עו"ד שרון פרידמן / צילום: כדיה לוי
מושב מסקרן נוסף שהתקיים בכנס השנתי השני לפשיעה כלכלית ואיסור הלבנת הון של לשכת עורכי הדין, שנערך היום (ב') בתל-אביב, עסק בנושא החילוט והמגמות האחרונות בפסיקה שניתנה בתחום מתפתח זה.
במושב שהיה במתכונת של דיבייט, ואותו הנחה ניצב (בדימוס) עו"ד יוסי סדבון, לקחו חלק ראש תחום אכיפה כלכלית בפרקליטות, עו"ד שרון פרידמן; ועו"ד יעל גרוסמן, יו"ר הוועדה לאיסור הלבנת הון בלשכת עורכי הדין. השניים הציגו כל אחד בתורו את משנתם (הקוטבית) בשאלות שונות שנשאלו על-ידי סדבון, שעסקו בעיקר בשאלה - האם בישראל יש שימוש מופרז בתפיסת רכוש ובכלי החילוט, ומהי עמדת בתי המשפט בנושא.
עו"ד פרידמן התייחס תחילה לנתוני האכיפה הכלכלית שפורסמו בעקבות דוח הפרקליטות לשנת 2017. לדבריו, הנתונים שפרסמה הפרקליטות הוצגו באופן שגוי בתקשורת, "בעיקר בגלל גורמים אינטרסנטים". פרידמן הסביר כי בתקשורת הוצג "שנתפסו מאות מיליונים, ובאותה שנה חולט סכום נמוך בהרבה (פחות מ-10% - מ' ש'). האם 10% של חילוט זה יחס מידתי? לדעתי לא. אבל הגרף שמציגים מטעה".
לטענת עו"ד פרידמן, "דוח הפרקליטות לא התייחס לחילוטים סופיים שהתקיימו באותה שנה (2017), אלא לחילוטים סופיים שהיו פועל יוצא לתיקים שנוהלו לפני שנים ושעכשיו נסגרו".
ראש תחום האכיפה הכלכלית בפרקליטות הציע שעל-מנת שיוצגו נתונים נכונים, יש לבחון תיקים שהסתיימו ולבדוק "אחורה" כמה נתפס בהתחלה באופן זמני, וכמה חולט על-ידי בתי המשפט בסוף. לדבריו, "80% ממה שנתפס בראשית ההליך, חולט בסופו של דבר".
הנתון האחרון הוביל את עו"ד גרוסמן לטעון כי הדבר לא הגיוני ולא מציאותי. לדבריה, "התוצאה כל-כך רחוקה מהמציאות. האמת היא שגם אם מדובר ב-50% או ב-40%, זה עדיין נתונים גבוהים מדי. יש פה בעיה. אתם קובעים דין אחד לכל התיקים. גם אם מדובר בעבריין חדש או עבירה קלה יחסית... מספיק תיק אחד גדול של חשבונות פיקטיביות שיש בו הבדל בין התפיסה הזמנית לחילוט הסופי, כדי להטות את הכף".
עו"ד פרידמן הסביר כי בסמכות המדינה לחלט "הרבה יותר מסכום העבירה עצמה. אנחנו מסתכלים גם על האמצעי שהעבריין השתמש כדי להלבין וגם אותו מחשבים בחילוט". על כך השיבה עו"ד גרוסמן כי "הבעיה היא שעקרונות נקבעים על-פי סוג אחד על כל התיקים. עבריין שמוכן לשבת בכלא רק שלא ייקחו לו את הרכב, לא דומה לעבריין שזו עבירה ראשונה שלו, ויש לו צרכים אחרים. אתם מסתכלים על כולם באותה דרך, וזו טעות".
לפי עו"ד גרוסמן, בעיה נוספת הקיימת בנושא החילוט היא ש"ההיקפים הזמניים של התפיסה נקבעים על-פי חישובים מלאכותיים. עוד לפני שגבו את העדויות של הנאשמים, והם לא מסוגלים להעריך את ההיקף הכספי של העבירה".
השניים נחלקו בדעותיהם גם בקשר ל"טון" שמכתיב בית המשפט העליון בשאלת החילוט - האם מדובר בטון ש"מרחיב" את האפשרות של המדינה לחלט בסכומים גבוהים או דווקא ככזה השם "ברקס" לרשויות האכיפה כשהן מגיעות לחלט. בעוד שעו"ד גרוסמן סברה כי הפסיקה האחרונה של בית המשפט "לא מעידה על קידום החילוט, אלא להפך - על צמצום היקף החילוט"; השיב לה עו"ד פרידמן ואמר שהוא דווקא מפרש את הפסיקה שציינה ככזו המרחיבה את זכויות המדינה בנושא זה. כחיזוק לדבריו הפנה פרידמן למספר פסקי דין של בית המשפט העליון, שבהם נקבע "שחור על גבי לבן" כי "לשום רכוש אין חסינות מפני חילוט".