מינה צמח וקמיל פוקס - מי צדק ומי טעה
תוצאות המדגמים של ערוצי הטלוויזיה מצביעות על נהירה אל שתי המפלגות הגדולות - מה שמשאיר את המפלגות הקטנות חלשות יותר ונתונות בסכנה. גם ממוצע הסקרים האחרונים הצביע על שתי מפלגות גדולות ושורה של קטנות, אבל הם בהחלט לא חזו הפרשים כאלה וטעו לחלוטין לגבי חלק מהמפלגות. הימין החדש וזהות למשל, גם אם בשלבים מסוימים התנדנדו, היו יציבות ובפנים בשבועות האחרונים. גם מפלגת העבודה, שלאחרונה זינקה בסקרים, מתרסקת במדגם. אף סקר לא חזה לש"ס 8 מנדטים.
מבט פשוט בגרף לעיל מבהיר את גודל הטעות - אין כמעט מפלגה שהסקרים האחרונים חזו לה את התוצאה שהתקבלה בממוצע המדגמים, ועבור חלק מהן מדובר אף במרווח של 4-8 מנדטים. מובן שבימים האחרונים של הקמפיין, אלה שבמהלכם אסור לפרסם סקרים, כל המפלגות מעלות הילוך והכל יכול להתהפך ולהשתנות. אבל אם זה המצב - מה הטעם בסקרים שלפני כן?
לא נכון יהיה לקבוע שאין בהם טעם, הם בכל זאת מבוססים על שיטות סטטיסטיות מדעיות וכפי הנראה מייצגים תמונה שבמידה מסוימת נאמנה להלך הרוח הציבורי ביום שבו הם נערכים. אלא שבעידן של ריבוי אמצעי תקשורת, רשתות חברתיות, ווטסאפ והודעות פוש שמגיעות ישירות לסמארטפון של כל אחת ואחד מאיתנו בקצב רצחני, בעידן שבו התדמית היא חזות הכל וכל השחקנים - הפוליטיקאים, היועצים, העיתונאים, הבוחרים עצמם - מתוחכמים בהרבה משהיו פעם ומנהלים קרב מוחות שלא פוסק 24/7 על התודעה, צריך להעמיד את הסקרים במקום הראוי להם: כלי מעניין ופופולרי אך מיושן ולא לגמרי מדויק, שאין להסיק ממנו דבר וחצי דבר על תוצאות האמת.
קמפיין הגעוואלד שבו פתחו כמעט כל המפלגות בשלושת הימים האחרונים היה ניסיון כוללני לעשות "הערבים נוהרים לקלפיות" ולשחזר את הצלחת נתניהו מהבחירות שעברו. אבל בקרב על התודעה ראש הממשלה כנראה חזק מכולם, ואף שגם גנץ הצליח לשאוב אליו מנדטים על חשבון מפלגת העבודה - הרי שנתניהו שתה עם קשית את הימין החדש וזהות, ובמידה מסוימת גם את איחוד מפלגות הימין.
סכום המנדטים בממוצע המדגמים ובממוצע הסקרים לא בהכרח מגיע ל-120 משום שיש מפלגות שבחלק מהסקרים והמדגמים עוברות את אחוז החסימה ובאחרים נמצאות מתחתיו.