עו"ד אפי נוה / צילום: ראובן קסטרו
"תוכן תצהירי אמת" - במילים אלה, כמו בכל תצהיר שמוגש לבית המשפט, נחתם גם התצהיר שהגיש לפני חצי שנה עו"ד אפי נוה, לשעבר יו"ר לשכת עורכי הדין, כדי לתמוך בתביעת הדיבה שהגישה הלשכה נגד העיתונאית שרון שפורר.
בתצהיר שהגיש, טען נוה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הוא מעולם לא התערב בעבודותיהן של ועדות האתיקה בלשכה, וכן כי הוא מעולם לא המליץ לוועדות כיצד לפעול עם המקרים שמגיעים לפתחן.
אלא שמידע ומסמכים שהגיעו לידי "גלובס", ושכמה מהם צורפו לתצהיר התגובה שהגישה שפורר לפני כחודשיים, מעלים תהיות כבדות-משקל ביחס לדברים שעליהם הצהיר נוה. המסמכים שאת תוכנם נחשוף כאן, מראים שנוה ביקש להתערב בעבודתה של ועדת האתיקה הארצית בשני מקרים לפחות, וכי חברי ועדת האתיקה חששו מאוד שמא תיפגע עצמאותם. זאת, לאור בקשה חריגה שהופנתה אליהם להעניק לבעלי תפקידים בלשכה, ובראשם נוה, זכות לעיין בכל תיקי האתיקה המתנהלים.
נזכיר כי נוה מתמודד בימים אלה עם כתב אישום שהוגש נגדו בפרשת "ביקורת הגבולות", שבה הוא מואשם כי סייע לבת זוגו לעבור במעבר הגבול בלי להחתים את דרכונה. בנוסף, מתנהלת נגד ראש הלשכה לשעבר חקירה בחשד לביצוע עבירות מתחום טוהר המידות בנוגע למינוי שופטים, כשאחד מכיווני החקירה הוא חשד לקבלת שוחד מיני.
התערבות בהליכי משמעת?
אחת מהטענות של נוה בתביעת הדיבה שהגיש נגד שפורר היא, שבפרסומיה ביקשה העיתונאית להעביר מסר, שלפיו נוה הוא זה שמחליט "איזה עו"ד 'לרדוף' ולהגיש נגדו קובלנה לבית הדין המשמעתי של הלשכה, ואיזה עו"ד לא". את זאת, הסיק נוה, בין היתר לאור פרסום של שפורר, שלפיו הוא מתערב בהליכי המשמעת שננקטו בעניינו של עו"ד ברק כהן, גיבור פרשת "באים לבנקאים".
בכתבה שפרסמה שפורר נכתב בין היתר: "ועדת האתיקה לכאורה אמורה להיות נקייה וללא מורא. לא אמור להיות לה שום קשר לראש הלשכה, אבל בפועל זה לא קורה". בנוסף, פרסמה שפורר כי נוה מסייע לעורכי דין שהוא חפץ ביקרם בכך שהם מקבלים חסינות מהעמדה לדין משמעתי. לדוגמה, טענה שפורר, ועדת האתיקה של הלשכה לא הייתה שותפה לענישה שהוטלה על עו"ד נבות תל-צור, שנחקר באזהרה בחשד לשיבוש הליכי משפט במשפטו של רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט.
ביחס לפרסומים אלה כתב נוה בתצהירו את הדברים הבאים: "אני לא מעורב כלל בנעשה בוועדות האתיקה... אני לא מקבל עדכון לגבי הדיונים וההחלטות בוועדת האתיקה. אני לא מתערב בשיקול-הדעת המוקנה לוועדת האתיקה... אני לא מנחה מי מחברי ועדת האתיקה לגבי מדיניות אכיפה. אני לא 'ממליץ' לוועדת האתיקה לגבי עורכי דין כאלה או אחרים. אני לא מתערב בהליכי המשמעת המנוהלים נגד עורכי דין".
עוד הוסיף נוה, על-מנת שלא ייוותר כל ספק ביחס לכוונתו - "במילים פשוטות: אני בכלל לא מעורב בוועדת האתיקה. כל ניסיון של שפורר להציג אותי ככזה הוא שקר גס שנועד להכפיש אותי ואת הלשכה".
לחצים על שינוי תצהיר
ממסמכים ומידע שהגיעו לידי "גלובס" עלולה לעלות תמונה שונה מזו שהציג נוה בתצהיר שהגיש לבית המשפט. תכתובת דוא"ל בין פרקליטת ועדת האתיקה הארצית לשעבר, עו"ד דקלה קליין-יונה, לבין נוה, חושפת כי ראש הלשכה לשעבר עודכן לגבי תלונה שהוגשה לוועדת האתיקה, ואף הביע את דעתו בפני פרקליטת הוועדה כיצד לטעמו על הוועדה לפעול.
סיפורה של אותה תלונה החל בתחילת שנת 2016, אז רעשה המדינה, לאחר שנשיאת בית המשפט המחוזי מרכז בדימוס הילה גרסטל, מתוקף תפקידה כנציבת הביקורת על הפרקליטות, קבעה כי נפלו פגמים בלחצים שהפעילו עורכות דין בפרקליטות על מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, לשנות את תצהירה של עובדת המכון, ד"ר מאיה רזניק-פורמן, שתמכה בחפותו של רומן זדורוב, רוצח הילדה תאיר ראדה.
בעקבות הדברים שעלו בדוח גרסטל, הגישה "התנועה למשילות ודמוקרטיה" תלונה נגד התנהלות עורכות הדין בפרקליטות על כך שביקשו מקוגל לשנות את התצהיר. בהמשך התקבלה בוועדת האתיקה הארצית של הלשכה תגובתם של עורכות הדין מהפרקליטות, שלכאורה ביקשו מקוגל לשנות את התצהיר, שעליו היה ממוען גם נוה. זאת, על אף שלפי כללי ועדת האתיקה יו"ר הלשכה לא אמור להיות מעורב בהליכים משמעתיים.
לאחר קבלת תגובת הפרקליטות, כתבה פרקליטת ועדת האתיקה הארצית של הלשכה לשעבר, עו"ד קליין-יונה, לנוה: "תגובת הנילונות (עורכות הדין מהפרקליטות, מ' ב') לתלונה ממוענת בראש ובראשונה אליך, ולפיכך אני מעבירה אותה לעיונך. בשלב זה אנו ממתינים לקבלת חומר הבדיקה מנציבות הביקורת על הפרקליטות, ולאחר מכן יובא התיק לדיון בוועדה. לידיעתך".
נוה השיב לפרקליטת ועדת האתיקה הארצית: "תודה על העדכון. אני לא מכיר את 'התנועה למשילות ודמוקרטיה', אך הרושם שנוצר הוא כי מדובר בניסיון לעשות שימוש פסול במערך האתיקה שלנו. אין סיבה ומקום שהלשכה תיגרר לעניין זה, אשר ממילא כבר מטופל ומצוי בעין הסערה.
"במחוז תל-אביב נהגנו בתקופת כהונתי כיו"ר ועדת האתיקה, להימנע מלהתערב בעניינים המתבררים במקביל בפני בית משפט/משטרה/פרקליטות, ודומה כי גישה זו יפה גם לעניין הנדון המצוי על שולחנם של היועץ המשפטי ושל נציבת הביקורת על הפרקליטות". בסיום הדוא"ל ביקש נוה מקליין-יונה: "אודה להצגת תשובתי אלייך לחברי הוועדה בעת הדיון בתלונה".
התכתבות זאת בין נוה לבין מי שכיהנה כפרקליטת ועדת האתיקה הארצית, מעלה סימני שאלה לגבי הדברים שכתב נוה בתצהירו, שלפיהם הוא "לא מעורב כלל בנעשה בוועדות האתיקה", וכן את הצהרתו שלפיה "אני לא מקבל עדכון לגבי הדיונים וההחלטות בוועדת האתיקה".
עוד עולה מההתכתבות האמורה כי אמירתו של נוה, שלפיה הוא "לא מתערב בשיקול-הדעת המוקנה לוועדת האתיקה, לא מנחה מי מחברי ועדת האתיקה לגבי מדיניות אכיפה, ולא ממליץ לוועדת האתיקה לגבי עורכי דין כאלה או אחרים", לא עולה בקנה אחד עם ההתרחשויות בפועל. נוה טען בתצהירו כי הוא "לא מעורב בוועדת האתיקה בכלל", וגם אמירה זו מעלה תהיות נוכח התכתובת האמורה.
