ג'נט ילן (מימין) ובן ברננקי. "היד הנעלמה" שניצחה על תזמורת השווקים / צילום: רויטרס / Brian Snyder
בדיוק היום לפני 10 שנים שוקי המניות כמעט בכל העולם, ובראשם שוק המניות האמריקאי, הגיעו לנקודת השפל של המשבר הפיננסי הגלובלי הגדול בכל הזמנים.
מדדי המניות האמריקאים צנחו במהלך המשבר בשיעורים חדים ביותר, כמעט כמו אבן שצוללת למצולות. בתוך חצי שנה, מאז אותו יום שבו התברר שהממשל האמריקאי החליט שלא להציל את ליהמן ברדרס (15.9.2008) ועד 9.3.2009, חיו המשקיעים בסרט אימים ומדדי הדאו, ה-S&P 500, והנאסד"ק צנחו בשיעורים של 39%, 42%, ו-41% בהתאמה.
מדדי המניות האחרים בעולם החזיקו החרו אחריהם וצנחו בעשרות אחוזים, מי יותר ומי מעט פחות. כל העיניים הופנו לוול-סטריט והשווקים התיישרו על פי מה שקרה שם.
והנה, "לפתע" מתוך תהומות הייאוש, כאשר נדמה היה שהאבן תישאר במצולות לנצח, שוקי המניות החלו במסע התאוששות מופלא, שבדיעבד אנחנו יודעים שנמשך עשור שלם והניב תשואות פנומנליות למשקיעים הסבלנים, המתמידים, משקיעי הטווח הארוך.
ארה"ב והודו בולטות לטובה
"יד נעלמה" כאילו ניצחה על תזמורת השווקים שניגנה בהרמוניה גלובלית, אמנם עם חריקות פה ושם, אבל לא היה בהן כדי להרוס את הקונצרט. ה"יד הנעלמה" הזו הייתה הפד האמריקאי. מדיניות הריבית האפסית של הפד שבעקבותיה הלכו שאר הבנקים המרכזיים של המדינות המפותחות, יחד עם הזרקת כספים אדירה לשווקים מצד הפד, שגם אותה חיקו הבנקים המרכזיים האחרים, חלקם באיחור, ויחד עם מדיניות פיסקאלית מרחיבה, הביאו להתאוששות כלכלית ולנסיקה בשוקי המניות לגבהים שקשה היה לדמיינם בנסיבות הקשות של סוף 2008-תחילת 2009.
כך, למשל, מדד ה-S&P 500 שעמד על 676 נקודות ב-9.3.09 עומד כיום על כ-2,800 שמבטא תשואה פנומנלית תוך עשור של כ-409%, כולל הדיבידנדים שחולקו. מדד הדאו ג'ונס עשה תשואה דומה, והגדיל לעשות מדד הנאסד"ק עם תשואה של כ-574%, כלומר, כמעט פי 7 על ההשקעה. גם המדדים המובילים של שאר השווקים המפותחים לא איכזבו, אם כי תשואותיהם היו נמוכות בהרבה מתשואות המדדים המובילים בארה"ב. מדד הדאקס הגרמני השיג כ-210%, וכך גם בקירוב מדד ניקיי ביפן: 200%. כל זה מתבטא במדד המניות העולמי שהגיע לתשואה של כ-200%.
והשווקים המתעוררים פיגרו בתשואותיהם אחרי השווקים המפותחים ומדדיהם עלו בכ-120%, כאשר בולטת מאוד לטובה הייתה הודו עם 410% במדד המוביל. כל התשואות הן במונחי אותן מטבעות של השווקים.
אלו שסבלו מהתחזקות השקל
חשוב לומר, משקיע ישראלי שהשקיע במניות בארה"ב ולא גידר את הסיכון המטבעי, כלומר, נשאר חשוף לדולר האמריקאי, רכש את הדולר ב-9.3.09 בשער של 4.245 כאשר היום השער עומד על כ-3.62 שקל לדולר. כלומר, מצד אחד הוא הרוויח מההשקעה במניות, אבל רווח זה קוזז בשיעור של כ-15% , כך שתשואה דולרית של, נניח, 400% הופכת לתשואה שקלית של כ-326%. אבל, מי שהשקיע באירו סבל עוד יותר מהתחזקות השקל מול האירו שהגיעה לכ-23% ותשואה של 210% במדד הדאקס הופכת לתשואה שקלית של כ-139% בלבד.
ובישראל. שני המדדים המובילים: ת"א 35 ות"א 125 השיגו תשואה של כ-150% כל אחד, אבל שאר המדדים השיגו תשואות גבוהות בהרבה. מדד ת"א 90 עלה ב-200% ומדד היתר הרקיע ב-340%.
ברמה הענפית, שני הענפים שנהנו באופן מיוחד מההתאוששות הכלכלית, וזה היה צפוי, היו מניות הבנקים שעלו בכ-340% ומניות הנדל"ן שעלו בכ-280%.
