האם למפרק של חברה שרימתה את ציבור המשקיעים, קיימת זכות לתבוע את רואי החשבון של החברה, בטענה כי אלה התרשלו בתפקידם כשומרי סף, וכתוצאה מכך לא שיקפו נכונה לציבור המשקיעים את מצבה האמיתי של החברה? לפי החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, התשובה לכך היא שלילית. לאחרונה הורה השופט מגן אלטוביה למחוק את התביעה שהגיש המפרק של קבוצת רוביקון וקרן קלע שקרסה נגד משרד רואי החשבון המבקר של הקבוצה, BDO זיו-האפט. זאת, בנימוק שהמפרק אינו מוסמך להגיש תביעה בגין נזק למשקיעים אלא רק בגין נזק לחברות.
פסק דינו של השופט אלטוביה מצטרף לפסק דין נוסף שניתן לאחרונה ובו נדונה שאלה דומה. המפרקים של חברות בטר פלייס הגישו תביעת ענק נגד שי אגסי, מייסד המיזם, נושאי משרה בחברות ורואי החשבון שליוו את פעילותה ממשרד KPMG סומך-חייקין. בספטמבר 2018 דחה על הסף השופט גרוסקופף (אז שופט בית המשפט המחוזי מרכז) את תביעת הענק. ביחס לתביעה נגד רואי החשבון קבע השופט קביעה זהה לזו של אלטוביה בעניין רוביקון. "מאחר שהתביעה הוגשה בשם חברות בטר פלייס, דין עילה זו להידחות על הסף... לא מצאתי בכתב התביעה התייחסות לשאלה מהו הנזק הנטען שהסבו רואי החשבון לחברות בטר פלייס", קבע. ערעורם של המפרקים על החלטה זו תלוי ועומד בבית המשפט העליון.
חקירה וקריסה
פרשת הקריסה של קבוצת רוביקון והחברה-הבת השלה, קרן קלע, שהיו בשליטת אמיר ברמלי התפוצצה ב-2015. עם היוודע דבר חקירת רשות ניירות ערך בחשד להונאת משקיעים שביצעו הקבוצה וברמלי, החל מבול פניות של משקיעים שדרשו את מאות מיליוני השקלים שהשקיעו בקרן קלע. עד אז, נהגה הקרן לגייס אג"ח מחוץ לבורסה תוך הבטחת תשואה דו-ספרתית למשקיעים באמצעות השקעות בעסקים קטנים בתחום הביטוח, המסעדנות, הנדל"ן, ההייטק ועוד.
משהחלו המשקיעים לדרוש את כספם בחזרה, ומאחר שהקבוצה הייתה תלויה באופן מוחלט בגיוס כספים חדשים על-מנת לשלם את החזרי האג"ח למשקיעים הקודמים, הגיעה הקבוצה לקושי תזרימי קשה, שהוביל לפתיחת הליכי פירוק של הקבוצה. עד מהרה התברר למי שמונה להיות המפרק של רוביקון וקרן קלע, עו"ד ארז חבר ממשרד עמית-פולק-מטלון, כי סך החובות הנטענים של החברות מטפס עד לכדי כ-300 מיליון שקל, אל מול נכסים ששווים נמוך בהרבה.
בניסיון להעשיר את קופת הפירוק, הגיש המפרק לפני כשבעה חודשים בשם רוביקון וקרן קלע תביעה על-סך 75 מיליון שקל נגד 12 נתבעים, ובהם ברמלי, מנהלי רוביקון, וכן משרד רואי החשבון המבקר של החברות, BD0-זיו-האפט.
עצימת עיניים
בתביעת המפרק נטען כי קרן קלע נחזתה להיות קרן שמעמידות הלוואות קצרות-טווח (72 שעות), אך לימים התברר כי בפועל לא התקיימה פעילות של מתן הלוואות גישור בקרן לדברי המפרק, "בפועל, כלל הכספים שהזרימו המשקיעים לקלע, זרמו מיד לאחר הפקדתם בחשבונות הבנק של קלע אל חשבונות הבנק של רוביקון ומשם הוזרמו לכל עבר - בין אם להשקעות שביצעה רוביקון, בין אם למימון השוטף של אחזקותיה, ובין אם לכיסו של ברמלי, של בני משפחתו או של גורמים נוספים".
