הצלב שנשאר עומד על כנו בתוך כנסיית נוטרדאם ההרוסה. / צילום: רויטרס Christophe Petit Tesson
כנסיית נוטרדאם, מבטיח הנשיא מקרון, תחזור ותיבנה בתוך חמש שנים. יודעי דבר מנידים ראש בספקנות ניכרת. מניסיונם הם אומרים שלהשלמת השיפוץ, החיצוני והפנימי, יידרשו אולי עשרים שנה. אבל מה הן עשרים שנה לעומת אלף.
הכבאים, אומרים לנו, הצילו את הכנסייה המפורסמת ביותר בעולם מקריסה בזכות פעולת הצלה זהירה ומדוקדקת. הם גיבורי היום. מזלה של צרפת הוא שאת פעולת הכיבוי לא ניהל דונלד טראמפ. בהתקף ציוצים זחוח, נשיא ארה"ב שיגר עצות לכבאי פריז. השתמשו-נא במפציצי מים, הוא צייץ. "עליכם למהר!" מחלקת הכיבוי השיבה לו באנגלית, בעקיפין, שלא-תודה, אנחנו עושים כל מה שעלינו לעשות.
מפציץ המים הגדול ביותר, הסופר-טאנקר של בואינג, יכול להטיל כמעט 75,000 ליטר במכה אחת. לשון אחר, הוא יכול היה להטביע את נוטרדאם. השבח לאל, המומחים חזרו והתעלמו מן הנשיא הצייצן.
בעניין השבח, הבה נדבר קצת על האל. הצלמים שנכנסו אל היכל הכנסייה בעקבות הכבאים נדהמו לגלות את הצלב על קיר הבמה תלוי ועומד. הזרקורים האירו אותו באור יקרות, ושיוו לו חזות מיתית. גם אתאיסטים גמורים, או לפחות מי שהאוואנגליון אינו מדבר אל לבם, נאלצו לבלוע את רוקם. נפילתה של כנסיית גבירתנו הקדושה הייתה מלווה במוטיב של תחייה, והצלב הזוהר העמיד את התחייה בקונטקסט המדבר אל לבם של נוצרים מאמינים.
סוף סוף הנצרות לא הייתה נצרות אלמלא מת ישוע מנצרת על הצלב וקם לתחייה שלושה ימים אחר כך כיזוס כריסטוס, מלך המשיח, בן האלוהים. בעיני מאמיניו, כמובן.
ליל הסדר של שנת 33
האנלוגיה הייתה מפתה כשלעצמה בכל זמן ובכל עונה. אבל השבוע הזה אינו ככל השבועות. זה 'השבוע הקדוש' בנרטיב הנוצרי, השבוע האחרון בחיי-העולם-הזה של ישו. הוא קדוש בעיני כל הנוצרים, אבל הוא מצוין בדרמטיות מיוחדת בארצות קתוליות.
יום א' השבוע היה "יום ראשון של הדקלים", שבו ציינו המאמינים את כניסת ישו לירושלים, רכוב על חמור, כיאה למשיח בן דויד. הערב, יום ד', הוא יום השנה ה-1,986 ל'ארוחה האחרונה' של ישו עם שליחיו ('האפוסטולים'), שאולי לא הייתה אלא סעודת ליל הסדר של שנת 33 לספירה. מחרתיים, יום ו', 'יום שישי הקדוש', ישוחזר מסעו של ישו אל הצלב, בווייה דולורוזה, הלוא היא דרך הרחמים. וביום א' יצוין חג הפסחא, שבו התחולל הנס המכונן של הנצרות.
הנה כי כן, בשבוע הזה הייתה כנסיית נוטרדאם צריכה לעלות באש, להיפצע אנושות, אבל להינצל ממוות; ובשבוע הזה היה הצלב צריך להאיר את חשיכת היכלה, ולהעניק תקווה של התחדשות. זו דרמה כל כך מפליגה ומסעירה, עד שכמעט צריך לבדוק אם לא נשארו עליה טביעות האצבעות של הפקה הוליוודית. שאון עצמותיהם של חיילי צבא הלילה טבע במשק כנפיהם של דרקונים מעופפים, או משהו כזה.
חילוניותה של הרפובליקה הצרפתית אינה צריכה ראיות. ברוב גלגוליה היא אסרה מלחמה על הדת המאורגנת, ולבסוף הפרידה את הדת מן המדינה ברבע האחרון של המאה ה-19. הדת התנגדה בתוקף, ולפעמים הרחיקה לכת בתמיכה באויבי הרפובליקה. אבל היא הפסידה.
המנוסה מן הדת המאורגנת
מחקר על נטיות דתיות באירופה (של Pew Center האמריקאי, בשנה שעברה) הראה, כי 28% מן הצרפתים אינם שייכים לשום דת מאורגנת. רק 18% מבקרים מפעם לפעם בכנסייה. 46% מגדירים את עצמם 'נוצרים', אבל אינם משתתפים בפעילות דתית. סקר אחר, של אוניברסיטת סנט מרי בלונדון, מראה כי בערך שני שלישים של הצרפתים "אינם מתפללים".
