אילוסטראצית לוויין / צילום: שאטרסטוק
1.
החברות הביטחוניות הולכות ומתרחבות: רפאל קונה את אירונאוטיקס; אלביט רוכשת פעילות מהאריס האמריקאית; התעשייה האווירית רוכשת 50% מאלטל.
ועכשיו, זהו הניסיון של רפאל לחדור לשוק הלוויינים, באמצעות מערכות של ננו-לוויינים. המהלך הזה מזכיר ניסיון אחר שלה - לחדור ולהתבסס בשוק כלי הטיס הבלתי מאוישים, באמצעות המל"טים הקטנים והטקטיים שמיוצרים בידי אירונאוטיקס.
שני המהלכים האלה מבטאים את רצונות הגדילה של רפאל, בלי להיכנס לפעילות בפלטפורמות גדולות ויקרות - פעילויות שמחיר הכניסה אליהן גבוה ומסוכן מדי.
שאיפותיה של רפאל לגדול תוך פנייה לשווקים שבהם היא כמעט לא הייתה פעילה עד כה, צריכות להיקלט בדאגה בתעשייה האווירית. לא בכדי ניסתה תע"א לחסום את רפאל בדרכה לרכישת אירונאוטיקס, תוך שהיא מנסה לרכוש אותה בעצמה.
בתע"א יודעים, שגם אם רפאל שמה רגל חשופה בדלת - זאת עדיין רגל בדלת, והחשש שלה מוצדק. אם עד כה, ובמשך שנים ארוכות, מערכת הביטחון בישראל הייתה זקוקה ללוויין ריגול - הכתובת היחידה עבורה הייתה התע"א, וההתקשרות מולה הייתה מטבע הדברים התקשרות עם ספק יחיד. כעת הסיפור משתנה.
למרות שהלוויינים שרפאל תייצר בבוא העת אינם דומים באיכות התוצרים, בגודל, בתוחלת החיים וביכולות נוספות ללווייני האופק או הטקסאר של התע"א - מי שירצה, יוכל למצוא הרבה יתרונות בקונספט שמציעה רפאל: להקה של לוויינים שעדיין מעבירים תוצרים טובים, בתדירות גבוהה יותר ובחצי המחיר. כדי לתת תחרות לרפאל, ולא רק לה, התע"א תהיה חייבת לשפר את האטרקטיביות שלה בשוק, בין השאר במחיר. כיום מחירי הייצור שלה גבוהים לעומת חברות אחרות בארץ ובעולם.
אפשר שבאמצעות הרחבת פעילותה בחלל, תנגוס רפאל בתע"א כבר בזמן הקרוב, ובמקום שמכאיב לא פחות מכסף: ידע ועובדים מיומנים. בחודשים האחרונים בוחנת רפאל גיוסים של מהנדסים ובעלי מומחיות בתחומים שנוגעים לחלל, וסביר להניח שבנושא זה עוד לא אמרה את המילה האחרונה.
2.
מבחינת השורה התחתונה, נתוני 2018 לא משאירים מקום לספק. בזמן שרפאל סיימה את השנה החולפת עם מכירות שיא של 9.5 מיליארד שקל, ורווח נקי של כ-130 מיליון דולר (479 מיליון שקל) - וזאת לאחר שרשמה צמיחה של 15% - היריבה שלה, התע"א, סיימה את 2018 עם הפסד נקי של 44 מיליון דולר.
למרות הביצועים המאכזבים אשתקד, גם התע"א מנסה להיצמד לאסטרטגיה שהיא קבעה לעצמה - רכישה של חברות בארץ ובעולם, לצד הנפקה של מניות מיעוט. החזון של התע"א מדבר על כך שבתוך חמש שנים, שליש ממניותיה יוחזקו בידי הציבור, ושהיא עצמה תחזיק בעוד 3-4 חברות קטנות או בינוניות, שיוסיפו לה ערך מוסף ויעשירו את הפורטפוליו העסקי שלה.
בימים האחרונים דיווחה התע"א כי החברה-הבת שלה בתחום המכ"מים, אלתא מערכות, רוכשת 50% ממניות אלטל ממלם תים בתמורה ל-42 מיליון שקל, וזאת - כחלק מהיערכותה של התע"א לכניסה לשוק שירותי האינטגרציה והתחזוקה של מערכות בצה"ל.
גם אלביט מערכות, שהשלימה בסוף השנה שעברה את רכישת תעש מהמדינה לא עוצרת - וממשיכה בתהליכי הגדילה שלה: בסוף השבוע חתמה על עסקה לרכישת חטיבת פעילות ראיית הלילה של האריס האמריקאית, בתמורה ל-350 מיליון דולר, כחלק מהיערכותה להתבססות בשוק האמריקאי, שאליו היא מכוונת בשנים האחרונות חלק ניכר מהאנרגיות שלה.
כל הדינמיקה הזאת תתבטא בשלב מסוים בשווקים, כפי שהתבטאה כבר בשנים האחרונות באמצעות תחרות אלימה במסגרת מכרזי הצטיידות של צבאות גדולים, וביניהם צה"ל. ההיסטוריה מוכיחה, כי במכרזים כאלה ובדרך אל הכסף הגדול - ישנן חברות שלא בוחלות במהלכים להחרבת עסקאות והצלחות של מתחרות.
בכיר באחת התעשיות, שהשתתף בשבוע שעבר בכינוס שקיים המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, בעניינן של החברות הביטחוניות הישראליות, היטיב לתאר את המצב הזה כשדימה אותו לאותו חניך שנשר מקורס טייס, התגייס למערך הנ"מ תפס פיקוד על הטילים והכריז: אם אני לא טס - אף אחד לא יטוס.