נתי כהן, מנכ"ל משרד התקשורת / צילום: איל יצהר
ההחלטה של משרד התקשורת - לדחות את בקשת בזק למכור חבילה משותפת עם פלאפון - נראית בקריאה ראשונה מבוססת ונשענת על אדנים יציבים. יש בה את כל הסיסמאות הנכונות של חשש לפגיעה בתחרות, רצון לעידוד תחרות בשוק הסיטונאי, פגיעה בשוק הסלולר שמשמעותה פגיעה ברצון של חברות הסלולר להיכנס לתחומים נוספים וכו'.
■ בזק רצתה למכור חבילה משולבת עם פלאפון - משרד התקשורת דחה את הבקשה
אלא שמי שקצת בקי בהיסטוריה של המשרד, מבין שהנייר הוא לא יותר מאשר אוסף של סיסמאות שאפשר לקחת אותן ולשכפל אותן לכל בקשה של בזק, מבלי לבדוק לעומק האם הן רלוונטיות או לא. קחו את האמירות הללו לשוק הטלוויזיה, תעשו קופי פייסט - וזה אותו דבר. קחו את שוק האינטרנט, תעשו קופי פייסט - וזה אותו דבר.
רוצה לומר: הבקשה של בזק לא חשובה. היא תמיד תיתקל בקופי פייסט של המשרד. כמו ספר סיסמאות שפותחים כל בוקר ומשכפלים סיסמה מעמוד ההתנגדות לבזק. חומה בצורה לכל בקשה שמאחוריה עומד דבר אחד בלבד: טראומה וחרדה שמישהו יגיד שהמשרד נתן משהו לבזק.
זה משרד תקשורת שחי בפוסט-טראומה, ובלי שמישהו מבחוץ ישחרר את אנשי המשרד, הם ימשיכו לעשות את אותו הדבר: להתבצר בעמדות הישנות והמוכרות, כדי שיוכלו להוכיח בביקורת הבאה של מבקר המדינה שהם למדו את הלקח ותיקנו את דרכם.
זה הנזק הכי גדול שנגרם לבזק כתוצאה מחקירות רשות ניירות ערך ותיק 4000. בעיני המשרד, בזק כחברה משלמת על מעשי הבעלים שלה לשעבר, אף שלחברה כחברה אין ולא היה קשר לאירועים הנחקרים.
אין פלא שהניסיונות למכור את החברה נתקלים בקשיים כל-כך כבדים. המשקיעים פשוט לא מצליחים להבין את התנהלות המדינה. מנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן, יודע את זה. הוא נפגש עם משקיעים זרים ושמע מהם כיצד הרגולציה בישראל מעוותת. מוטלת עליו אחריות לאומית כבדה. יותר מכולם מצפים ממנו לא רק להקשיב לדרג המקצועי שלו ולעשות את מה שהוא רוצה, אלא לשמוע אותם ולהחליט בדרכו שלו כמנהיג שלוקח החלטות. לקחת את הנייר של המחלקה הכלכלית או המשפטית ולחתום עליו רק כי הוא מנוסח יפה וכולל את כל הסיסמאות, זו לא הדרך.
לעצם העניין, כשמחזיקים רק פטיש ביד, כל בעיה נראית כמסמר. מישהו זוכר בכלל ששר התקשורת אהוד אולמרט נתן לפני כ-12 שנה לערך לבזק אישור למכור באנדל פריק? הפריקות הייתה הכלי של המשרד לגשר בין הצורך להגן על המתחרות, לבין הניסיון להקל על הציבור בגלל הנזקים של ההפרדה המבנית, בהבינו שהציבור רוצה וצריך לקבל הצעה שלא מסבכת אותו, כלומר טריפל כזה או אחר בחשבונית אחת.
למרבה הצער, הפריקות לא הצליחה. הציבור אמנם משווע לביטול ההפרדה המבנית ולקבל את ההצעות בצורה פשוטה מכל חברת תקשורת, אך מכיוון שבהצעות של בזק לא הייתה שום הטבת מחיר, הוא המשיך וצרך את שירותי התקשורת שלו בצורה מעוותת, כלומר בנפרד מכל חברה.
"הבאנדל ההפוך" הומצא כי לבזק אסור להיות ספק אינטרנט (ISP) בגלל ההפרדה המבנית. זה מקור כל הטעות. ועכשיו במקום לתקן את הטעות, באים ואומרים ש"הבאנדל ההפוך" מסכן את התחרות בשוק הסיטונאי.
חברים שם במשרד התקשורת, הגזמתם. אתם פשוט לא מבינים מה אתם עושים. הגעתם למסקנה ש"הבאנדל ההפוך" הוא בעייתי? תבטלו אותו. תנו לבזק ולהוט להיות חברות ISP לכל דבר, ותפסיקו כבר עם השטויות האלה של הפרדה בין ספק לתשתית. בזק בינלאומי היא סוויץ', היא מתג לשיחות בינלאומיות. כך גם נטוויז'ן או 012. כל חברות ה-ISP בישראל הן המצאה מלאכותית ששירתה תכלית מסוימת לפני 20 שנה וזהו.
בואו נגיד את הדברים בצורה פשוטה: החלטתם שאתם רוצים לעזור לחברות הסלולר? אהלן וסהלן. בואו תפחיתו להן משמעותית את אגרות התדרים. בואו תאפשרו להן להרחיב את שיתוף-הפעולה ברשתות ולחשוב שאולי במצב הקיים צריך שתי רשתות ולא שלוש. תאפשרו להן למכור חבילות עם התחייבות מוגבלת כזאת או אחרת. העזרה והשיקום של השוק הסלולרי לא יכול לבוא רק דרך זה שתפגעו בהוט ובבזק. גם אם יש גרעין של אמת בטענות, זה כבר לא משנה באמת. הטון הוא שקובע.
חייבים להגיד לנתי כהן: את הטירונות במשרד התקשורת סיימת - הבנת מי נגד מי. עכשיו התפקיד שלך הוא להנהיג את המשרד למקום אחר. לא להמשיך את הקיים אלא לשנות את הפרדיגמה.