צריך להגיד שסקרים בצרפת מעמידים את הנוכחות בכנסיות על שיעור עוד יותר נמוך, בין 5% ל-8%.
אבל סקר של מכון Ipsos יצר קטגוריה נוספת של השתתפות: אלה המזהים את עצמם עם הכנסייה הקתולית באמצעות צדקה, או פעילות חברתית. לפי הסקר, הקבוצה הזו כוללת 23% של האוכלוסייה. זה ציון מעניין, מפני שביומיים האחרונים שמענו על היענות ניכרת לבקשת הממשלה שהצרפתים יתרמו כסף להצלת נוטרדאם.
האיום החמור ביותר לנצרות המאורגנת באירופה הוא כפול: התמוטטות העניין בדת בפלח האוכלוסייה הצעיר, גילאי 29-16; והירידה בריבוי הטבעי, שבחלק מן הארצות נפל בהרבה מן השיעור הדרוש לשמירת הרמה הקיימת (2.1 ילדים למשפחה).
בכמה ארצות, אדישות הצעירים מעמידה בספק את שיורה של הדת המאורגנת. בצ'כיה, למשל, 91% מן הצעירים אינם שייכים לשום דת. בשבדיה ובהולנד המספר עומד על 80%. בבריטניה, רק 7% מבני קבוצת הגיל הזו מסווגים את עצמם 'אנגליקנים', זאת אומרת חברי הכנסייה הרשמית, שבראשה עומדת המלכה. 10% מסווגים את עצמם 'קתולים'. 6% הם מוסלמים, ובהתחשב בהתחזקות הנטיות הדתיות אצל מוסלמים ברור למדי כי לא ירחק היום ואיסלאם תהיה הדת המאורגנת הגדולה ביותר בבריטניה, לא מפני שיהיו יותר מוסלמים מנוצרים, אלא מפני שהנוצרים מאבדים את העניין בנוצריותם.
הנצרות זקוקה לנס לשיקום האמון
השאלה היא אפוא איך לחדש את העניין. זה לא פשוט, בייחוד בין קתולים, כאשר הכנסייה מגיעה לחדשות בעיקר בזכות אונס ילדים בידי כמרים והחיפוי עליו בידי בישופים. ריחה של הכנסייה לא הובאש בן לילה. אפשר לייחס את שקיעת האמון והעניין למאורעות המאה ה-20. אנשים היו הרבה יותר דתיים ופטריוטיים לפני שתי מלחמות העולם, שבהן הכנסייה והלאומיות מילאו תפקידים נפסדים. אפשר לייחס את השקיעה גם לשינוי ערכים בלתי נמנע של העידן המודרני.
אבל מעשי הנבלה של צמרת הכנסייה הקתולית כלפי ילדים גדשו את הסאה. קשה לדעת איך הכנסייה הזו, שתחת כנפיה חוסים, לפחות נומינלית, 1.3 מיליארד בני אדם, תוכל לחזור ולזכות באמון. בלשון הכנסייה אפשר להגיד שהיא זקוקה לנס. נס, על פי הקוד הכנסייתי, זקוק להתגלות כדי להיחשב לנס; למשל, האש הלוחכת את הכנסייה מבלי להבעיר אותה, והצלב הבוער ואיננו אוכל. אני מניח, או מקווה, שהקוראים אינם חושדים בי בתעמולה נוצרית. אני כותב כאן רק לתפארת המליצה.
שיטת הבנייה: קמרון צלעות
נראה שהנס הגדול של נוטרדאם קשור בכישרונותיהם של מהנדסים מן המאה ה-12 ובהעדפותיהם האסתטיות. כיאה לאדריכלות גותית, נוטרדאם נבנתה קשתות, קשתות בסגנון שקוראים "קמרון צלעות". בנאי ימי הביניים השתמשו בהרבה יותר לבנים ממה שנחוץ. הקירות והתקרה היו עבים ממה שנחוץ. איש לא היה בונה כך בימינו. העובי והכובד הגנו על הכנסייה מפני התופת שכילתה את הגג ואת הצריח, אם כי עדיין ייתכן שהנזק רב ממה שנראה.
אולי הנס הגדול ביותר של השבוע היה הופעתם של המוני פריזאים, שכרעו ברך, התפללו ושרו מזמורי כנסייה. ביניהם היה אפשר למצוא מספר ניכר של צעירים. הרפובליקה החילונית אימצה את נוטרדאם הבוערת אל לבה. "אמנו", קראו לה הצרפתים, והתייפחו. כנסיית גבירתנו הפכה למטאפורה על כאבי צרפת. מי יודע, אולי מן האסון הזה תצמח רוח חדשה. אולי ב-2019 צרפת תחווה נפילה לשם תקומה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/karny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny