נשים בעבודה / צילום: thinkstock
מי שחושב שבמדינת ישראל מפלים לרעה את השונה והחריג - טועה. מי שיקרא את דוחות הממונה על השכר בשירות המדינה, יבין שהנתונים מצביעים באופן ברור ועקבי על אפליה קשה ומתמשכת נגד נשים בשוק העבודה: נשים מקבלות החזר הוצאות נמוך יותר מגברים, נשים עובדות פחות מגברים, נשים מועסקות בתפקידים בכירים פחות מגברים, והחמור מכל - נשים מרוויחות 25% פחות בשכר הכללי ו-15% פחות בשכר השעתי.
תמונת הבדלי השכר במגזר הציבורי אינה שונה מהמגזר הפרטי. נשים מרוויחות פחות מגברים בכל קנה-מידה, וללא הצדקה. אפליית נשים בשוק העבודה היא תוצאה של מדיניות מכוונת ואדישות של מדינת ישראל במשך שנים רבות. מדובר במגיפה שקטה, שנוגעת כמעט לכל בית בישראל. נשים רבות מרגישות את האפליה באופן אישי, אבל חושבות שלא ניתן לעשות דבר.
גם דוחות הביטוח הלאומי בעניין מעמדן הכלכלי-חברתי של הנשים בישראל קובעים כי נשים משתכרות פחות מגברים, בכלל המשק ולא רק במגזר הציבורי. מחקר שנערך בנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי אפליית נשים ואמהות לילדים קטנים במקומות העבודה היא אחת ממופעי האפליה הקשים ביותר, שנייה רק לאפליית זקנים.
כל העוסקים בתחום השוויון המגדרי ואפליה מחמת גיל תמימי-דעים שחוקי השוויון אינם אפקטיביים בתיקון התופעה של אפליית נשים. החוק פותר מקרים ספציפיים, אבל לא מצליח לייצר הרתעה שתצמצם את ממדי התופעה.
בשנת 2006 נחקק חוק תובענות ייצוגיות, המאפשר להגיש תביעה ייצוגית גם במקרה של אפליית נשים בעבודה. ניתן להגיש תביעה כזו גם במקומות עבודה שיש בהם ארגון עובדים. לכן, מעולם לא הייתה כל מניעה, לשום אישה, להגיש תביעה ייצוגית בגין אפלייתה ואפליית חברותיה לעבודה, הן במגזר הציבורי והן בשוק העבודה הפרטי. גם ארגוני עובדים וארגונים שפועלים בתחום מניעת האפליה רשאים להגיש תביעה ייצוגית בעניין זה.
אולם ב-13 השנים מאז שחוקק החוק, הייתה תביעה ייצוגית אחת על אפליית נשים בהריון, שהסתיימה בפשרה מינורית.
ההסתדרות הכללית, ארגון העובדים החזק והגדול במשק, מתנגד עקרונית לתביעות ייצוגיות. למעשה, ההסתדרות אינה פועלת באופן אפקטיבי נגד אפליית הנשים. אין סעיפי העדפה מתקנת בהסכמים קיבוציים, אין עיצומים או שביתות כאשר מתגלה אפליית נשים, ואין הליכים קיבוציים נגד אפליית נשים.
נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה בוחרת, גם היא, שלא להגיש תביעות ייצוגיות, אלא לנקוט הליכים פרטניים שהשפעתם מוגבלת. אפילו שדולת הנשים לא פעלה עד היום להגשת תביעה ייצוגית בעניין זה. כך יוצא שאחד הכלים בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר לחולל שינוי ולהילחם בתופעת אפליית הנשים, אינו מנוצל בכלל.
למרות שהארגונים והמוסדות שאמורים להגן על הנשים העובדות אינם פועלים להגשת תביעות ייצוגיות, המאבק אינו חסר סיכוי. על-מנת להגיש תביעה שכזו מספיקה אישה אחת בלבד, שמרגישה את האפליה ונמאס לה לשתוק. ככל שהארגון שבו היא עובדת גדול יותר - כך הסיכוי שלה להוכיח את טענתה גדול יותר.
אולם באופן מפתיע, עד היום לא נמצאה ולו אישה אחת שתעז לצאת נגד המדינה או נגד חברה גדולה, כמו בנק או חברת תקשורת, ולהגיש תביעה ייצוגית על-מנת לנסות לתקן את האפליה בשוק העבודה. יש תלונות, יש נאומים, יש הפגנות, יש ועדות, יש מחקרים. אין תביעות ייצוגיות. חבל.
הכותב הוא עורך דין ומגשר, מומחה לדיני עבודה ופנסיה ממשרד גורודיסקי ושות'