מתקן ההתפלה בשורק / צילום: איל יצהר
החשדות שנבדקים בימים אלה ברשות המים ובאוצר, לפיהן מפעילי מתקן ההתפלה בשורק סיפקו מי שתייה ששיעור המלחים בהם היה גבוה פי כמה מהמותר לפי הסכם הזיכיון, עשויים בקרוב מאוד לקבל ביטוי גם בזירה המשפטית. ארבעה היבטים משפטיים שעל הפרק:
ארבע שנים של מליחות חריגה במתקן ההתפלה: איפה הייתה רשות המים
1. במישור הפלילי - ככל שבירור החשדות נגד מפעילי מתקן ההתפלה ילך ויעמיק, ייתכן כי תעלה לדיון השאלה האם מפעילי המתקן רימו את המדינה כדי להגדיל את הכנסותיהם (כתוצאה מהחיסכון בעלויות האנרגיה הנדרשות כדי לעמוד ברמת המליחות שנקבעה בחוזה), והאם בכך הם חוצים רף פלילי כלשהו. לדברי סנגור פלילי בכיר, "באופן עקרוני, לכל מצג כוזב שבאמצעותו התקבל דבר מה יכול להיות היבט פלילי כמובן. עם זאת, הכול תלוי בקיומה של מודעות להיותו של המצג לא נכון ובנסיבות הספציפיות של המקרה".
2. האחריות של IDE - היבט נוסף נוגע לטענות שיעמדו לחברת דן קפיטל, אשר רכשה באוקטובר 2018 את חלקה של חברת IDE בבעלות על המתקן (50%) לפי שווי של מיליארד שקל. ככל שהחשדות יתאמתו, והמדינה תטיל קנסות על מפעילי המתקן, דן קפיטל עשויה לדרוש מ-IDE כי זו תעביר לה תשלומים בגין הקנסות שצפויים להיות מוטלים כעת עליה כמפעילת המתקן, ועל נזקים נוספים שעלולה הפרשה לגרום לה.
בהקשר זה חשובות שתי נקודות מרכזיות שנכון לעת הזו פרטיהן ידועים רק ל-IDE ולדן קפיטל. הראשונה תלויה בהסכם שנחתם בין החברות, במסגרתו הוסדרה העברת הבעלות מ-IDE לדן קפיטל. ההסכם עב-הכרס, כיאה לעסקאות-עתק כמו זו, כולל ודאי גם התייחסות למקרים כמו זה שעולה בימים אלה. לעתים נוהגים צדדים לעסקה לקבוע כי ככל שיתברר שהתנהגות מסוימת בחברה לוותה בכוונה וזדון - והייתה ידועה גם לבעל המניות - יישא בעל המניות הקודם באחריות כלשהי לנזקים שנגרמו בעקבות התנהלותו, גם אם הנזקים נחשפו או נוצרו לאחר שכבר פסק מלשמש כבעל במניות. הבעיה במקרים כאלה היא שקשה מאוד להוכיח ידיעה או זדון, ובכל מקרה הם כרוכים במאבק משפטי ארוך ומורכב, שבמסגרתו אף צד לא צפוי לוותר במהרה על עמדתו.
הנקודה השנייה קשורה לבדיקת הנאותות (Due Diligence) שביצעה דן קפיטל בטרם רכשה את חלקה של IDE. עסקאות בשווי מיליארד שקל הן עסקאות המלוות בבדיקות נאותות קפדניות ומקיפות. במשך מספר שבועות מתפנה צוות גדול של עורכי דין לעבור על אלפי מסמכים ומחפש כל דבר שיכול להתברר כמכשול או תקלה. בבדיקות נאותות לעסקאות ענק אף נהוג לשכור מומחים כלכליים, הנדסיים וחשבונאיים שיתנו את חוות-דעתם על מצב החברה.
בדיקת הנאותות המקיפה, שסביר שביצעה דן קפיטל בטרם הושלמה העסקה, יכולה לשמש לה גם כחרב פיפיות. מצד אחד, היא יכולה לטעון כי הדברים הוסתרו ממנה למרות בדיקות מקיפות שביצעה, מה שמעלה חשש למעשי הסתרה מכוונים מצד מפעילי המתקן. מצד שני, IDE יכולה לטעון כי העובדה שדן קפיטל נכנסה לעסקה אחרי כל הבדיקות המקיפות שעשתה, מעידה על כך שגם לשיטתה לא הייתה כל בעיה עם התנהלות הבעלים הקודמים.
