עו"ד פנחס רובין / צילום: יונתן בלום
בתקופה האחרונה מתהווה מול עינינו היסטוריה בזירה המשפטית. מאות עורכי דין בכירים ממשרדים שונים, מתחומי התמחות שונים, ממעמדות שונים ובעלי דעות פוליטיות שונות, התאחדו לצורך מאבק על הבית שלהם - מאבק על דמותה של מערכת המשפט הישראלית. במאבק שותפים עורכי דין בכירים מאוד מהמגזר הפרטי, ובהם עו"ד פנחס (פיני) רובין, שמייצג בימים אלה את ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיקי החשדות נגדו.
זה לא מובן מאליו בכלל. לכל אחד מעורכי הדין שחברו למאבק יש משרד לנהל, חלקם מעסיקים מאות עובדים, חלקם מטפלים בתיקים של מיליוני ועשרות מיליוני שקלים, אחרים ליטיגטורים עם כמה דיונים ביום ברצף. כל אחד והחבילה המשפטית המכובדת שלו. אולם רבים מהם החליטו לעצור לרגע את המרוץ המקצועי-כלכלי-אישי שלהם, לצאת מדלת אמותיהם ולהגיע אתמול (ב') אחר-הצהריים למפגש פסגה חריג במיוחד, שבמהותו יוצא נגד יוזמות חקיקה של הממשלה המתהווה בתחום המשפט.
המאבק של בכירי המשפטנים החל לקרום עור וגידים לפני כחודשיים, לפני הבחירות לכנסת. זאת, על רקע התוכניות שעלו מצד מועמדים שונים לשינויים מרחיקי לכת במערכת המשפט ובאיזון בין שלוש רשויות השלטון. בין היתר, מדובר בהצעות של שרת המשפטים היוצאת, איילת שקד, לשינוי שיטת בחירת שופטי בית המשפט העליון ולחקיקת "פסקת ההתגברות", שמטרתה לעקר את סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים בלתי-חוקתיים שאושרו בכנסת.
לאחר הבחירות, כששקד יצאה מהתמונה, נדמה היה שהמאבק נרגע, אבל אז, במסגרת המשא-ומתן הקואליציוני, החלו לצוף אל פני השטח יוזמות חקיקה דומות, חדשות ומחודשות, שהציתו את הזירה מחדש. השבוע - בין היתר על רקע הפרסומים, כי בכוונת הממשלה החדשה לחוקק את "חוק החסינות" ואת "פסקת ההתגברות", שנועדו להעניק לנתניהו חסינות מפני העמדה לדין בעודו מכהן כראש הממשלה - הגיע המאבק של בכירי המשפטנים לשיא חדש והיסטורי - מעל 100 עורכי דין בכירים נפגשו אתמול והעלו רעיונות כיצד לחסום מבעוד מועד את היוזמות של הממשל החדש והמתהווה.
"מציע לקיים כינוס מחאה"
במסגרת השלב הראשון של המאבק שהחל במארס - בהובלת עורכי הדין רונן קנטור, עמית פינס, אופיר נאור וגיא גיסין - גייסו כ-200 עורכי הדין 500 שקל מכל אחד מהם. זאת, על-מנת לפרסם מודעה בעיתון נגד יוזמות החקיקה שעלו אז. בשלב השני שנפתח לפני כשבוע, גויסו מכל עורך דין השותף למאבק עוד 1,000 שקלים לטובת המאבק. עשרות מתוך כ-200 עורכי דין כבר העבירו את הסכום הנדרש, והציפייה היא כי בסוף "הגבייה" יעמוד הסכום הראשוני של "מטה המאבק" על מעל 200 אלף שקל.
אל "גלובס" הגיעו ההתכתבויות של עורכי הדין רגע לפני המפגש אתמול, שבמסגרתם הם מדסקסים את עיקרי המאבק ואת האופציות האפשריות לתקיפת יוזמות החקיקה שלהן הם מתנגדים. כך, בין היתר, הם דנים בניהול המאבק גם באמצעות פרסומים ברשתות החברתיות. בשבוע האחרון הוחלפו עשרות תכתובות מייל בין כ-200 עורכי דין תחת הכותרת "תזכורת!! נייר עמדה - איום על עצמאות מערכת המשפט".
ההתכתבויות חושפות את מאחורי הקלעים של המאבק ההיסטורי של בכירי עורכי הדין במדינה נגד התוכניות המתגבשות של ממשלת נתניהו החמישית המתהווה. זאת, נזכיר, לפני שהממשלה החדשה כוננה ולפני שהתוכניות שדולפות מחדרי המשא-ומתן הקואליציוני הפכו מחלומות/שאיפות/פנטזיות של פוליטיקאי כזה או אחר לעובדה בשטח.
המיילים שוגרו בהמשך להתכתבויות שקיימו עורכי הדין במארס השנה כשפתחו במאבק, כאשר הפעם מי שהרים את הכפפה והעיר מחדש את המאבק, הוא עו"ד צביקה בר-נתן, השותף המנהל במשרד גולדפרב-זליגמן.
ב-13 במאי 2019, בשעה 22:17, כתב בר-נתן לקבוצת עורכי הדין המכותבים את הדברים הבאים: "חברים, במסגרת המשא-ומתן הקואליציוני מתגבשות הסכמות על חקיקה נרחבת של חוקים שחותרים תחת הביקורת השיפוטית של בג"ץ על מעשי חקיקה ועל פעולות מינהליות ושלטוניות. ביקורתו של בג"ץ היא המגן העיקרי של שלטון החוק במובנו המהותי ושל מדינת ישראל כדמוקרטיה ליברלית. אני חושב שעלינו להתארגן בשנית, ביתר שאת ולגבש התנגדות ומחאה משמעותיים כנגד הגנת השלטון על עצמו ועל שרידותו במחיר של כרסום מסוכן ביסודות קיומנו.
"מציע לקיים כינוס מחאה דחוף על-מנת לגבש דרכי פעולה חריפות ואופרטיביות המתחייבים מהיותנו משפטנים ועורכי דין פעילים בישראל. אשמח לארח מפגש כזה במשרדנו אם תרצו בכך. ערב טוב, צביקה".
"נתארגן תוך כדי תנועה"
התגובות היו מהירות, ורובן ככולן תמכו בקיומו של "כינוס המחאה" שהוצע. כך, למשל, ב-14 במאי בשעה 6:49 בבוקר, השיב לבר-נתן, עו"ד גדעון ויינשטוק, וכתב: "בוקר טוב, אני כמובן מסכים ואשמח להשתתף בכל מפגש או פעילות בעניין. מה שמתהווה כאן הוא לא פחות מאשר סופה של הדמוקרטיה! צביקה - כל הכבוד על היוזמה!".
עו"ד גיל אוריון, שותף בכיר במשרד עורכי הדין פישר-בכר-חן-וול-אוריאון, הוסיף במייל שכתב באותו יום בשעה 7:06: "מציע להתחיל את המהלך בפרסום עצומה משותפת בעיתונים ובמדיות החברתיות כבר בימים הקרובים". כשעתיים מאוחר יותר השיב בר-נתן: "אנא התחילו במדיות החברתיות כבר היום. אנו נתארגן תוך כדי תנועה".
בהמשך לכך, דקות ספורות לאחר המייל של בר-נתן, בשעה 9:19, הציע עו"ד דוד תדמור, מבכירי עורכי הדין בתחום ההגבלים העסקיים ומי שכיהן כראש רשות ההגבלים העסקיים, כי יפתח חשבון נאמנות לטובת גיוס כספים למאבק. "אני מציע שייפתח חשבון נאמנות ולגייס 1,000 שקל מכל אחד, בתור התחלה. אשמח לסייע בלוגיסטיקה עוד הבוקר. דודי".
לאור ההיענות, חשבון כזה נפתח עוד באותו יום, והכספים החלו לזרום אליו במהירות מרשימה, ולא רק 1,000 שקלים מכל עורך דין כפי שביקש תדמור אלא 2,500 שקלים ויותר שהעבירו חלק מעורכי הדין בתוך דקות מרגע שנפתח החשבון. חלק מהסכומים הועברו גם במטבע הווירטואלי ביטקוין. משרד גולדפרב-זליגמן, באמצעות בר-נתן בעצמו, העביר 10,000 שקלים לקופת המאבק.
במהלך ההתכתבויות התגבש גם מועד כינוס החירום - לאתמול בשעות אחר-הצהריים - וכל העת המשיכו והצטרפו עוד ועוד עורכי דין למאבק. כל כמה שעות עודכנה קבוצת המכותבים למייל והלכה וצברה תאוצה למאות עורכי דין. ההתכתבויות בין עורכי הדין נמשכו בימים האחרונים, בהם עו"ד רחל לויתן ושורת עורכי דין משרד ארדינסט-בר-נתן-טולידנו (עורכי הדין דוני טולידנו, רועי קנר, יואב דנקנר, דן סלע, רן שפרינצק ותומר ויסמן).
חלק מעורכי הדין הודיעו כי לא יוכלו להגיע למפגש, אך העבירו את הסכום הנדרש לקופת המאבק, בהם למשל עו"ד לויתן, שכתבה שהיא "מעבירה בביט באופן אישי", ולא תצליח להגיע למפגש, אך "מחזקת את ידכם". עוד הציעה לויתן: "כדאי לחשוב על רתימת לשכת עורכי הדין, אחרת אנו מאשרים שהלשכה מיותרת וגם לא צריך ממנה נציגים לוועדה למינוי שופטים".
שלשום (א') הצטרף אל המגיבים בחילופי המיילים גם עו"ד רם כספי, מבכירי עורכי הדין בישראל ומהוותיקים שבהם, שהציע לשתף בדיון גם את נשיאת העליון, אסתר חיות, וגם את ראש הממשלה נתניהו. בנוסף, העלה כספי רעיון של השבתת מערכת המשפט, אך הואיל ושופטים אינם רשאים לשבות, הציע כי עורכי הדין בארץ ישבתו במקומם.
"צביקה שלום", כתב כספי, "ראשית, אני מצטרף ליזמה הברוכה שלך. שנית, יש לנהוג במתינות ולא להתלהם. שלישית, לקבוע שתי פגישות נפרדות האחת עם נשיאת העליון והשנייה עם ראש הממשלה (אם יסכימו). רביעית, תשאל את ראש הלשכה של מי הרעיון להשבית את בתי המשפט (אם יהא צורך בכך). השופטים אינם רשאים לשבות ואנו נשבות עבורם ועבור עם ישראל. כספי שיגר את המייל באמצעות מזכירתו, וחתם אותו ב"ד"ש חם".
ההתכתבויות שלשום נמשכו עוד זמן רב לאחר המייל של כספי. בין היתר שלח בר-נתן נקודות לדיון לקראת הפגישה: "חברים, לקראת המפגש מחר ועל-מנת למקדו סברנו, דוד תדמור ואנוכי, בשיחה שקיימנו היום, להציע כי תוכן המפגש מחר יכלול את הנושאים הבאים:
1.דרכי פעולה אפשריות: פעולות משפטיות; פעולות ציבוריות פומביות; התמקדות בחברי כנסת שניתן לשכנעם; יצירת שיתופי פעולה עם גורמים וציבורים נוספים; הפעלת יכולות וקשרים קיימים מעבר להיבט המשפטי;
2.הקמת ועד פעולה;
3. צירוף יועצים מקצועיים לניהול המאבק;
4. קביעת דרכי עדכון ותקשורת;
5.קביעת פגישת המשך. אשמח לשמוע דעות נוספות".
ניסוח קו אדום
דעות נוספות אכן התקבלו, וביניהן דעתו של עו"ד יוסי בנקל, ממשרד שבלת ושות', שכתב: "צביקה, לפני כל דבר אחר צריך, לדעתי, למקד את המסרים, דהיינו מהו 'הקו האדום' שכולנו יכולים להסכים לו, לנסח אותו בצורה ברורה ולפרסם אותו ברבים ולדרוש מהלשכה וגופים נוספים, ובכללן כל המפלגות, שיתחייבו לשיתוף פעולה מקסימלי לשמירה עליו.
"לדוגמה - אין שינוי בחוק החסינות, במתכונתו הקיימת. אין לחוקק את "החוק הצרפתי" ודומיו; אין כרסום בביקורת השיפוטית של בג"ץ על החלטות מינהליות של רשויות השלטון כולן, כולל הכנסת; פסקת התגברות, רק במקרה של ביטול חקיקה ראשית של הכנסת - וגם זאת ברוב של 70 ח"כים לפחות; אין שינוי במבנה הוועדה למינוי שופטים וברוב הנדרש בה כיום למינוי שופטים לעליון; אין הגדלה של מספר השופטים בעליון. אין כרסום בחקיקה, ב'זכות העמידה' (הזכות לעתור לבג"ץ, א' ל"ו) בנושאים שבהם אין 'נפגע' ישיר; אין התערבות בחקיקה, בעילות ההתערבות של בג"ץ (בחקיקה של הכנסת, א' ל"ו). נדמה לי שבלי גיבוש רשימה כזו, או דומה לה, יהיה מדובר במאבק מפוזר ולא יעיל".
עו"ד עופר פירט כתב בתגובה לעו"ד בנקל: "הדוגמאות רחבות. על חלק בטוח תהיה מחלוקת גם בקרבנו (רק לדוגמה, אני משוכנע שסוגיית זכויות העמידה וסוגיית הגורם שמוסמך לבטל חוקים מחייבת הסדרה). לכן, ומאחר שההתארגנות באה אל מול ה"עליהום" על המערכת, לטעמי כדאי להתרכז באי-שינוי חוק החסינות (פשוט להתנגד לכל חקיקה פרסונלית), כאשר לצד זאת צריך לעמוד על כך שכל שינוי ביתר החוקים שעליהם הצבעת יהיה רק לאחר דיאלוג עם נציגי שופטי העליון, המחוקקים, האקדמיה ועורכי הדין מהמגזר הפרטי (אולי הלשכה). אולי צריך ממש להציע 'פורום שלום' או 'פורום הידברות' בין הרשויות לדיאלוג מהסוג הזה שיוביל להסכמה".
על כך השיב עו"ד בנקל: "עופר, חוק החסינות הוא בלון הטעיה. פסקת התגברות רחבה + צמצום סמכויות בג"ץ, שם נמצא ה'מטמון'... הרשימה שלי ממש לא 'סגורה', אבל בלי הסכמה על יעדים ברורים, לא ברור על מה ולמה נלחמים. זה הבסיס".
וכך נמשך ונמשך הדיון שאליו הצטרפו וממנו יצאו כל רגע עורכי דין החברים בקבוצה הרחבה שהתגבשה. אתמול התקיים המפגש הראשון של אותה קבוצה שנרתמה למאבק, אבל רק ימים יגידו מה יעלה בגורלו.
לשאלה מדוע התגייסו כולם, דווקא עכשיו, להגנה על מערכת המשפט, בייחוד לאור העובדה שיוזמות שונות לשינוי מעמד העליון ואחרות כבר עלו בעבר, השיבו לנו עורכי דין רבים את אותה תשובה כמעט: היוזמות האחרונות משקפות הגעה לנקודת לקיצון. לדברי חלק מעורכי הדין השותפים למאבק, חלק מהיוזמות ראויות לדיון, אך הקונטקסט של כל יוזמות החקיקה יחד, כמהלכים רחבים, מהווה הרס של עולם המשפט כפי שהכרנו אותו. "כשהמערכה היא רב חזיתית כל כך אז היא ממש קוראת תיגר על מעמד בית המשפט ומעמד רשויות האכיפה. גם אם לכל מהלך יש פנים נסבלות, אז ה-D9 של היום הוא בלתי נסבל לחלוטין. ועכשיו אנחנו לגמרי ב-D9", אומר עו"ד בכיר שהצטרף למאבק.
ראשי המאבק והשותפים לו מתעקשים שלא מדובר במאבק פוליטי. כך לדברי עו"ד יצחק אבירם, מהשותפים למאבק, "יש בתקופה האחרונה התרופפות מוחלטת של שלטון החוק והרגשה של 'הכול מותר'. אין מדובר בימין או שמאל. מדובר בשלטון החוק ובהגנה על זכויות הפרט ובמניעה של השלטון לעשות ככל העולה על רוחו לשם הגשמת מטרות אישיות של נבחרים .
לדברי אבירם, "מערכת המשפט כבר נפגעה, ואנו חשים זאת בזהירות היתר שמפגין בית המשפט העליון מול השלטון. ובצער רב ניתן לומר כי כדי לפגוע בבית המשפט העליון לא צריך להגיע עם D9 אל שעריו אלא מספיק לאיים בכך. ישראל היא דמוקרטיה חלשה מאוד ושברירית, ובשם הביטחון והמלחמה שבפתח ניתן כמעט תמיד לעשות הכול. אבל המלחמה האמתית שלנו היא לא מול אויב חיצוני אלא מול אויב פנימי שמאיים לשבור את המערכת החברתית בארץ ואת הזהות שלנו. בית המשפט הוא לא אויב. הוא המגן שלנו. לצערנו המגן היחיד שנותר . ולכן אנו עורכי הדין חייבים לעמוד בפרץ".
עו"ד תמי פירון ממשרד מ.פירון ושות', אשר הצטרפה אף היא ליוזמה, מוסיפה, כי "מתוך הבנת האקלים והתרבות הישראליים, לא נכון להעניק לרשות המחוקקת כוח מופרז ובמקביל ליטול מן המערכת המשפטית את האפשרות לבקר את פעולות הריבון. בתרבות שלנו, שבה נוהגים להעדיף שיקולים פוליטיים קצרי-טווח, בין היתר לאור העובדה שהרשות המחוקקת מתחלפת מדי שני ספורות - בניגוד למערכת המשפטית - יש לתת משקל רב למערכת המשפט, אשר באמצעות כלים משפטיים, מתעלמת משיקולים אלה ומבכרת שיקולים ארוכי-טווח, על בסיס יסודות דמוקרטיים חברתיים, כלכליים ומשפט צדק".