השופט נחשון פישר / צילום: אוריה תדמור
האם פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, המטיל מזונות על אם לקטינים, מסמל את השלמתה הסופית של "מהפכת השוויון בנטל המזונות"? בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון קבע לאחרונה כי על אם לשלושה קטינים להעביר לאביהם סכום של 1,950 שקל בחודש בגין מזונותיהם ומדורם, וכן להשתתף במחצית עלות הישיבה שבה לומד בנה הקטין, וזאת על בסיס עקרונות "מהפכת השוויון בנטל המזונות" - אותה מהפכה שהוליד פסק דינו של בית המשפט העליון מיולי 2017, שקבע לראשונה שוויון מלא בין הורים בעלי יכולות כלכליות דומות בנטל המזונות לילדים בני 6-15.
סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה, השופט נחשון פישר, ציין בפסק הדין כי "מאז ומתמיד היו מאופיינים דיני מזונות הילדים בישראל באי-שוויון כלכלי אינהרנטי לכאורה, המטיל את מרבית החיוב על האב. מקורה של תפיסה זו בשורשי ההלכה היהודית המחייבת את האב לשאת בדמי מזונות ילדיו. כיום, על יסודות העבר, תפיסת השוויון והצדק היא זו שמנחה את בתי המשפט לענייני משפחה ללא הבחנה מגדרית איזו שהיא, כאשר ערך זה, וביחד עם תפיסת טובתם ורווחתם של הקטינים, ניצב כעליון בפסיקת משמורת והסדרי שהות, רכוש ומזונות".
עוד ציין השופט כי "עתה, לאחר הלכת 919/15 (פסיקת העליון בעניין השוויון בנטל המזונות), עקרונות מסורתיים של ההלכה היהודית התמזגו יחד עם עקרונות אזרחיים ליברליים ושוויוניים, הנותנים מענה לתמורות החברתיות-הכלכליות שחלו בחברה הישראלית מאז הוכרזה עצמאותנו ועוד קודם לכך".
יכולת ומסוגלות
המקרה שהגיע אל פתחו של השופט פישר סבב סביב סיפורם של בני זוג, הורים למספר ילדים, ששניים מהם היו קטינים במועד הגשת תביעת המזונות (אחד הילדים הפך לבגיר במהלך ניהול ההליך). במהלך חייהם המשותפים ניהלו הצדדים אורח חיים חרדי, אך יחסיהם נקלעו למשבר לפני מספר שנים, כאשר אז, ומאז ועד היום, בחרה האם ובוחרת לנהל אורח חיים חילוני.
על הרקע הזה התגרשו בני הזוג, ונוהלו ביניהם תביעות שונות בענייני רכוש, מזונות ומשמורת, ובסופם הגיעו הצדדים להסכמות ביחס לרכוש המשותף ומשמורת הילדים, שנותרה בידי האב. במהלך ההליכים המשפטיים בחרה האם להיעדר מחלק מהדיונים ואף נסעה לתקופות ממושכות לחו"ל.
בהמשך נישא האב בשנית, והוא מגדל את ילדיו המשותפים לו ולאם יחד עם ילדיה הנוספים של אשתו השנייה וכן את הילדה המשותפת לו ולרעייתו.
במסגרת תביעת המזונות שהגיש, ביקש האב לחייב את האם במזונות ומדור הקטינים בגובה של 4,314 שקל בעבור ילד (שבינתיים הפכה לבגיר), ועבור הקטינים סך של 5,120 שקל עבור כל קטין, זאת בנוסף להשתתפות במדור הקטינים בסך 4,335 שקל לחודש.
האב טען כי הגיש את התביעה לאחר שנודע לו כי האם עתידה לרשת את סבתה המנוחה לפי צוואה שלה ניתן צו קיום. לטענת האב, האם מתעלמת מכל אחריות כלפי הילדים ואינה משתתפת בהוצאותיהם, שוהה תקופות ממושכות בחו"ל ומתראה עם הקטינים, גם כשהיא נמצאת בארץ, רק פעם בשבוע למשך מספר שעות במרכז קשר. לדבריו, רוב נטל גידול הילדים, הן הכלכלי והן הרגשי, מוטל על כתפיו.
