכוון, שהוא פרקליטו של השטן, שהוא משתף פעולה עם שחיתות, שהוא שותף לפשע, שהוא יועץ משפטי של עולם תחתון, שהוא בעצמו חבר בארגון פשע (אולי השופט בדימוס מצא לקח את הדימוי הזה משם).
אלה ביטויים שהדעת אינה יכולה לסבול, אבל לכל אורך התקופה הזאת, בכירי מערכת המשפט בישראל, בהווה ובעבר, גם לא עיתונאי ופרשני האולפנים, לא הצליחו לחלץ מעצמם מילת ביקורת על ההסתה הפרועה הזאת. ופתע פתאום, כשח"כ דוד אמסלם אומר משהו שמשתמע ממנו חוסר אמון במערכת אכיפת החוק, כולם מצופפים שורות כדי להתנפל עליו. זו בדיוק הסיבה שהציבור מאבד את אמונו וסבור, בצדק מבחינתו, שיש בה נטייה פוליטית ברורה ומובהקת. היא מגיבה בעוצמה לצד אחד של המפה הפוליטית ומתייחסת בעדינות, אם בכלל, לצד שהיא מזדהה איתו.
הפרקליטות: "לא נתייחס לפרטי החקירה"
השבוע פנינו בסדרת שאלות לפרקליטות המדינה על רקע חקירות נתניהו. הנה השאלות והתשובות. שפטו בעצמכם.
בסוף נובמבר 2018 התקיים כנס של עיתונות עצמאית בחסות הקרן החדשה לישראל, בנוכחות דליה דורנר, שופטת העליון לשעבר, ועיתונאים רבים. בכנס נבחר היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ל"אביר השחתת השלטון". איך פרקליט המדינה רואה את הדברים, במיוחד על רקע הביקורת של אמסלם והגדרת אמירותיו "בעייתיות".
"הנושא איננו מוכר לפרקליט המדינה, ולכן הוא ממילא לא יכול להתייחס אליו. עם זאת, אם אכן הוענק ליועמ"ש תואר של 'אביר השחתת השלטון', פרקליט המדינה רואה בכך צעד פוגעני ובלתי ראוי. יש לציין כי פרקליט המדינה גינה לא פעם הפעלת לחץ בלתי ראוי על גורמי אכיפת החוק, יהיה הכיוון שממנו מגיע הלחץ אשר יהיה".
מדוע שי ניצן מבקר באופן קבוע את הביקורת נגד הפרקליטות מהצד הימני של המפה הפוליטית, ולא מבקר כלל את הביקורת נגד מערכת אכיפת מהצד השמאלי של המפה? הביקורת מהצד השמאלי באות לידי ביטוי, בין היתר, בהפגנות שבועיות ליד ביתו של היועץ המשפטי לממשלה בקריאות גנאי חמורות ומסיתות.
"לעניין זה יפים הדברים שנשא פרקליט המדינה בנאומו בכנס פתיחת שנת המשפט בשנת 2017: 'ברצוני גם להתייחס בקצרה לנושא ההפגנות הדורשות לקבל החלטה מידית בתיקים הללו. ברי כי חופש ההפגנה הוא זכות יסוד בסיסית, חלק מהזכות לחופש הביטוי - הלא הוא ציפור נפשה של הדמוקרטיה. הפגנה היא מכשיר מרכזי להבעת דעות ולהעלאת סוגיות חברתיות, פוליטיות ומדיניות על סדר היום הציבורי, וחלילה שזכות זו תיפגע. ככלל, יש לאפשר הפגנה גם בנושאים שבהם עוסקת מערכת אכיפת החוק וגם נגד גופים אשר הם חלק ממערכת זו: היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות והמשטרה - על כך אין שום מחלוקת! ... לסיכום, החקירות בפרשות ראש הממשלה מתנהלות באופן יסודי וענייני, ובמקביל אנו משתדלים, כאמור, לקדם את הדברים בזמן הקצר האפשרי. עם זאת, אסור שההפגנות תגרומנה לנו לקבל החלטה לא עניינית או לקבל החלטה לפני שהחקירה תמצה את עצמה. כאמור, אם נעשה כן, נמעל בתפקידנו".
האם ההדלפות הסדרתיות והמתואמות מ"גורמים בפרקליטות" מדי יום שישי למהדורות החדשות של שלושת ערוצי הטלוויזיה נעשות על דעתו של ניצן או מטעמו, ואם לא, אשמח לקבל את התייחסותו של ניצן להדלפות המתואמות, שנעשות על בסיס קבוע.
"אנו מפנים לנאום האחרון שנשא פרקליט המדינה לפני שבוע וחצי, שבמסגרתו התייחס בקולו, בין היתר, לדברים הבאים: 'היזהרו מפרסומים לא מוסמכים ומספקולציות על אודות עמדות כביכול של משתתפי הדיונים. אנו בעיצומו של התהליך, ועם סיומו נפרסם כאמור הודעה רשמית וברורה. לצערנו, לאחרונה אנו עדים לאמירות ולהשתלחויות נגד מערכת אכיפת החוק. כאשר נדמה כי אמירה כזו או אחרת חוצה רף חדש שלא היה מקובל במקומותינו, לא עוברים ימים ספורים, ורף חדש, גבוה מקודמו או שמא נמוך ממנו, מתרגש עלינו. מזהירים אותנו, מתרים בנו, וכיוצא בזה. אבטיח לכם רק זאת: לא נירא ולא ניחת. לא נירתע מפני איש. נמשיך במלאכתנו, ללא מורא, עד לסיומה. עד קבלת ההחלטה הנכונה והמקצועית ביותר על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, בהקדם האפשרי. זה תפקידנו. זו חובתנו. דבר לא יסיט אותנו מדרכנו'".
כמה שאלות לגבי החקירה: א. מי סירב להצעת נתניהו להתעמת עם עדי המדינה שלמה פילבר וניר חפץ - רוני אלשיך? ליאת בן-ארי? שי ניצן? אביחי מנדלבליט? ב. האם ההדלפה לגלי צה"ל השבוע מפי גורם משפטי בכיר "מאוד", ולפיה ראש הממשלה "מוליך שולל את הציבור", נאמרה על-ידי ניצן, על דעתו או על-ידי מי מאנשיו, ואם לא - איך הוא מתייחס אליהן, במיוחד על רקע המחדלים המשטרתיים בחקירות ראש הממשלה? מחדלים אלה כוללים, בין היתר, את אי-הזמנת ד"ר אסף אילת מרשות ההגבלים העסקיים והסירוב לעמת את נתניהו עם עדי המדינה, אף שחשודים מרכזיים אחרים בתיק 4000 "זכו" לעימות עם שלמה פילבר וניר חפץ.
"אשר לטענות שהעלה ראש הממשלה בנוגע לחקירתו, כפי שהודענו השבוע, אין בכוונתנו להתייחס לפרטי החקירה באמצעי התקשורת. החקירה מנוהלת באופן מקצועי ויסודי כנדרש".