בסופו של דבר, עמדתו של נוה, שלפיה על ועדת האתיקה למשוך ידיה מעיסוק בתלונה הנוגעת ללחצים מהפרקליטות על עובדת המכון לרפואה משפטית, נלקחה בחשבון במהלך הדיונים. זאת, על אף שהוועדה החליטה שלא לקבל את עמדתו של נוה, אלא החליטה לדון בתלונה, כשההחלטה התקבלה על חודו של קול.
במאמר מוסגר, נציין כי נוה לא היה היחיד שהתנגד לטיפול של ועדת האתיקה בתלונה. גם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, חברו של נוה שפסל עצמו מלעסוק בענייניו הפליליים, פנה לוועדת האתיקה וביקש ממנה לגנוז את התלונה. זאת ועוד, מנדלבליט אף הזכיר לחברי ועדת האתיקה כי בהתאם לחוק הוא יכול להורות על גניזת התלונה בעצמו.
בסופו של דבר, על אף שהתלונה עצמה נדונה בוועדת האתיקה שקבעה כי עורכות הדין מהפרקליטות פעלו בניגוד לכללי האתיקה שעה שביקשו מגורם מקצועי-רפואי לשנות את תצהירו, הוחלט שלא להרשיען משמעתית.
בתגובה הגישה התנועה למשילות ודמוקרטיה עתירה לבג"ץ, שבעקבותיו התקינה נציבות שירות המדינה נוהל מסודר כיצד יש לגבות תצהיר מעובד מדינה.
בקשה לעיין בתיקי הוועדה
על העניין של נוה בנעשה בדיוני ועדות האתיקה מלמדים גם מסמכים נוספים שהגיעו לידי "גלובס". מספר חודשים בודדים לאחר בחירתו לראשות הלשכה, ביקשו נוה ומנכ"ל הלשכה מוועדת האתיקה הארצית של הלשכה, לקבל זכות עיון לכל תיקי האתיקה המתנהלים.
הבעיה בבקשתו של נוה היא, שהדיונים בוועדת האתיקה מתנהלים לרוב במתכונת של דיון פנימי, סגור וחסוי, בהתאם למה שנקבע בנוהל הטיפול בתלונות על-ידי הוועדה, שקובע: "דיוני הוועדה הם דיונים פנימיים אשר תוכנם חסוי והם יתנהלו בדלתיים סגורות".
אגב, גם דיוני ועדת האתיקה של הכנסת מתנהלים במתכונת דומה.
לאור בקשתו של נוה שהופנתה לוועדה והנוהל האמור, הוכנה בוועדת האתיקה הארצית של הלשכה חוות-דעת שעסקה בשאלה אם בעלי תפקידים בלשכה שלא קשורים לוועדה, לרבות ראש הלשכה, זכאים לעיין בתיקי הוועדה ובפרוטוקולים המתעדים את דיוניה.
במסגרת חוות-הדעת, שלא נחתמה על-ידי מי שהכינה, נקבע כי עיון של בעלי תפקידים שאינם בתחום האתיקה בלשכה, לרבות ראש הלשכה, יכולים להוות התנהגות שאינה הולמת עורך דין, דבר המהווה עבירה אתית כשלעצמה. עוד נקבע במסגרת חוות-הדעת כי עצם הנגישות למידע המצוי בתיקי הוועדה עלול להשפיע על החברים בוועדה. בנוסף, חוות-הדעת קבעה כי מצופה מראש הלשכה שישמש דוגמה בעניינים אלה, וכי מתן זכות עיון כזאת עלולה לפגוע בזכות לפרטיות.
הוועדה דוחה את בקשת נוה
בחוות-הדעת אף נמתחה ביקורת מרומזת על נוה, שלפיה אם ברצונו של ראש הלשכה לקדם אג'נדה אתית שונה ממה שהיה נהוג עד כה, עליו לעשות זאת באמצעות הכתבת מדיניות פומבית וחידוד נהלים, אך לא באמצעות מתן זכות לעיון בתיקים פרטניים וחסויים.
משנודע למנכ"ל לשכת עורכי הדין, אורי אלפסי, שמונה על-ידי נוה, על חוות-הדעת העלומה, הוא פנה ליו"ר ועדת האתיקה הארצית דאז, עו"ד מיכאל טאוסיג, עם העתק לנוה, וציין בפניו כי מי שערך את חוות-הדעת לא פנה אליו בטרם הכין אותה. עוד הוא ציין כי הוא בדק את העניין מול ראש הלשכה, שאישר שגם אליו לא בוצעה שום פנייה.
בנוסף, כתב המנכ"ל, שהגדיר את חוות-הדעת במכתבו כ"חוות-דעת מטעם, עם הנחיה לעורך חוות-הדעת מהי התוצאה הרצויה", כי הוא דורש שיועבר אליו עותק של חוות-הדעת "כולל זהות עורכה". בנוסף, ביקש המנכ"ל מיו"ר ועדת האתיקה כי דבר פנייתו יובא גם לידיעת יתר חברי ועדת האתיקה.
משסירב יו"ר ועדת האתיקה להעביר את חוות-הדעת, כתב לו מנכ"ל הלשכה מכתב נוסף, כשגם הפעם נוה היה מכותב לו. "אני פונה כעת פעם נוספת ומבקש כי ועדת האתיקה תיתן דעתה למצב דברים שבו יש צורך בעיון דחוף בתיקי אתיקה, כגון לצורך מענה לפניות של כלי תקשורת, חברי כנסת וכיוצ"ב. במצבים כאלה נדרש עיון בתיק על-מנת ללמוד את העובדות הרלוונטיות למענה. אין לנו כל עניין לעיין בתיקי אתיקה ללא סיבה".
בנוסף, הנחה מנכ"ל לשכת עורכי הדין להביא את מכתבו לידיעתם של כל חברי ועדת האתיקה של הלשכה, וכך אכן קרה. אחרי כל אלה, הובאה בקשתו של נוה לדיון בוועדת האתיקה הארצית, ונדחתה על-ידי רוב חבריה.
ההתכתבות בין מנכ"ל הלשכה לבין פרקליטת ועדת האתיקה, כשראש הלשכה נוה מכותב לכולה, כמו גם החשש הגדול שעולה מחוות-הדעת שמא להיענות מצד ועדת האתיקה לבקשה לתת היתר עיון כללי בתיקי האתיקה, עלולה להיות השפעה שלילית על עצמאות הוועדה, מעלה תהיות כבדות-משקל אם נוה דייק בתצהירו. זאת, כאשר הוא טען שהוא לא קשור כלל לוועדת האתיקה.
נציין כי הלשכה ונוה הגישו בעבר שתי תביעות נגד "גלובס". שני ההליכים הסתיימו בפשרה.
הלשכה בתגובה: "ה'ראיות' של שפורר הן סילוף דברים מוחלט"
בתגובה לכתבה נמסר מדוברות לשכת עורכי הדין: "פנייתכם מתייחסת להליך תלוי ועומד בפני בית המשפט. בשונה מהגברת שרון שפורר, אין בכוונת הלשכה לנהל הליך זה באמצעי תקשורת. הלשכה ניהלה ותמשיך לנהל הליך זה בין כותלי בית המשפט, כנדרש.
"הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר ב'ראיות' שאותן צירפה שפורר לתצהירה. כפי שיובהר בהמשך ההליך, מדובר בסילוף דברים מוחלט של שפורר (ככל פרסומיה), ואנו בטוחים כי בית המשפט ייתן על כך דעתו במסגרת פסק הדין שיינתן בהמשך.
"אין לנו אלא להצר על כך שעיתון 'גלובס' מבקש ליתן במה לניסיונה של שפורר לסלף את המציאות, ולא ממתין לקביעת בית המשפט בעניין זה, כפי שהיה מתבקש".
אפי נוה, לשעבר יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, לא מסר תגובה.
גילוי מלא - לקראת פרסום הכתבה: הלשכה פנתה לבית המשפט
לאחר פניית "גלובס" ללשכת עורכי הדין ולאפי נוה, הגיש עו"ד רונן בוך ממשרד קסוטו המייצג את נוה ואת הלשכה בתביעה נגד שפורר הודעה לבית המשפט. במסגרת ההודעה טען עו"ד בוך כי פניית "גלובס" ללשכה נעשתה "במטרה לשבש את העבודה" על תשובה שצריכה להגיש הלשכה לבית המשפט לבקשה שהגישה שפורר בתיק.
התביעה נגד שפורר: הוועד המרכזי החליט לשקול מחדש את ניהול התביעה; יו"ר הלשכה התחלף, וההחלטה לא יצאה אל הפועל
אי-ההתאמות לכאורה בין התצהיר של עו"ד אפי נוה למסמכים שמראים מעורבות שלו בוועדת האתיקה, וכן העובדה שמי שמנהלת את התביעה היא לשכת עורכי הדין, הממומנת מכספי ציבור ועורכי הדין המרכיבים אותה, מחדדות את השאלה - מדוע מי שמנהל את "תביעת ההשתקה" נגד העיתונאית שרון שפורר היא גם לשכת עורכי הדין, ולא רק נוה באופן אישי.
ל"גלובס" נודע כי לתהייה הזו שותפים גם גורמים בוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין. כבר לפני יותר משלושה חודשים, בתחילת חודש פברואר, זמן קצר לאחר שנוה התפטר מתפקידו כיו"ר הלשכה, התנהלה ישיבה של הוועד המרכזי בראשות מחליפו הזמני, עו"ד אורי קינן.
בישיבת הוועד ביקשה עורכת דין ענת סבידור-גולדנצוויג (מפרקליטות מחוז מרכז) כי יועציה המשפטיים של הלשכה, ממשרד עורכי הדין קסוטו-נוף, יציגו לחברי הוועד חוות-דעת בדבר הסיכויים של התביעה.
ל"גלובס" נודע כי מספר חברים נוספים בוועד המרכזי היו מוטרדים מעצם ניהול התביעה (על אף שחברי הוועד המרכזי הם אלה שמלכתחילה אישרו את הגשתה, בתקופתו של נוה כיו"ר לשכה); ולכן התקבלה החלטה לאמץ את בקשתה של עו"ד סבידור-גולדנצוויג, ולקבל חוות-דעת בנוגע לתביעה מפי יועציה המשפטיים של הלשכה המנהלים את ההליך.
זמן קצר לאחר מכן, ב-19.2.19, נערכו בחירות למינוי מחליפו הקבוע של נוה בראשות הלשכה, שבהן זכה לרוב עו"ד אבי חימי, יו"ר מחוז מרכז, המתמודד גם על תפקיד יו"ר הלשכה. מאז בחירתו של חימי לתפקיד יו"ר הוועד - מסרו ל"גלובס" מספר חברים בוועד המרכזי - התקיימה רק ישיבה אחת של הוועד המרכזי, שבה לא עלה הנושא לסדר היום.
"גלובס" פנה ללשכת עורכי הדין לבדיקת הנושא, אך בלשכה בחרו שלא להגיב, והסתפקו בתגובה כללית ביחס למסמכים שהוצגו בכתבה. לפני כשבועיים כתב עו"ד אבי חימי בפייסבוק, כתגובה לגולש שטען שהלשכה מנהלת תביעות שווא נגד עיתונאים, את הדברים הבאים: "כל נושא ייבחן לגופו. לדעתך מדובר בתביעת שווא, ולדעתו של היועץ המשפטי של הלשכה מדובר בתביעה ממשית עם סיכויי הצלחה טובים. בלי להביע עמדה כלשהי בעניין התביעה התלויה ועומדת, אני מאמין באמונה שלמה בזכות התקשורת לבקר ולחלוק, אך אינני מאמין בחופש מוחלט, חסר בלמים ומעצורים ערכיים, להשתלח באנשי ציבור ובמוסדות ציבור".
על אף שבדבריו כתב חימי כי "כל נושא ייבחן לגופו", למיטב ידיעתנו לא נערך דיון בוועד המרכזי של הלשכה בקשר לסיכויי התביעה, בוודאי לא אחרי ששני הצדדים הגישו את תצהיריהם.
*** חזקת החפות: אפי נוה הוא נאשם בפרשת "מעברי הגבול" וחשוד בפרשת "מין תמורת מינוי". מדובר בהליכים פליליים המצויים בשלב המקדמי. נוה לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.