הנקראות ביותר

להחיל את חוקי המדינה על הכלכלה השיתופית

חברות כמו אובר או Airbnb אינן יכולות לעשות ככל העולה על רוחן. על הרגולטורים להתערב

Airbnb / צילום: דאדו רוביק, רויטרס
Airbnb / צילום: דאדו רוביק, רויטרס

דמיינו לעצמכם מצב בו שהבוס שלכם קורא לכם לבוא למשרד ומודיע שאתם מפוטרים, מעכשיו. אין לכם התראה של חודש מראש, אין פיצויי פיטורים וגם לא מכתב, וממילא לא תוכלו לבקש דמי אבטלה על תקופת העבודה שלכם. נשמע הזוי? אבל זה בדיוק מה שקרה בעיר אוסטין בטקסס, כאשר העירייה העבירה רגולציה מחמירה, שחברת אובר ומתחרתה ליפט סירבו להשלים איתה.

שתי החברות הפסיקו בתגובה את פעילותן בעיר באופן מיידי, תוך יומיים. הנהגים מצאו עצמם ללא עבודה, ללא שום התראה מוקדמת, והנוסעים, שהסתמכו על שירותי החברות - נותרו ללא מענה.

רבות דובר על רגולציה של פעילות כלכלה שיתופית לטובת הציבור בכל הקשור לבטיחות, מחירי השכירות ורישוי. אולם שאלה חשובה לא פחות היא מה האחריות של חברות כמו Airbnb ואובר כלפי המארחים, האורחים, הנהגים והנוסעים שמשתמשים בפלטפורמה שלהם.

כיום לחברות בכלכלה משתפת אין כל חובה להודיע מראש על הפסקת פעילות. באופן דומה, Airbnb עשויה להחליט להפסיק פעילות בישראל מיידית ולהשבית את הפעילות תוך יומיים, או אפילו מיד לפני האירוויזיון. זהו תרחיש לא סביר, אך אין כל חובה חוקית להמשיך את הפעילות.

אם נחזור לנהגים שפוטרו באובר, יהיו מי שיאמרו שגם הם מוגדרים כעובדים של החברה, וניתן היה לפטרם. אך זה לא מדויק. ראשית, דיני העבודה, במרבית המדינות, מחייבים את המעסיק לתת התראה, הזדמנות לשימוע ולעתים אף הגנות המעוגנות בהסכמים קיבוציים. הגנות על משתמשים בכלכלה משתפת, נותני שירות ומקבלי שירות לא קיימות.

למשל, בשנים האחרונות נחשפו דוגמאות לאפליה של מארחים ב-Airbnb כלפי קבוצות מיעוט ואף אפליה של אורחים בבחירת בית מארח. ישנן עדויות על אפליה של נהגים ונוסעים באובר. האם החברות אחראיות לפרקטיקות מפלות של המשתמשים שלהן?

לחברות הללו נגישות גבוהה למידע, והן יכולות לאתר אפליה ולחסום משתמשים מפלים מהפעילות. מצד שני, כמעט לא חלה עליהן רגולציה בהקשר זה.

הדוגמאות הללו מצביעות על התלות הגדולה של המשתמשים בחברות האלה.

יש הטוענים כי קיימים יחסי עובד-מעביד בין האתר לבין המשתמשים. כך, למשל, נקבע באנגליה כי נהגי אובר הם עובדי החברה לצורכי שכר מינימום וימי חופשה. אולם דיון במסגרת דיני העבודה הוא חלקי בלבד ואינו עוסק למשל בחובות כלפי צרכנים - אורחים או נוסעים אשר רק נהנים מהשירות אך לא מציעים אותו.

חשוב לזכור כי החברות הללו מייצרות תשתית לשוק אלטרנטיבי. הן שולטות בשוק עצמו, בכללי ההתנהגות בו, בכללי הכניסה והיציאה מהפעילות ובנורמות שהשוק מעצב. זו תהיה טעות לראות באובר חברת מוניות ככל חברה אחרת או לראות ב-Airbnb רשת בתי מלון, כפי שרבים נוטים לטעון בהקשרים שונים.

הייחוד בחברות ענק בכלכלה המשתפת הוא היותן פלטפורמה לפעילות. חברות אלה יוצרות שוק. קיומו של השוק הוא תנאי להמשך פעילות, וליצירת השוק ועיצוב תנאיו - נלווית אחריות. חברות אלה מציגות את השוק שהן מכוננות כשוק יציב, לפחות באופן חלקי, פתוח והוגן. זוהי ההנחה שעל בסיסה מחליטים המשתמשים, הנהגים והנוסעים, או האורחים והמארחים, להשתתף בשוק, והיא מה שמאפשרת לשוק להתקיים ולשגשג.

נקודת מוצא זו, של אחריות כלפי הצרכנים ונותני השירות, צריכה לשמש את קובעי המדיניות כאשר הם עוסקים ברגולציה של פעילות אתרים אלה. מעבר לחובות של חברות אלה במישור הציבורי, צריך לדון גם בחובותיהן כלפי המשתמשים. זאת הסיבה שחלה על חברות אלה חבות חובת אמון כלפי המשתמשים, ועל המדינה לאכוף אותה.

חובה זו כוללת את המחויבות לאחריות כלפי המשתמשים בה משני צידי המתרס. על אתרים אלה חובה לנקוט צעדי פעולה אקטיביים למיגור אפליה של צרכנים ושל נותני שירות. בנוסף, יש לקבוע חובה חוקית המחייבת את החברות לתת הודעה מוקדמת טרם הפסקת פעילות באזור מסוים, ולאפשר לצרכנים ולנותני השירות זמן סביר למצוא חלופה לפעילות זו.

הכותבת מרצה וחוקרת קניין וכלכלה משתפת במרכז האקדמי למשפט ולעסקים

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות