בני גנץ / צילום: שלומי יוסף
מי עומד מאחורי סדרת כתבות המדגישות את הכישלונות הניהוליים של בני גנץ המופיעות בימים האחרונים בעמודי הבית של אתרים גדולים כמו ynet ו-וואלה? מסתבר כי הכתבות כי הן חלק מקמפיין נגטיב ממומן של הליכוד העולה בחברת המלצות התוכן טאבולה.
אמנם לגולש התמים נראה כאילו מדובר בתוכן חדשותי, אולם כניסה לתוך מערכת הפרסום של טאבולה מגלה כי מי שמקדם את הכתבות הם Ar-fe-politics-sc ,Ar-argentero ו-Fe- felix. אלה הם שני אנשי המדיה שרוכשים את זמן הפרסום עבור הליכוד.
כאמור, בימים האחרונים קשה לפספס בעמודי הבית של האתרים הגדולים ובאתרים נוספים הקשורים במערכת ההמלצות של טאבולה כתבות כמו "החברה של בני גנץ נסגרה ופיטרה את כל עובדיה", שפורסמה ב"כלכליסט" לפני כחודשיים; או "ניסיונות גנץ למכור את החברה כשלו" ב-"davar 1".
כניסה לכתבות עצמן מלמדת כי לא מדובר בתוכן חדשותי עכשווי אלא בתוכן ממוחזר מלפני חודשים ספורים, שמוצף כעת מחדש ובתשלום לעמודים הראשיים של האתרים. אמנם ההכתבות מופיעות במדורי "כתבות נוספות" או "אולי יעניין אותך גם" - שמות המשמשים אינדיקציה לכך שמדובר בכתבות מקודמות של טאבולה, אולם רוב הגולשים אינם מודעים לכך שמדובר בתוכן ישן שמקודם בגלל אינטרס של מישהו - במקרה הזה כאמור הליכוד.
בהקשר הפוליטי של מערכת הבחירות עולה השאלה כיצד ואיך ניתן לזהות את הגורם המשלם למודעות הפוליטיות הללו. חוקי התעמולה של ישראל תקועים בשנות ה-50, אז עבר חוק התעמולה; והכנסת ה-20, על אף שהונח בפניה חוק תעמולה מתקדם לפי המלצת ועדת ביניש, העדיפה שלא להתקדם ולחוקק אותו אלא לדבוק בחוקי התעמולה המיושנים.
יו"ר ועדת הבחירות, השופט העליון חנן מלצר, הדגיש בפני כלי התקשורת, בשיחה פתוחה שנערכה לפני כ-10 ימים, כי לאור השינויים הגדולים שחלו בשימוש בכלים דיגיטליים ובקידום תוכן ברשתות החברתיות ובאתרי אינטרנט, הוא ישים דגש במהלך הקמפיין הנוכחי על חובות שקיפות והוראות החוק הדורשות מגופים פוליטיים להזדהות כאשר הם חתומים על מודעה.
להחלטה הזו יש שני היבטים: הראשון - הזיהוי הפוליטי של הגוף המממן את המודעה; והשני - ההוצאה הכספית של המפלגה, סעיף שאמור להיות רשום בדוח ההוצאות של המפלגות, וזאת כדי שתחום ההוצאות של הקמפיין יגיע לביקורת ופיקוח של מבקר המדינה אחרי מערכת הבחירות.
יצוין כי במדינת ישראל המימון למערכת הבחירות, כולל כספיהן של המפלגות, מגיע מידי הציבור מתוך תקציב המדינה, ולא מידי תרומות קטנות (שהן חלק מאוד קטן עבור מי שעורך פריימריז והוא מתמודד חדש). מכאן עולה הצורך המוגבר של הרשויות לפקח על מודעות בחירות.
השאלה הנוספת היא האם קידום תוכן (שלילי או חיובי) באמצעות ספק שירותים חיצוני כגון חברות מסוג טאבולה או אאוטבריין - הוא בגדר "מודעה פוליטית". קידום התוכן הוא למעשה "בוקסה" בצד או בתחתית כתבה שהגולש קורא, והיא מודעת פרסומת לכל דבר, רק שחיצונית היא נחזית כמו הפניה/לינק לתוכן מעניין. מישהו שילם על "הבוקסה" הזו, ובמקום שתופיע שם פרסומת המפארת מועמד זה או אחר או פרסומת השוללת מועמד זה או אחר, הבוקסה הפרסומית זו מפנה לכתבה חיצונית, ובמקרה הנוכחי - אך ורק כתבות שליליות על גנץ.
על הבוקסה עצמה אין חותמת של הגוף המשלם - במקרה הזה הליכוד - וכך למעשה זו היא מודעת פרסומת פוליטית לא חתומה, עניין אשר לכאורה סותר את חוקי הבחירות הקיימים.
כאמור, התחומים האפורים והמורכבים הללו נמצאים כיום תחת שיקול-דעתו של יו"ר ועדת הבחירות, השופט מלצר, ואם הדבר יונח בפניו, הוא יצטרך להכריע כיצד יש לזהות 'בוקסות' או מודעות פוליטיות מן הסוג הזה. למשל, באמצעות הערה של חברת טאבולה על גבי המודעה, בה ייכתב כי "קידום תוכן זה מובא לכם במימון מפלגת הליכוד".