יאיר לפיד, בני גנץ/ צילום: שלומי יוסף
המפץ הפוליטי שבחיבור בין בני גנץ ליאיר לפיד משמעותי וייחודי לא רק בגלל החיבור שהוא מייצר אלא גם בשל הסכם הרוטציה הייחודי שהוא כולל במסגרתו, אם יצליחו השניים להרכיב ממשלה, יכהן גנץ כראש ממשלה ראשון למשך שנתיים וחצי ולאחר מכן לפיד (כלומר, תקופות לא שוות). מה הסיכוי שהסכם הרוטציה הזה יתממש? לפחות על פי ההיסטוריה הפוליטית של ישראל, לא גבוה.
מבדיקת "גלובס" עולה כי הפעם היחידה שבה התממש באמת הסכם רוטציה בין ראשי ממשלות הייתה בכנסת האחת עשרה בין השנים 1984-88. המערך בראשותו של שמעון פרס קיבל אז 44 מנדטים, פחות מכפי שצפו הסקרים גם אז, והליכוד הצליח להתאושש ממלחמת לבנון ופרישת בגין וזכה ל-41 מנדטים.
הנשיא דאז חיים הרצוג הטיל את הרכבת הממשלה על פרס אך הסיעות הדתיות התנו את הצטרפותן בצירוף הליכוד לממשלה. פרס חזר אל הרצוג, וזה בצעד חסר תקדים תיווך בעצמו בין פרס לשמיר והביא להקמת ממשלת אחדות ולהסכם רוטציה על תפקיד ראש הממשלה. הרצוג, שהיה השגריר באום ודיפלומט בחסד המקובל על כל הצדדים, הצליח לשכנע את פרס מחד כי למען המדינה עליו לוותר על ראשות הממשלה באופן חלקי. ומאידך רכש את אמונו של שמיר בתשבוחות על מדיניותו הממלכתית והזהירה. בצד של שמיר, דן מרידור היה מהמצדדים העיקריים באחדות וברוטציה.
פרס שמפלגתו היתה גדולה יותר כיהן כראש ממשלה ראשון, שמיר מונה לשר החוץ וממלא מקום ראש הממשלה, יצחק רבין לשר בטחון, ויצחק מודעי לשר אוצר. בקואליציה שמנתה לא פחות מ-97 חברי כנסת שותפו גם המפד"ל, אגודת ישראל, ש"ס הטריה עם יצחק פרץ בראשה, מורשה של הרב חיים דרוקמן ומשה ורדיגר החרדי, שינוי של אמנון רובינשטיין שפרשה בהמשך, ואומץ של יגאל הורוביץ הליכודניק לשעבר.
למרות החששות בליכוד פרס אז עמד במילתו לנשיא הרצוג ולשמיר וב-20 באוקטובר 1986 העביר את השלטון לידיו של שמיר. אריה מקל שהיה יועצו המדיני של שמיר סיפר לימים כי למרות החשדנות בין פרס לשמיר הם תיפקדו היטב.
כיצד עבד החיבור בפועל? התפקוד היומיומי היה מורכב וכך בנושאים הביטחוניים סוכם אז כי שמיר יקבל את כל החומר המודיעיני שקיבל ראש הממשלה פרס. ואכן, מדי יום היו מגיעים ללשכת שמיר במשרד החוץ שקים גדולים ומלאים מאמ"ן, המוסד והשב"כ. מדי פעם קיבל שמיר תדרוכים מהמזכיר הצבאי של ראש הממשלה, עזריאל נבו, ומהיועץ של פרס למלחמה בטרור, עמירם ניר המנוח. שמיר ופרס נפגשו פעם אחת בשבוע לפחות, בדרך כלל לפני ישיבת הממשלה.
הממשלה תפקדה אולם החששות ריחפו מעליה כל העת - החשש הגדול של שמיר היה, שפרס יפיל את הממשלה ויטרפד בכך את הרוטציה. כאשר פרס קיים את הסכם הרוטציה ככתבו וכלשונו, שמיר כמעט הופתע.
דן מרידור שהיה אחד מנציגי הליכוד אז בגיבוש הסכם הרוטציה סיפר כי שמיר שלח אותו זמן קצר לפני מועד ההחלפה לגשש במערך אם פרס יעמוד בדיבורו. מרידור נפגש עם יצחק רבין שר הביטחון בביתו בתל אביב ורבין, יריבו המר של פרס במערך, אמר למרידור "את מי אתה חושב שאני מעדיף כראש ממשלה. תהיה רוטציה".
לקראת ההחלפה הגיעו אנשי שמיר ללשכת ראש הממשלה ומנכ"ל המשרד החדש, יוסי בן־אהרון, חיפש במחשבים, אך לא מצא מסמכים שיעידו על פעילותו המדינית הרבה של פרס, והדבר הכעיס את שמיר שחשש כי פרס מסתיר ממנו מידע. החשש התאמת עם המשבר הגדול בין פרס לשמיר פרץ באפריל 1987, כאשר פרס נועד עם חוסיין מלך ירדן בלונדון וחזר משם עם הסכם לונדון. פרטי ההסכם נודעו לשמיר מפי השגריר האמריקאי, תומאס פיקרינג ושמיר, לא מעט בשל הדרך שבה הושג על ידי פרס מאחורי גבו, סיכל אותו.
אבל גם אחרי המשבר הזה המשיכו פרס ושמיר לתפקד ביחד, עד סוף ימי הממשלה והיא הייתה לאחת הממשלות היחידות בישראל שהחזיקה מעמד עד תום הקדנציה. לממשלה זו היו הישגים לא מעטים ובהם בלימת האינפלציה במסגרת תכנית הייצוב הכלכלית של פרס ומודעי. הקצב השנתי של האינפלציה לפני התכנית הגיע ל 400%. הממשלה הזו הביאה גם לנסיגה הראשונה בלבנון אל קו רצועת הבטחון. בהמשך התמודדה עם פרשת קו 300 ואחר כך עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בכל האירועים הללו הטיפול היה בשיתוף פעולה יוצא דופן בין ראשי הממשלה המתחלפים פרס ושמיר ובין שמיר כראש ממשלה לשר הביטחון רבין.
הציבור אהב כנראה את הרעיון של ממשלת אחדות, ואולי גם את הרוטציה. לקראת בחירות 1988 הכריז שמיר, שהוא רוצה ממשלת אחדות נוספת. תוצאות הבחירות הביאו להקמה של ממשלת אחדות בראשות שמיר אך ללא רוטציה. האחדות החזיקה מעמד פחות משנתיים, עד שהופלה על ידי פרס שניסה להחליפה בממשלת שמאל צרה בראשותו במה שזכה לכינוי ה"תרגיל המסריח".
הסכם רוטציה עדכני יותר ודומה יותר לגנץ-לפיד, הוצג בבחירות 2015 כאשר העבודה בראשות יצחק בוז'י הרצוג הפתיעה והכריזה על חבירה למפלגתה של ציפי ליבני "התנועה" והקמת המחנה הציוני. במסיבת העיתונאים בדצמבר 2014 שבה הוכרז על ההקמה הודיעו השניים כי אם ירכיבו את הממשלה יכהנו שניהם ברוטציה בתפקיד העומד בראש. הרצוג הסביר אז כי איחוד הכוחות נועד להביא אל המחנה הציוני קולות מהימין המתון וליצר את ה"מהפך" החדש. אבל יממה אחת לפני הבחירות, לאור סקרים שהראו מאבק צמוד עם נתניהו והליכוד ולאחר ביקורות שהופנו אליה בנושא, הודיעה לבני על מהלך דרמטי - בתקווה שיבטיח לה ולהרצוג את הניצחון המיוחל: וויתור על הרוטציה בראשות הממשלה עליה סיכמה עם הרצוג. השותפות נשארת, אך המועמד לתפקיד הרם יהיה הרצוג בלבד. השניים הביאו 24 מנדטים, הישג נאה אך לא מספק להקמת קואליציה חלופית. סעיף הרוטציה בהסכם ליבני-הרצוג הוצג אז כחלוקת עור הדוב בטרם ניצוד, ומן הסתם האנלוגיה הזו ישימה גם להסכם גנץ-לפיד.