ההכרעה למנוע ממיכאל בן ארי להתמודד ברשימת עוצמה יהודית הייתה הפעם הראשונה שבה אישרו שופטי העליון פסילה אישית של מועמד לכנסת - אבל לא הפעם הראשונה שבה הם נדרשו לדון בצעד כזה. ועדת הבחירות כבר הניחה לפתחם של השופטים את ההכרעה בדבר פסילות אישיות.
אדם אחד שטוען לזכות ראשונים על פסילה פרסונלית של מועמד הוא שר המדע אופיר אקוניס (הליכוד). אקוניס התראיין לתוכנית "לפני החדשות" ברשת 13 אחרי שוועדת הבחירות החליטה לאפשר לבן ארי ולאיתמר בן גביר להתמודד, אבל פסלה את מועמדותם של עופר כסיף (חד"ש-תע"ל) ושל רשימת בל"ד כולה. "כבוגר פסילתה של חנין זועבי", הכריז אקוניס, "אני באופן אישי עשיתי דבר חסר תקדים, פסלתי אותה אישית, לא את כל בל"ד, אותה, לפי סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת... ובית המשפט העליון החזיר אותה". דוברו של אקוניס הבהיר ל"משרוקית של גלובס" כי כוונתו הייתה לכל פסילה אישית של חבר כנסת מכהן.
האמנם תקדים? אקוניס הגיש את ההצעה לפסילת זועבי בסוף 2012, כשהיה חבר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19. ב-19 בדצמבר הצביעו בעד הפסילה 19 חברי ועדה, 9 התנגדו, ו-1 נמנע.
האפשרות לפסול אישית מועמד או מועמדת לכנסת לא התקיימה ברוב שנותיה של המדינה. בית המשפט העליון הכיר אמנם באפשרות לפסול רשימות, שאף היא לא עוגנה במפורש בחוק, אבל הדלת לפסילה אישית נפתחה רק במאי 2002, בתיקון לחוק יסוד: הכנסת שיזם ח"כ ישראל כ"ץ. בתיקון נקבע כי פסילה כזו בוועדת הבחירות טעונה אישור של בית המשפט העליון.
על השאלה מי היה הראשון שניצל את הסעיף הזה ענו שופטי העליון עצמם, בפסק הדין שבו סירבו לאשר את היוזמה אקוניס לפסול את זועבי. "זו הפעם השנייה שבית המשפט העליון נדרש לאישור החלטה... למנוע השתתפותם של מועמדים בבחירות". הפעם הראשונה הייתה ערב הבחירות לכנסת ה-16 - פחות משנה אחרי התיקון של כ"ץ. הנפסלים היו יו"ר בל"ד עזמי בשארה ומועמד חד"ש-תע"ל אחמד טיבי, וגם אז הפכו שופטי העליון את החלטת הפסילה.
בשורה התחתונה: דבריו של אקוניס אינם נכונים ברובם. הוא לא היה הראשון שיזם פסילה אישית של מועמד. עשור לפני כן, ב-2003, פסלה ועדת הבחירות את מועמדותם של עזמי בשארה ושל אחמד טיבי.