3. תביעות ייצוגיות - היבט משפטי לא פחות חשוב נוגע לאפשרות שצרכנים יבחרו להגיש תביעות ייצוגיות נגד מפעילי המתקן ונגד רשות המים שלא פיקחה על פעולתו. לצרכני המים, שהם מטבע הדברים קבוצה רחבה מאוד, יכולות לעלות מספר טענות אפשריות. האינטואיטיבית ביותר, נוגעת לכך שעצם הסתרת רמת המליחות במים מהווה הטעיה ופגיעה בצרכני מים, או כפי שמכונה הדבר בעגה המשפטית - "פגיעה באוטונומיה".
כפי שחברת תנובה נתבעה בתביעה ייצוגית בזמנו על כך שהוסיפה סיליקון לחלב (ואף נקבע בעניינה כי היא פגעה באוטונומיה של הצרכן, שכן לאדם יש זכות לקבוע מה הוא מכניס לפיו ומה לא), עשויה להיות מוגשת לבית המשפט תביעה ייצוגית בטענה כי כל מי ששתו את המים שלא עמדו ברמת המליחות הנדרשת, חוו פגיעה באוטונומיה.
ככלל, בתי המשפט לא ממהרים לאשר תובענות ייצוגיות בעילה של פגיעה באוטונומיה בלי שמתלווה אליהן גם פגיעה מוחשית שניתנת לכימות. עם זאת, בשנים האחרונות היו מספר מקרים בהם הביעו בתי משפט והיועץ המשפטי לממשלה (שעמדתו נדרשת בתובענות ייצוגיות בהן מתבקש אישור הסכם פשרה) גם עמדות שונות בהקשר זה.
טענות נוספות שיכולות לעלות לצרכני המים כחלק מתביעה ייצוגית, קשורות לכך שהם צרכו מים שלא עומדים במחויבות החוזית של הזיכיון, וכן לכך שהם מימנו דרך תעריף המים את הרווח הלא חוקי שהזכיין הפיק כתוצאה מאי-עמידה ברמת המליחות הנדרשת.
בבקשה לאישור תובענה ייצוגית על סך 11 מיליארד שקל, שהוגשה נגד חברת החשמל ושאת ניהולה אישרר בית המשפט העליון, כבר נטענו טענות דומות, ולפיהן תעריף החשמל טפח גם לאור חריגות שכר בלתי חוקיות שאושרו לעובדי החברה במרוצת השנים.
עו"ד יעקב דוידוביץ, מומחה בהגשת תובענות ייצוגיות, סיפר ל"גלובס" כי כבר היום פנו אליו לקוחות מאזור חולון בקשר לפרשת מתקן ההתפלה, וכי הוא בוחן הגשת תביעה ייצוגית נגד הזכיינית לאחר שתתקבל אצלו חוות-דעת בעניין ההשפעה הבריאותית בנושא מליחות היתר. עם זאת, גם עו"ד דוידוביץ מזכיר כי גם אם ייטען כי אין נזק בריאותי למי השתייה - עדיין קיימת עילת תביעה בעניין ריכוז המלח בעילה של פגיעה באוטונומיה.
לא כולם שותפים למחשבה כי קיימת עילה להגשת תובענה ייצוגית בקשר למקרה שנחשף. לדברי עו"ד יצחק אבירם, המתמחה גם הוא בהגשת בתביעות ייצוגיות, "לכאורה - ואני אומר זאת רק על סמך מה שפורסם בכתבה - עילת התביעה כאן היא של המדינה ושל רשויות המים שרכשו את המים. הן מי שנפגעו מבחינה כלכלית. לעניין הצרכנים, הרי שלפי מה שמסופר מרשות המים, הגם שהמים אינם בהתאם לחוזה - הם עומדים בתקנות. מכאן שתביעה ישירה היא בעייתית. מבחינת הצרכן מחיר המים אחיד וקבוע ואינו מושפע ממקור המים".
4. תביעה מצד המדינה - יש לזכור גם את ההיבט המשפטי הנוגע ליחסים החוזיים בין המדינה למפעילי מתקן ההתפלה, מכוחם לכאורה תעמוד למדינה עילת תביעה טובה נגד מפעילי המתקן. ואולם עו"ד אבירם סבור כי המדינה לא תמהר לעמוד על זכויותיה בהקשר זה.
לדבריו, "לצערי ונוכח המציאות, אני מטיל ספק בתמריץ של המדינה לממש זכויות של כלל האזרחים באמצעות תביעות. ראינו פעמים רבות מדי כי המדינה מתמהמהת באכיפת זכויותיה הכספיות מול עסקים. מקרה כזה מעלה את צורך ביצירת מסלול של תביעה נגזרת נגד המדינה שתפעיל את כוחותיה המשפטיים מול צדדי ג', כלומר הליך שיאכוף על המדינה לממש זכויות משפטיות שלה".