עוד טען האב, באמצעות עו"ד אלינור ליבוביץ', כי הכנסתו מעסק שהוקם במשותף עם האם לפני כתשע שנים עומדת על סכום של 10,000 שקל בחודש. לטענתו, לאם יש יכולת ומסוגלות לעבוד ולהתפרנס, והיא בעלת השכלה ומקצוע וכן בעלת מספר אתרי אינטרנט.
סגירת חובות
מנגד, טענה האם כי חלקה מירושת סבתה עמדה על סכום של 1.2 מיליון שקל, ולאחר סילוק חובותיה עומדים לרשותה 700 אלף שקל, שאינם מספיקים לה על-מנת לרכוש דירה או לכלכל את עצמה בהיעדר הכנסה. לדבריה, מאז הגירושים היא לא עבדה במשך תקופה ממושכת, ולכן נצברו לחובתה חובות.
עוד טענה האם, באמצעות עו"ד ויקי פוני, כי היא התפשרה רבות בסוגיית הרכוש לפני גיבוש הסדר הגירושים שבין הצדדים, מתוך תקווה שבד-בבד יוסדרו ענייני השהות בינה לבין הקטינים. לדבריה, בין היתר היא ויתרה על העסק וכן על שתי דירות שהביאה לנישואים. האם ציינה כי היא מתראה עם הילדים מחוץ למרכז הקשר, אולם האב ממשיך להסית את הקטינים נגדה.
עוד לטענת האם, היא שבה ארצה לאחר שניסיונה להקים עסק בחו"ל - כשל. לדבריה, היא נלחמה על כך שהקטינים יישארו במשמורתה ואף שכרה לשם כך דירה בארץ.
"הפסיקה דלה"
השופט פישר ציין תחילה כי "מדובר במקרה קשה ומורכב שבו קטינים מקיימים קשר חלקי עם אמם בעקבות שינוי אורח חייה מחרדי לחילוני", וכי הצדדים מטיחים אחד נגד השני טענות קשות בנוגע לאחריותם ההורית. לדברי השופט, "המציאות שבה פוגשים הקטינים באופן מצומצם את אמם, כאשר גם לאב אחריות בדבר, משליכה באופן ישיר על היקף חיובה של האם בדמי המזונות, בדיוק כפי שהיה ראוי שיקרה גם במצב הפוך, שבו התנהלות האם מגבילה ומצמצמת את הקשר שבין האב לבין ילדיו".
על רקע קביעות עובדתיות אלה בחן השופט את המקור הנורמטיבי להטלת חובת תשלום המזונות על האם, ובין היתר ציין כי "הפסיקה בסוגיית חיוב אם במזונות ילדיה מדין צדקה, עת האב הוא משמורן, היא דלה. חיוב זה בדרך-כלל נעשה במשורה, בזהירות ובמקרים חריגים בלבד. במרבית המקרים חיוב זה נתבקש בנוגע לקטינים שחצו את גיל 15, ולרוב נפסקו לאם סכומי מזונות נמוכים".
לדברי השופט פישר, "עיון במיעוט המקרים שהגיעו לבית המשפט שבהם התבקש חיוב האם במזונות ילדיה, מלמד כי טרם נסלל הנתיב הראוי לכך".
"כשלעצמי", הוסיף השופט, "סבור אני כי רוח הלכת 'בע"מ 919/15' (הלכת העליון בעניין השוויון בנטל המזונות) תוביל לתוצאות שוויוניות יותר, עת עסקינן באב משמורן שתובע מזונות ילדים מהאם, כך שלדעתי מצבים שבהם תחויב אם במזונות ילדיהם הקטינים של צדדים השוהים במשמורת אביהם, מדין צדקה או בהתאם לעקרונות השוויון שנקבעו בבע"מ 919/15 - יורחבו".
לבסוף ציין השופט כי האב הוא שנשא ונושא בנטל הטיפול והגידול של ילדיו מזה שנים, כאשר הוא נוהג לקחת הלוואות וכן להסתייע בגמח"ים השונים, וחובותיו השונים נאמדים על למעלה מחצי מיליון שקל. זאת, בעוד שהאם סילקה את חובותיה באמצעות כספי הירושה. בנסיבות אלה, קבע השופט, יש לחייב את האם להשתתף בהוצאותיהם ומדור של הילדים בגובה של 650 שקל בחודש בעבור כל ילד קטין.
"פסק הדין סולל את הדרך לשוויוניות אמיתית תוך ניתוק מבורך של הפן המגדרי"
בשנתיים האחרונות נכתב ב"גלובס" רבות על "מהפכת השוויון בנטל המזונות" ששינתה את השפה בבתי המשפט לענייני משפחה. זאת, בכל הנוגע לנטל המזונות המוטל על הורים החולקים את זמני השהות שלהם עם ילדיהם. המהפכה נולדה כאמור בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון, שקבע לראשונה שוויון מלא בין הורים בעלי יכולות כלכליות דומות בנטל המזונות לילדים בני 6 עד 15 - והולידה שלל פרשנויות בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים בנוגע למשמעויותיה, היקפיה והנוסחאות המתמטיות שנלוות לה. המסר שהעביר העליון חלחל אט-אט אל בתי המשפט לענייני משפחה, והתוצאה עליה דיווחנו כאן היא שוויון בין ההורים בנסיבות המסוימות שנכנסות לגדרי פסק הדין.
ייחודיותו של פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון נעוץ בעובדה שהוא מפסקי הדין הבודדים שבהם נדונה והתקבלה בקשה לחיוב אם במזונות, ולא "רק" בקשה לביטול מזונות המוטלים על האב - מהמקרים היותר נפוצים בבתי המשפט.
מאז ניתן פסק הדין לא הוגש ערעור על הקביעות העקרוניות שניתנו בו בנוגע לחיוב האם במזונות, ואולם עו"ד אלינור ליבוביץ', המייצגת את האב ומכנה את פסק הדין "חריג, מהפכני וחשוב", הגישה בשם האב ערעור לבית המשפט המחוזי על גובה הסכום שנפסק, בטענה כי מדובר בסכום "מזערי".
לדבריה, "מדובר בפסק דין חריג, שכן רק במקרים מיוחדים ונדירים מחויבת אם במזונות ילדים. במצב שגרתי האב הוא זה אשר מחויב במזונות ילדיו. זוהי הפעם הראשונה שפסק דין לחיוב אם במזונות ילדים זוכה לניתוח באופן יסודי וממצה כל כך.
"יחד עם זאת, מצאנו לנכון להגיש ערעור, מאחר שיש נתק בין הניתוח המשפטי המאלף של בית המשפט לבין התוצאה הסופית של חיוב האם בסך כולל של 1,950 שקל עבור 3 קטינים, בעוד האב הוא משמורן יחיד. זהו סכום שאינו מהווה השתתפות ממשית בצרכי הילדים במקרה זה, שכן מעבר לצורכיהם השוטפים, הילדים לומדים בישיבות בעלות חודשית יקרה".
לדברי עו"ד דלית יניב-מסר, העוסקת בדיני משפחה ובתיקי גירושים מורכבים, "לאור העובדה כי בודדים המקרים בהם אם מחויבת בתשלום דמי מזונות לקטינים הנמצאים במשמורת האב - ותעיד על כך הפסיקה הדלה בעניין - מדובר בפסק דין הסולל את הדרך לשוויוניות אמיתית. בפסק דינו מרחיב השופט פישר את תשלום דמי מזונות השוויוניים, הן בהיבט של החיוב שקם מכוח פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן במסגרת בע"מ 919/15, והן מכוח יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים ובהתייחס לזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מהם, תוך ניתוק מבורך של הפן המגדרי".
עו"ד יניב-מסר מוסיפה כי חשוב לשים לב לכך שאחד השיקולים שנלקחו בחשבון במסגרת פסק הדין היה העובדה שהאם קיבלה כספי ירושה ששיפרו את מצבה הכלכלי. "אמנם חוק יחסי ממון מחריג ירושות ומתנות מאיזון המשאבים שעורכים בני זוג ערב פרידתם, אולם במקרה זה קבלת כספי הירושה היטיבה את מצבה הכלכלי של האם, באופן המצדיק את חיובה בתשלום מזונות הילדים לידי האב, וביתר שאת לנוכח זמני השהות המצומצמים ביותר בהם היא שוהה עם ילדיה".