"תראה, אני מבין את ביבי. יצא לו לא טוב מבחינת כל הבחינות", הגיב מעצב שיער דמיוני במשאל רחוב בפרק הקודם של "ארץ נהדרת". "אבל שיעשה מה שאני עושה: אם רוצים לתקן, אפשר לבוא שוב, יעלה כמה שיעלה". "מדברים על שלושה מיליארד שקלים" - אומר לו אייל קיציס. "מחיר טוב, אח שלי! לתפוס בשתי ידיים".
שלושה מיליארד שקל עושים רושם מדויק ואמין, אבל מי שעקב אחרי ההתייחסויות במערכת הפוליטית למערכת הבחירות הכפולה היה יכול לקבל סחרחורת. המספרים נזרקו בביטחון, והלכו ותפחו עם הזמן. בבוקרו של 26 במאי, כששאלת הגדלת מספר השרים עלתה על הפרק, מחה יאיר לפיד בגלי צה"ל על האפשרות שרה"מ נתניהו "ישלח את הכנסת הביתה לעוד תהליך של שני מיליארד שקל רק כי יש לו בעיות משפטיות". אותו יום הגן מיקי זוהר בכנסת על הרחבת הממשלה: "אתה רוצה להוציא שניים וחצי מיליארד שקל? אני רוצה ממשלה יציבה".
כתבות נוספות בפרויקט:
● צריך לגלות אחריות: יום שבתון בבחירות הוא לא גזירת גורל
● הבחירות הן תענוג יקר, אז למה במשרד האוצר לא מוטרדים?
● בעולם מוכיחים שאפשר גם בלי ימי שבתון בבחירות
● הנפגעים העיקריים מיום הבחירות הם העסקים הקטנים והבינוניים
ב-29 במאי, יום פיזור הכנסת, שורת נואמים מהאופוזיציה השמיעו אומדנים משלהם. אורנה ברביבאי מכחול לבן אמרה 2 מיליארד ורבע, מספר שהביאה מפי האחראי על הבחירות במפלגה מיקי לוי. לוי עצמו דיבר בדיון על "נזק ישיר של 2.4 מיליארד שקל לתפעול מערכת הבחירות", והוסיף שיהיו נזקים עקיפים. טל רוסו מהעבודה אמר שההוצאה תהיה כפולה מהקמת הגדר בגבול מצרים, שעלתה לדבריו 1.35 מיליארד שקל.
אבל המספר שנצרב בתודעה הוא 5 מיליארד. חזרו עליו בדיון אוסאמה סעדי ואחמד טיבי מתע"ל, ובימים הבאים הוא נעשה מסר קבוע של אנשי כחול לבן. "אנחנו ניצבים בפני שערורייה, ביזיון, בדיחה לאומית רעה ששווה 5-4 מיליארד שקל", הרעים בני גנץ בדברים שהוקלטו בחדשות 13. כעבור שבוע נשמע יועז הנדל נחרץ ממנו בראיון לכאן ב': "נתניהו כשל באופן חסר תקדים בהקדמת הממשלה, אנחנו הולכים לשלם על זה 5 מיליארדים בערך".
מספר שגובל בארכיאולוגיה
רצינו להבין איך נולדים המספרים האלה. פנינו בנימוס לדוברים ושאלנו: מנין לכם? על איזה חישוב התבססתם? התוצאה שלפניכם היא לא ניסיון להגיע להערכה משלנו, אלא תרגיל בקריאה ביקורתית.
נתחיל בח"כ סעדי. בנאומו במליאה הוא הסביר כי "אתמול בוועדה המיוחדת שמענו את נציגת אגף התקציבים, שאמרה שהבחירות החוזרות עולות למשק 471 מיליון שקל", אבל טען שיש להוסיף את "ההפסד לכלכלה", ויחד מגיעים לחמישה מיליארדים. את החלק שנוגע לעלות הישירה קל להסביר: אנשי האוצר מסבירים שהוא נובע מ-195 מיליון שקל למימון מפלגות בבחירות, ועוד 283 מיליון שקל לוועדת הבחירות שמארגנת את המבצע - שכר לעובדים, פריסת קלפיות וכדומה. את השני מהסכומים האלה, העתק של הסכום מהבחירות הקודמות, אישרה ועדת הכספים שלשום.
מנין צצו עוד 4.5 מיליארד שקל? אלה אמורים להיות המחיר העקיף של יום השבתון. אלא שכאן העלילה מסתבכת. המספר הזה לא בא מפקידי האוצר. מה שפקידי האוצר מספקים הוא אומדן נמוך בהרבה, שהופיע למחרת הקדמת הבחירות בכתבה של חגי עמית ב"דה מרקר": 1.1 מיליארד שקל. ואמנם, דוברת האוצר אישרה לנו כי כלכלני המשרד מעריכים את העלות הכוללת של הבחירות ב-1.55 מיליארד שקל. מה שלא הצלחנו לחלץ מן האוצר הוא אופן החישוב של העלות העקיפה הזאת. למרות הרבה רצון טוב, לא נמצא הכלכלן שאחראי לחישוב.
חשד בלתי מבוסס הוא שהאומדן הזה הגיע ממסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ), שהתבקש להעריך כמה תעלה הצעת חוק של ח"כ מגלי והבה להעניק לעובדי המגזר הפרטי עוד שני "ימי בחירה" כמו במגזר הציבורי. בממ"מ לקחו את התוצר השנתי של עובדי המגזר העסקי, חילקו ב-240 ימי עבודה, וקיבלו הפסד תוצר של 1.1 מיליארד שקל. אבל יש טוויסט: הצעת החוק אושרה ב-2010, והחישוב נעשה על פי נתונים מ-2008. זה מספר שגובל בארכיאולוגיה.
1.4 מיליארד שקל "שכר מיותר"
המשכנו במחקר. כששאלנו את הדוברת של לפיד על מה הוא ביסס את הערכתו כי הבחירות יעלו כשני מיליארד שקל, היא הסבירה שהסכום מורכב מעלות מימון המפלגות, ועדת הבחירות, ועלות השבתון. כסימוכין היא הפנתה אותנו למסמך ששלחה התאחדות התעשיינים לראש הממשלה ימים ספורים אחרי שהוקדמו הבחירות, כדי לקרוא לו לבטל את השבתון בתשלום - שבתון שלישי בתוך שנה. ההתאחדות מעריכה שם את הנטל על המעסיקים במגזר הפרטי ב-1.5 מיליארד שקל.
כדי להבין את מקור הסכום הזה פנינו ישירות להתאחדות, שנוהגת לספק לעיתונות מדי בחירות אומדנים של נזקי החופש למגזר העסקי. לדוגמה, כבר לקראת בחירות 2006 פורסמה בדפים אלה הערכה של התעשיינים שכותרתה "עלות שבתון הבחירות למעסיקים: 1.1 מיליארד שקל".
לפי ההסבר של מנהלת המחלקה למחקר כלכלי בהתאחדות, מילה סויפר, האומדן החדש לא מבוסס על התוצר האבוד - כמו בחישובי האוצר - אלא על השכר ה"מיותר" שמשלמים המעסיקים לעובדים-שאינם-עובדים. לפי נתוני הלמ"ס על השכר הממוצע בענפי המשק ועל מספר העובדים, הם הגיעו למסקנה שעסקים ישלמו כ-1.4 מיליארד שקל שכר מיותר, והמגזר הציבורי עוד 700 מיליון. לדידו של המעסיק, אין הבדל אם העובד מוותר על השבתון: צריך לשלם לו 200%, כלומר עוד יום-שכר מיותר.
הלאה. מטעמו של מיקי לוי ענו לנו שגם הוא שאב את אומדן 2.4 המיליארדים שלו מחיבור העלות התקציבית ואומדן התאחדות התעשיינים. אלא הוא התבסס על הערכה אחרת שלהם, שנשענת על היגיון אחר לחלוטין. זו ניתנה ב-2016, כשהכנסת דנה בהצעה של ח"כ אלי מכולנו (טרם מינויו לשר הכלכלה) להוסיף לישראליות ולישראלים שישה סופ"שים ארוכים בכל שנה.
נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש הזהיר אז שהמשק יינזק ב-8 מיליארד שקל, כלומר מיליארד ושליש ליום. המקור הקדמון למספר היה חישוב של בנק ישראל שמובא במסמך של המועצה הלאומית לכלכלה מ-2013, ולפיו בכל שבתון מפסיד המשק כחמישית אחוז תוצר.
לוי, משום מה, מתייחס רק לעלות השכר במגזר הפרטי, בשעה שההתאחדות הזכירה גם 700 מיליון שקל שייגרעו מהמגזר הציבורי. מצד שני, כשהוא מדבר על העלות התקציבית, הוא מוסיף את מימון המפלגות לכ-700 מיליון השקלים שמוקצים בתקציב המדינה לסעיף בחירות ומפלגות, אף שמימון המפלגות כבר כלול בסעיף הזה.
איך מגיעים ל-5 מיליארד שקל
וטיבי? כששאלנו על אומדן חמשת המיליארדים שלו, קיבלנו את הסימוכין הבאים: כתבה שפורסמה ב"כלכליסט" במרץ 2018, כשנדמה שיוקדמו הבחירות, ועליה חתומים ארבעה כתבים. בכתבה ניתן הרציונל הבא: "התמ"ג של ישראל עומד על 1.26 טריליון שקל, ומספר ימי העבודה ב-2018 יהיה 249". חלקו - וקבלו כ-5 מיליארד, עוד לפני שהוספתם את מחיר הקלפיות והקמפיינים. לא הצלחנו לאתר את האדם שהגה את החישוב הזה.
וההסבר של גנץ? ראש כחול לבן לא רצה להגיב לציטוט, אבל נראה שלא היו לו תשובות מאלפות. ייתכן, אין לדעת, שגנץ קרא את המספר בכתבה שפרסם גד ליאור ב-ynet באפריל השנה.
ליאור, כמדומה, שילב בין שתי גישות החישוב: הוא לקח את עלויות השכר של המעסיקים (מהתאחדות התעשיינים), צירף אליו הערכה שמרנית יותר של אובדן התוצר, הוסיף את העלות התקציבית של ארגון הבחירות ומימון המפלגות, ואף ניסה להעריך את הסכומים שיוציאו המפלגות מכיסן - מתרומות והלוואות. הכל ביחד יוצא כ-5 מיליארד שקל. החישוב הזה כנראה משתכלל עם השנים. ליאור עצמו פרסם ב-2017 הערכה נמוכה בחצי של עלות הבחירות, שנשענה על שבתון זול בהרבה - "לפי הערכת משרד האוצר בין 1.4 מיליארד שקל ל-2 מיליארד שקל, לפי הערכות כלכלנים במשק".