במקביל, טען המפרק, "כאשר הגיע המועד לפירעון החוב למי מהמשקיעים בקלע, הזרימה רוביקון כספים בחזרה לחשבונותיה של קלע, ומשם שולמו הריביות או החזר הקרנות. הגדלתם של מספר המשקיעים וסכומי ההשקעות משנה לשנה אפשרה למודל להתקיים במנותק מהתשואה שהתקבלה בפועל מההשקעות השונות".
ביחס לרואי החשבון, טען המפרק כי אלה התרשלו בביצוע תפקידם כשמורי סף ולא שיקפו נכונה את מצב החברות. לאור זאת, טען המפרק, המשקיע הסביר לא יכול היה לדעת מה היה מצבן הכלכלי האמיתי של החברות, שאליהן העביר את מיטב כספו. עוד נטען בתביעה נגד רואי החשבון כי הם היו מודעים היטב לכך שקרן קלע שימשה צינור להעברת כספים לקבוצת רוביקון, בלי שהמשקיעים היו מודעי לכך, אך שהם בחרו "לעצום עיניים ולא לשאול שאלות לגבי התנהלות זו".
לדברי המפרק, "פירמת BDO הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה מתוקף תפקידה כשומרת סף של חברות קלע, כאשר פטרה את עצמה מאחריות לשקף את פעילות החברות לאשורה, ולהציג מידע מלא ומהימן כלפי ציבור המשקיעים, בטענה כי מדובר בחברות פרטיות להבדיל מציבוריות". לטענתו, "מאחר שמדובר בחברות פרטיות בעלות אופי פעילות ייחודי, אשר מושתתות על גיוס כספי משקיעים בהיקף של מאות מיליוני שקלים, בדומה לחברות ציבוריות, היה על BDO לנהוג במשנה זהירות ולשקף את כל המידע הרלוונטי בדוחות הכספיים".
ריב המשקיעים
עם הגשת התביעה, הגישה פירמת BDO - באמצעות עורכי הדין ניר מילשטיין ויעל שגיב-שפאק - בקשה לסלק את התביעה נגדה על הסף. זאת, בין היתר, בטענה כי הטענות שמעלה המפרק בשם קרן קלע ורוביקון הן בכלל טענות של המשקיעים. הפירמה ציינה כי בכתב התביעה טוען המפרק כי BDO עוולה כלפי המשקיעים בחברות, אך גם אם כל טענותיו של המפרק יוכחו כנכונות - בכל מקרה הוא לא יזכה בסעד הנתבע' מכיוון שהוא אינו בא בנעליהם של המשקיעים אלא בנעלי החברות.
לאחרונה, קיבל השופט אלטוביה את טענת פירמת BDO זיו-האפט והורה למחוק נגדה את התביעה, בנימוק שהמפרק אינו מוסמך להגיש תביעה בגין נזק למשקיעים אלא רק בגין נזק לחברות. "אין מנוס ממחיקת התביעה נגד זיו-האפט, משום שנראה כי רוביקון-קרן קלע מבקשות לריב את ריבם של המשקיעים", קבע השופט. "עו"ד ארז חבר מונה כמפרק של רוביקון-קרן קלע, ולא נטען כי אלה פועלות או מייצגות את המשקיעים... ככל שנגרם נזק כלשהו מהמעשים ומהמחדלים המיוחסים לזיו-האפט, ואיני מביע עמדה בעניין זה, נזק זה נגרם למשקיעים ולא לרוביקון-קרן קלע".
המפרק טען בתביעתו בהקשר זה כי התביעה נועדה להעשיר את קופת הפירוק שבראש ובראשונה תשמש את הנושים של החברות - היינו המשקיעים שהם כ-95% מנושי החברה. לדבריו, נם אלה שאמורים ליהנות מהסכומים שיצליח לגייס, הם משקיעים שכספם אבד. אולם בית המשפט דחה גם טענה זו וקבע כי "אין בכך כדי להקנות לרוביקון-קרן קלע מעמד להגיש תביעה בעילות העומדות למשקיעים".
המפרק, עו"ד חבר, מסר בתגובה: "המפרק סבר וסובר שהוא הגורם הנכון לתבוע את הנזק בשם המשקיעים, בעוד שבית המשפט סבר שעל המשקיעים להגיש תביעתם באופן עצמאי. יודגש כי אין בהחלטת בית המשפט כל מניעה מלהגיש את התביעה שוב נגד רואי החשבון. הואיל וההחלטה נתקבלה לפני מספר ימים, אנו לומדים אותה ונשקול צעדינו בהתאם".
עו"ד ניר מילשטיין, בא-כוחה של פירמת BDO זיו-האפט, מסר בתגובה: "הצדק נעשה. מדובר בתביעה שלא הייתה כל הצדקה להגישה מלכתחילה".
ברמלי מואשם כי העביר 19 מיליון שקל מכספי משקיעים לחשבונותיו
לפני קצת פחות משלוש שנים, ביוני 2016, הגישה מחלקת רשות ניירות ערך בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) כתב אישום נגד קבוצת רוביקון, קרן קלע (חברה-בת של רוביקון), הבעלים של הקבוצה, אמיר ברמלי, ונתבעים נוספים. בכתב האישום נטען כי רוביקון, קרן קלע וברמלי קבלו במרמה כספי משקיעים, גנבו אותם, ולאחר מכן הלבינו אותם. בנוסף, נטען כי הם ביצעו הצעה לציבור ללא תשקיף והטעו את רשות ניירות ערך. עוד נטען בכתב האישום כי ברמלי משך לכיסו ללא לאישור כספים מקרן קלע ללא אישור.
לפי כתב האישום, על-יסוד מצגי המרמה שמסר ברמלי, גייסה קרן קלע ממשקיעים סכום של כ-340 מיליון שקל, כשבד בבד העביר ברמלי כ-19 מיליון שקל מכספי המשקיעים שגייס לחשבונות פרטיים שלו ושל קרוביו. זאת, גם כשמצבה הכלכלי של קלע הלך והורע.
המשפט בעניינו של ברמלי עדיין מתנהל, אם כי שלב ההוכחות בו שהחל כבר לפני כשנה מתנהל בעצלתיים, בעיקר לאור קושי בו נתקלים עורכי דינו של ברמלי לזמן עדים מטעמם. שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, סגן הנשיא חאלד כבוב, כתב לאחרונה ביחס לכך: "דומה שבתיק זה נחצו כבר כל הקווים האדומים של דחיות חוזרות ונשנות ובזבוז ימי דיון, מבלי יכולת לקדם את שמיעת התיק". בעוד פחות מחודש, צפויים להתחדש בתיק דיוני ההוכחות, כאשר לעדים שמבקשת ההגנה להעיד והתחמקו עד כה מהגעה, יוצא ככל הנראה צו שיפוט.
באשר לאישומים נגד החברות רוביקון וקרן קלע - אלה הגיעו להסדר טיעון עם הפרקליטות, שבמסגרתו הן הודו באישומים נגדן. השופט כבוב גזר עליהן עונשים קלים - קרן קלע נקנסה בסכום של 200 אלף שקל, ורוביקון נקנסה בסכום של 50 אלף שקל בלבד. זאת, בנימוק שכל קנס שיושת על החברות ייגרע מהכסף שיוחזר למשקיעים.
בגזר הדין כתב כבוב כי "בשנים האחרונות, לצד מגמת החמרת הענישה בעבירות כלכליות, באה לידי ביטוי גם מגמת החמרה בענישת תאגידים בעבירות אלה". עם זאת, ציין השופט: "שיקולי ההרתעה אינם חזות הכול", וכי קיים צורך לבחן את הנסיבות הספציפיות של כל תאגיד מורשע, ובמסגרת זאת לתת את הדעת, בין היתר, ליכולתו של התאגיד לפרוע את התחייבויותיו בטרם קביעת גובה הקנה שיושת עליו.
בהתאם, ציין כבוב, "כ-95% מהנשייה המאושרת, מקורה בתביעות חוב שהגישו משקיעים בקרן קלע. המשקיעים שהגישו את תביעות החוב הם בעצם קורבנות העבירות שבעטיים הוגש כתב האישום, כך שכל סכום שהחברה תחויב בו במסגרת גזר דין זה, ייגרע מחלקם של אותם משקיעים... כל קנס שיוטל על החברות ייגרע מחלקם של המשקיעים בעצמם נפלו קורבן בפרשייה זו".
*** חזקת החפות: אמיר ברמלי לא הורשע בכל עבירה. במהלך המשפט טוען ברמלי לחפותו, וכל עוד הוא לא הורשע, הוא זכאי ליהנות מחזקת החפות.