חגיגה באג"ח הקונצרניות
הנתונים המרשימים האלה לא היו רק נחלת שוקי המניות. גם שוקי איגרות החוב נהנו מכך שהמשקיעים הגדילו את תיאבון הסיכון שלהם נוכח הריבית האפסית, כלומר, בהיעדר אלטרנטיבות סולידיות ראויות.
כאשר המשבר הפיננסי היה בעיצומו, המשקיעים נמלטו כל עוד נפשם בם מכל נכס סיכון, כולל איגרות חוב קונצרניות, לעבר איגרות חוב ממשלתיות - כמקלט בטוח. זה קרה בארה"ב, וזה קרה גם כאן בישראל. התוצאה הייתה שמחירי איגרות החוב הקונצרניות התמוטטו, פשוטו כמשמעו, והתשואות לפדיון שלהן נסקו לתשואות שנתיות דו-ספרתיות בדרך כלל, תוך שמחיריהן מגלמים פשיטת רגל רבתי של מאות פירמות בישראל!
אבל, הפחתת הריבית האגרסיבית בארה"ב ובישראל, והתשואות הנמוכות לפדיון שהעניקו מעתה איגרות החוב הממשלתיות (מחיריהן עלו, כאמור) לא הותירו למשקיעים ברירה והם "גילו מחדש" את שוק איגרות החוב הקונצרניות.
וכך, מנקודת השפל של שוקי המניות (9.3.09) ועד היום, איגרות החוב הממשלתיות העניקו בממוצע תשואה של כ-47% בעוד שאיגרות החוב הקונצרניות העניקו למשקיעים תשואה גבוהה בהרבה של 83%, וזה אחרי כל הסדרי החוב, והיו לא מעטים כאלה בעשור האחרון. ואם ניקח כנקודת המוצא למדידה את נקודת השפל של מדד איגרות החוב הקונצרניות ב-20.11.08, הרי שהפער גדול בהרבה. אג"ח ממשלת ישראל השיגו תשואה של 59% בעוד אג"ח קונצרניות השיגו בממוצע: 108%, וזה למרות שהמח"מ שלהן היה בממוצע קצר יותר בקרוב לשנתיים מהמח"מ של איגרות החוב הממשלתיות, ואיגרות החוב שהכי נהנו מהפחתות הריבית היו, כצפוי וכמתבקש, דווקא הארוכות. יותר מזה, בעשור החולף היו לא מעט הסדרי חוב של חברות ציבוריות או מדווחות, מה שלא הפריע למדדי איגרות החוב הקונצרניות לעלות בשיעורים נאים ביותר. מדדי התל בונד עלו בשיעור שבין 89% - תל בונד 20, לבין 127% במדד תל בונד 40.
חשוב גם לומר, שמהלך העליות המרשים בשוקי המניות בעולם, לא היה חלק לחלוטין. היו לא מעט פרקי זמן שבהם הא.ק.ג. של המשקיעים "ריצד על המסכים". כך היה ב-2010-2011 סביב המשבר ביוון שאיים לקחת איתו את גוש האירו, כך היה בסוף 2014 עם פלישת רוסיה לחצי האי קרים והסנקציות שהוטלו עליה, הנפילה בבורסה הסינית באוגוסט-ספטמבר 2015 שהדביקה את שאר שוקי המניות בעולם, ושוב נפילה במחירי הנפט ובשוקי המניות בעולם בראשית 2016, שנחשבת לפתיחת השנה הגרועה ביותר מזה עשרות שנים, משבר הברקזיט באמצע אותה שנה, ואחרי שנה רגועה וחיובית מאוד ב-2017, התחדשה התנודתיות ב-2018 סביב סדקים שנבעו בחומת החברות הטכנולוגיות המובילות וחששות מאופי התפתחות מלחמת הסחר ארה"ב-סין. בכל אחד מן המקרים האלה הבורסות ידעו להתאושש מהנפילות.
אז, היכן כל זה מעמיד אותנו, המשקיעים, אחרי עשור מדהים בשווקים הפיננסים?
עד השנים האחרונות היה מקובל לחשוב שמחזור עליות בשוקי המניות לא נמשך יותר מ-4-5 שנים רצופות. נכון להיום, זה מחזור העליות הרצוף הארוך ביותר בעשרות השנים האחרונות. כיום, גוברים הקולות שאומרים שאנחנו לקראת סיומו של הסייקל הכלכלי החיובי, ועימו אולי גם סופו של הסייקל הבורסאי החיובי, שכן למרות החגיגה בשווקים שהייתה מוזנת בעודפי כספים עצומים שתרו אחרי השקעות תוך הגדלת הסיכון, תוצאות הלוואי של משבר 2008 ותוצאות הלוואי של הדרים לפתרונו, כמו מינוף של הבנקים המרכזיים, מינוף מדינות והסקטור העסקי - עדיין איתנו, והדרך לחיסול הבעיות עוד ארוכה, ואולי גם כואבת.
הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש ויו"ר מיטב דש קרנות נאמנות בע"מ. אין לראות באמור מתן ייעוץ/שיווק השקעות והאמור אינו מהווה תחליף לייעוץ/שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם