היועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: שלומי יוסף
ביום חמישי האחרון פרסם היועמ"ש אביחי מנדלבליט את החשדות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיקים 1000, 2000 ו-4000. בתיק 1000 (תיק המתנות) החליט היועמ"ש להעמיד לדין את נתניהו בכפוף לשימוע בעבירה של מרמה והפרת אמונים. בתיק 2000 (תיק נתניהו-מוזס) יועמד נתניהו לדין בכפוף לשימוע גם כן במרמה והפרת אמונים, ובתיק 4000 (תיק בזק-וואלה) יועמד נתניהו לדין בכפוף לשימוע בקבלת שוחד.
אבל מה זה בדיוק אומר? "גלובס" עושה סדר במונחים המשפטיים.
עד תביעה
עד תביעה הוא עד רגיל, שלא נחשד בדבר. מדובר בכל מי שמסר עדות במשטרה במהלך החקירה, ועדותו נדרשת לצורך חיזוק ראיות התביעה.
עד מדינה
עד מדינה הוא חשוד או נאשם שהפך לעד כדי להימלט מאימת הדין, והוא "שייך" למדינה במובן מסוים. הוא חייב להעיד כשדורשים זאת ממנו, ויש שורת תנאים, שאם לא יעמוד בהם, יחזור למעמדו כחשוד/נאשם.
שוחד
שוחד, בהגדרה, הוא מתת - כסף, שירות, מתנה, טובת הנאה - שניתן ל"עובד ציבור" - האדם בעל ההשפעה שלה זקוק נותן השוחד. מקבל השוחד מצוי בעמדת מפתח כלשהי שיכולה להשפיע על האינטרסים של נותן השוחד. הבסיס של כל חקירות שוחד הוא הטענה כי קיימת מערכת יחסים אסורה של תן וקח או יד רוחצת יד בין נותן השוחד למקבלו - אבל מה "ניתן ונלקח" ובאיזה "סבון" השתמשו כדי לרחוץ ידיים מקבל פרשנויות ותרגומים שונים ומגוונים.
הצעת שוחד
הצעת השוחד יכולה ללבוש דמות של לחישה באוזן של הצעה מפתה לאיש הציבור על-ידי בעל האינטרס והממון או שליחת "מאכרים" שיעשו את העבודה השחורה. היא יכולה להיאמר במסדרון צדדי, באירוע תרבותי או בבית קפה. אין תבנית אחת להצעת השוחד, ואין תסריט קבוע לרגעים שבו היא נזרקת לאוויר. הדבר היחיד שלא משתנה זו העובדה שההצעה - אתן לך "איקס", ובתמורה תעשה בשבילי "ווי" - היא הצעה אסורה. ומרגע ששוגרה ההצעה לעולם, אין דרך חזרה. המציע נחשב כמי שנתן שוחד, גם אם איש הציבור דחה את הצעתו בנימוס.
הפרת אמונים
הפרת אמונים היא עבירה בחוק העונשין שקובעת כי "עובד ציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור - דינו מאסר 3 שנים". האיסור הפלילי נועד לוודא כי עובד ציבור יגשים את תפקידו כנדרש ולא יעדיף אינטרס אישי פרטי על חשבון האינטרס הציבורי.
שימוע לפני העמדה לדין
הליך של שימוע הוא הליך מקדים לפני הגשת כתב אישום נגד חשוד, שבמסגרתו ניתנת לחשוד האפשרות האחרונה להציג טענות ונימוקי הגנה מדוע יש להימנע מהגשת כתב האישום נגדו. ובמלים אחרות - לשכנע שחומר הראיות או אינטרס הציבור אינם מצדיקים הגשת כתב אישום וניהול משפט פלילי נגדו. החשוד לא צריך להופיע בעצמו להליכי השימוע (אלא הסנגורים שלו). הטענות בשימוע יכולות להישמע בכתב או בעל-פה או גם בכתב וגם בעל-פה.
עד שנת 2000 לא הייתה זכות השימוע מעוגנת בחוק, אולם בשל ההשלכות הקשות הנובעות מעצם הגשת כתב אישום נגד אדם, הוחל להנהיג הליכי שימוע במקרים רבים. אנשי ציבור זוכים באופן כמעט אוטומטי לשימוע.
כתב אישום
החקירה והמלצות המשטרה לפרקליטות מהווים את הפרומו ל"מסמך הזהב" שבו יפורט סיפור המעשה, תוואי השוחד, השחיתות והפגיעה בטוהר המידות - כתב האישום. על ההחלטה אם להגיש כתב אישום אמונה הפרקליטות, שבוחנת מגוון רחב של שיקולים מלבד טיב הראיות, ובהם סבירות וסיכויי הרשעה בבית המשפט, סבירות ואיכות טענות הגנה (לאחר קיום שימוע) וכן שיקולים הקשורים למדיניות העמדה לדין. כתב האישום מגולל את העובדות שעומדות בבסיס העבירות ואת העבירות הנגזרות מהעובדות הללו לעמדת התביעה.
כיצד נבחר השופט בתיק
לפי חוק, נשיא בית המשפט הרלוונטי הוא האחראי על ניתוב כל התיקים המוגשים לבית המשפט אל שולחנם של השופטים הרלוונטיים - גם בתיקי מעצר וגם בתיק המלא לאחר הגשת כתב אישום. כל נשיא - שלום, מחוזי, עליון - בוחר את המנגנון שלו לאופן חלוקת התיקים, בין אם בהגרלה, בסבב תורנויות או לפי היכרות עם השופטים וההתאמה שלהם לסוג התיקים שמנותבים אליהם; אבל בכל מקרה, יש לו גם סמכות לסטות מהמנגנון שקבע, ולבחור שופט מסוים לדון בתיק מסוים. הנשיא יכול גם להאציל את סמכות "חלוקת התיקים" לסגני הנשיא שלו, ובמקרה של מעצרים וכתבי אישום - לסגן הנשיא של המחלקה הפלילית.
חקירות לסוגיהן
הגוף שמבצע את הרוב הגדול של החקירות הפליליות בישראל הוא משטרת ישראל על יחידותיה הרבות והשונות. ואולם בנושאים ספציפיים יש סמכות חקירה מקבילה גם לגופים נוספים. כך למשל, חוקרי רשות ניירות ערך מוסמכים לנהל חקירות נגד אנשים החשודים בעבירות על חוק ניירות ערך, כגון הרצת מניות, שימוש אסור במידע פנים, עבירות דיווח ומרמה הקשורות בחברה ציבורית. לחוקרי רשות הגבלים עסקיים יש סמכות לחקור חשד לעבירות על חוק הגבלים עסקיים. חוקרי הרשויות יכולים לבצע כל פעולה שחוקר משטרה מוסמך לבצע, כולל מעצר חשוד.
פרקליט מלווה
המשטרה היא הרשות החוקרת בישראל, אבל בתיקים מורכבים ובעלי אינטרס ציבורי, הפרקליטות ממנה פרקליט שילווה את התיק כבר משלב החקירה. תפקידו לוודא כי איסוף הראיות הוא תקין או כי צעדים מסוימים בחקירה, כגון הפעלת סוכן או מתן מעמד עד מדינה, הם חוקיים. הפרקליט המלווה גם מנחה את החוקרים באשר למהלכי החקירה הנדרשים והגבולות שבהם יש לבצעם.
פרקליט מלווה מגדיל הסיכוי לאישום
במקרים שבהם תיק החקירה מלווה על-ידי הפרקליטות, קיים דו-שיח בין הפרקליטות למשטרה במהלך איסוף הראיות. הפרקליטים נחשפים לכל ראיה, שואלים שאלות, מייעצים. כאשר ההיכרות עם החומר כה טובה, יש בכך בכדי "לקצר הליכים" בדרך להגשת כתבי האישום ואף להעלות משמעותית את הסיכויים כי אכן יוגש כזה. הפרקליטה המלווה שהובילה את תיקי חקירות נתניהו הייתה פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), עו"ד ליאת בן-ארי, שהייתה גם התובעת בפרשת הולילנד.
עדות וחקירה
חקירה באזהרה היא חקירה של אדם שיש חשד כי ביצע עבירה פלילית. בחקירה באזהרה על החוקר (שוטר, חוקר רשות ניירות ערך וכו') לפרט לנחקר את החשד הממוקד נגדו במקום ובזמן. כמו כן, על החוקרים ליידע את החשוד כי זכותו להיוועץ בעורך דין ולשמור על זכות השתיקה. ואילו חקירה שלא באזהרה המכונה גם "עדות פתוחה" היא חקירה של אדם שאינו חשוד במעורבות בפלילים, אך הוא יכול למסור מידע רלוונטי על חקירה מתנהלת. חקירה "רגילה" יכולה להפוך לחקירה באזהרה בכל שלב שלה, אם החוקרים סבורים כי המידע שמוסר הנחקר עלול לסבכו במעורבות במעשים פליליים.
זימון לחקירה
יום אחד מצלצל הטלפון. על הקו - חוקר לה"ב 433 של המשטרה. "אתה מוזמן לחקירה/למסירת עדות ביום... בשעה...", הוא אומר - זהו התיאור של מרבית הזימונים של חשודים (אלה שלא נעצרו/עצורים) ועדים למסירת גרסתם לאירועי השחיתות הנחקרים ביחידה הארצית לחקירות הונאה/לה"ב 433 של המשטרה (יאח"ה). במקרה של ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת התסריט קצת שונה. לפני שהחוקר מרים טלפון, הוא חייב לאשר את הזימון לחקירה או למסירת העדות עם היועץ המשפטי לממשלה.
לפי הנחיות היועמ"ש כל חקירה של ראש ממשלה, שר או חבר כנסת דורשת את אישור היועמ"ש. גם פרקליט המדינה והמפכ"ל מיודעים. במקרה של חשודים אחרים - נבחרי ציבור (ראשי ערים למשל) או אנשי עסקים מוכרים - לא נדרש אישור, אך קיים נוהג של המשטרה ליידע את היועמ"ש ואת פרקליט המדינה.
גם השלב שלאחר קבלת אישור היועמ"ש שונה במקרים של ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת - אז בדרך-כלל החוקר מרים טלפון לסנגור של החשודים, ולא לחשודים עצמם. במקרה שאין סנגור, החוקר מתקשר ליועצים, עוזרים וכו'. הוא לא מגיע ישירות לראש הממשלה אף פעם.
במקרה של נתניהו וכל ראש ממשלה שנחקר, גם מקום החקירה שונה. בעוד כל הנחקרים - כולל שרים וחברי כנסת - מוזמנים לחקירה בתחנה; ראשי ממשלה נחקרים במעון ראש הממשלה בירושלים. החוקרים מגיעים לנחקר (בין היתר משיקולי אבטחה ושיקולים נוספים). לא אומרים לחשוד או לנחקר המזומן למסור גרסה באיזו חקירה מדובר. לרוב הוא יכול לנחש, אבל החוקר לא אומר. "אתה מוזמן לחקירה/עדות" - זה כל המידע שהוא מקבל בשלב הראשון.
מעצר-בית
אין ספק כי שהות בבית בזמן חקירה משפרת את מצבו של החשוד פלאים. בנוסף לחוסר הנוחות המובנה (בלשון המעטה) בשהות מאחורי הסורגים, נמנעים מהחשוד חלק מתרגילי החקירה הקשים, ובהם מניעת שינה, מפגש עם מדובבים בתאים ועוד. אבל גם מעצר-בית הוא לא "פיקניק". במהלכו מוטלות על החשוד מגבלות וכללי "מותר ואסור" מחמירים יותר ופחות, תלוי בחומרת החשדות נגדו והחשש כי ישבש משפט.
במקרים שונים החשוד צריך לשהות במעצר-בית בפיקוח 24/7 של ערב מטעמו (קרוב משפחה או אדם אמין אחר), עם איזוק אלקטרוני, תחת איסור יצירת קשר עם מעורבים אחרים בפרשה, ולעתים יש איסור מוחלט של קשר עם הסביבה החיצונית, איסור לקיים שיחות טלפון, איסור להשתמש באינטרנט, הגבלות על אירוח וביקורים ואפילו איסור לשבת במרפסת או בגינה. לעתים מעצר-הבית הוא מלא - כלומר אסור לחשוד לצאת מהבית בכלל, למעט לצורכי חקירה; ולעתים מדובר במעצר חלקי - החשוד רשאי לצאת לעבוד, ללוות את ילדיו למוסדות החינוך וכו'.
שופט מעצרים
שופט מעצרים הוא שופט הדן בבקשות של המשטרה, רשות ניירות ערך וגופי חקירה נוספים להאריך מעצר של חשודים שמתנהלת נגדם חקירה פלילית - ואין מדובר בשופט שידון בסופו של יום בכתבי האישום בתיק, אם יוגשו. המעצרים לפני הגשת כתב אישום מוגבלים בזמן. ניתן גם להשאיר חשוד במעצר אחרי הגשת כתב אישום נגדו (עד תום ההליכים) אם הוא מסוכן לציבור.
הותר לפרסום
החוק במדינת ישראל אוסר על פרסום שם חשוד ב-48 שעות למן הרגע שהוא החל להיחקר בחשד לביצוע עבירה פלילית או לחלופין עד לסיום הדיון הראשון שנערך בפני שופט בעניינו. במקרים רבים חשודים מבקשים מבית המשפט להוציא צו איסור פרסום על שמם לתקופות ארוכות יותר. לעתים גם מוצא צו איסור פרסום על פרטים מחקירה פלילית ואפילו על עצם קיומה, אם יש חשש שהיא תשובש או מסיבות אחרות. כאשר פג תוקפו של הצו, נוהגים כלי התקשורת לכתוב "הותר לפרסום".