רגולציה / צילום: Shutterstock
רגולציה איננה פתרון קסם וחקיקה מיותרת עשויה לגרום יותר נזק מתועלת. למרות זאת, בכל פעם שמתעוררת בעיה בענף מסוים, קורא המודאג התורן למחוקק לנופף בשרביט הקסמים וליצור עוד חוקים והגבלות. במאמר ב"גלובס" קוראת ד"ר שלי קרייצר-לוי להתערבות הרגולטורים בתחום הכלכלה המשתפת ("להחיל את חוקי המדינה על הכלכלה השיתופית" 15.05.19).
בין השאר, היא קוראת להחיל את חוקי העבודה על משתמשים בפלטפורמות אינטרנטיות וטוענת כי צריך למנוע מאנשים פרטיים "להפלות" בין מציע שירות שיתופי אחד למשנהו. פעלתנות רגולטורית כזו לכאורה מגינה על האדם החלש - אך למעשה עלולה לחנוק את התחום ולפגוע דווקא במשתמשי הקצה שעליהם היא מבקשת להגן.
כלכלה משתפת מבוססת על יוזמה חופשית שיוצרת הזדמנויות. היכולת של המשתמש המצוי לנצל את הפלטפורמות שעומדות לרשותו נובעת במידה רבה מכך שהחסמים הביורוקרטיים מציבים רף נמוך לכניסה לתחום. בסיס ההצלחה של הפלטפורמות השיתופיות הוא פשטות וזמינות. העובדה שהמשתמש המצוי לא נדרש לעבור הליך ביורוקרטי מסורבל כדי להציע את נכסו להשכרה או לספק שירותי הסעה בתשלום, גורמת לכך שגם משתמשים "קטנים", שאינם בקיאים בהליכי ניהול עסק יכולים לקחת חלק בפעילות ולנצל את המיזם.
טבען החדשני של הפלטפורמות בתחום הכלכלה המשתפת מביא להיצע רחב של שירותים במחירים נוחים, באופן גמיש וזמין. הן מגשרות על פערי מידע, מרחיבות את הנגישות לשירות, ומשפרות את רווחת הצרכן מבלי להעלות את רמת ההשקעה במשאבים ובתשתיות עבורו. מדובר בניצול הדדי ויעיל, שמיטיב גם עם הצרכן וגם עם נותן השירות.
פלטפורמות אינטרנטיות כמו Airbnb או אובר לא המציאו את הגלגל מחדש. השכרת דירות מגורים לתקופות מזדמנות ושירותי הסעה בתשלום היו קיימים הרבה קודם להן. החידוש של הפלטפורמות טמון בכך שהן מציעות ממשק נוח ונגיש, אשר מתווך בין נותני שירות לצרכנים, כולל מערכת דירוג מפורטת שמגשרת על פערי המידע בין הצדדים ומהווה תמריץ לשמירה על איכות וטיב השירות. בתמורה לפרסום השירות המוצע, גובה הפלטפורמה עמלה או סכום מסוים מסך העסקה. למעשה, הפלטפורמה מתפקדת כמעין לוח מודעות בתשלום - צינור שדרכו פונה מציע השירות לקהל היעד המבוקש.
האם נכון להחיל באופן רוחבי את חוקי העבודה על גורם שפועל כמתווך בין צדדים? האם הוגן לחייב חברה פרטית בהתראה, שימוע, ולעתים גם בכפיפות להגנות קיבוציות - כלפי משתמשים שאינם עובדיה הישירים?
יתר על כן, האם נכון והאם ניתן לכפות על אדם שמשכיר דירה דרך Airbnb בחירה נקייה מהטיות כדי שלא "יפלה" מארח? כיצד מתיישבת התערבות ממשלתית מהסוג שמציעה קרייצר-לוי עם חירויות יסוד וזכותו של אדם לפעול בהתאם לשיקוליו האישיים?
רגולציית יתר משמעה חיסול ממוקד של התחום, חקיקה שמתערבת בשיקוליו הפרטיים ובהעדפותיו של אדם היא מהלך אנטי-ליברלי מובהק. לא צריך ללכת רחוק כדי לראות את השלכותיה ההרסניות של רגולציה כבדה. די בדוגמה שהביאה קרייצר-לוי עצמה - נטישה של חברות כמו Airbnb ואובר את העיר אוסטין שבטקסס, בעקבות סדרת הגבלות מחמירה של הרשויות בעיר.
הכלכלה המשתפת אינה פועלת בחלל ריק - ובהחלט יש מקום לאכוף את דרישות החוק הרלוונטיות לגביה. כך למשל, מדיניות מס שיוצרת עיוותים בשוק ומפלה לרעה עוסקים בכלכלה מסורתית אינה רצויה - ולכן ראוי להחיל את דרישות המס, באופן פשוט, אחיד ומאפשר ככל הניתן - גם על עוסקים בכלכלה משתפת.
אך אין ליצור דרישות מחמירות נוספות שמעוותות את השוק החופשי ויוצרות נסיגה בענף באופן שאינו תואם לאופיו, מבריח את השחקנים שפועלים בו וחונק את רוח היזמות שמניעה אותו.
חברות גדולות ומבוססות יכולות להרשות לעצמן להימנע מכניסה לשווקים שכובלים את ידיהן יתר על המידה. מי שנפגע בסופו של דבר מחקיקת יתר הוא דווקא היזם או הצרכן הקטן, מפסיד ידוע מראש שנקלע בעל כורחו למלחמה אבודה בין ביורוקרטיה לכוחות השוק.
הכותבת היא חוקרת במחלקת הליטיגציה בפורום קהלת