מפגין ושוטר במחאה על אלימות משטרתית / צילום: Corinna Kern, רויטרס
המחאה בעקבות מותו הטרגי של סלומון טקה, שנורה על-ידי קצין משטרה, גררה תגובות אגרסיביות מאין כמותן, אך את עיני צד דווקא פוסט של עורכת דין שבקשה לתמוך במשטרה. "שוטרי ישראל, ליבי אתכם, אני לא מקנאה ולו לרגע באנשי השטח חדורי המוטיבציה שמנת חלקם היא כפיות-טובה מביישת", כתבה מעומק ליבה, ותהתה: "מי רוצה בכלל להיות שוטר? רק פראיירים. אין ספק שזו העבודה הכי כפוית-טובה שיש, אבל הכי!".
משטרים אפלים בניחוח ארי
מבחינתה, מדובר בטרור של מפגינים זועמים, "שרק מחכים שאיזה שוטר יעשה את עבודתו ועל הדרך 'יזכה' לסרטון ברשת בכיכובו", והיא קוראת לסלוח למי שעושים עבודת קודש אבל "טועים לא פעם, כמו כולם".
ואכן רבים מחבריה תמכו בדברים ללא סייג, ובראשם גברת שבאדיבותה מציעה ליוצאי אתיופיה לחפש לעצמם מקום טוב יותר ("אף אחד לא מכריח מי שלא טוב לו להישאר במדינה"), כשמולם המצדדים במחאה מבינים לליבם של מי שסובלים מאפליה מתמשכת ומשיטור ייתר, שלדעתם הביאו לפרץ רגשות בלתי נשלט.
לתחושתי, עורכת הדין די ממהרת לסלוח על ירי לעבר חבורת נערים מתקוטטים בגן ציבורי, משל מדובר בראשי ארגון פשיעה חמושים, שלא לדבר על ההתנגדות לצילום שוטרים גם כשהם גוררים חרדי בפאות לחייו (באקט שמזכיר משטרים בניחוח ארי), אבל מה שהקפיץ אותי יותר מכל הייתה דווקא טענתה לכפיות-הטובה.
כפיות-טובה? ראשית, כל נותן שירות, לא משנה באיזה תחום, אמור לדעת שהוא ייהנה מלקוחות מאד מרוצים, ומאידך מכאלה שימחו נמרות על שירות גרוע, גם כאשר הוא נפלא. זו העסקה, ומי שהיא איננה מתאימה לו, או שהוא מתקשה להכילה - טוב יעשה אם יבחר מקצוע אחר, או לפחות יקפיד על מעסיק המספק רמת שירות גבוה יחסית, במקום להתעקש על מי שמדשדש בתחתית.
לא זורקים את הזבל, מקסימום מזיזים
שנית - וסליחה על ניפוץ המיתוס ההוליוודי/רומנטי שהפוסט רווי בו - מי שבוחר לעבוד בשירות הציבורי, קרוב לוודאי שאינו עושה זאת מתוך מוטיבציה ודחף עז להקריב עצמו למען שלום האומה, כולל שוטרים, שתפקידם הוא לא יותר או פחות כפוי-טובה מכל משרתי הציבור האחרים, ובכללם מורים, עובדים סוציאליים, אחים ואפילו רופאים.
והכי חשוב - שום תפקיד שקביעות בצידו לא יכול להיות כפוי טובה, בהגדרה. קביעות היא פריבילגיה שאין כדוגמתה, ולראיה - אינסוף האנשים המתדפקים על שעריו של השירות הציבורי, עושים הכול כדי לחדור אל ההיכל וליהנות ממנעמיו עד הפנסיה, למרות כפיות-הטובה.
אז רק כדי להעמיד דברים על דיוקם - כמעט כל עובדי השירות הציבורי, ובכללם גם שוטרים, הולכים לשם מתוך אידאולוגיה תעסוקתית/פיננסית גרידא, ולא כדי להציל את העולם, שלא לדבר על השוליים הרקובים שמגיעים למשטרה רק בשל הכוח האינסופי שמעניקים להם המדים, והמוטיבציה לנצלו לרעה.
יתרה מכך, הקביעות "כפוית-הטובה" היא לא רק הסיבה המרכזית לאיכות השירות הנמוכה, אלא גם לפגיעה של ממש באזרחים על-ידי משרתי ציבור שיודעים כי לא יאונה להם כל רע, שהרי במגזר הציבורי כבר יותר מדי פעמים הוכח שאת הזבל לא זורקים, מקסימום מזיזים.
לא קל להיות בלם
אגב, שאלתי את ד"ר גוגל "מהו התפקיד הכי כפוי-טובה, אבל הכי", ולהפתעתי גיליתי במקום הראשון דווקא את בלמי הכדורגל, שטוענים כי תפקידם הוא הכי כפוי-טובה שיש ("אתה יכול לשחק מושלם, ואז חצי טעות, נכנס גול - וכל מה שעשית נזרק לפח"). לתומי ציפיתי למצוא שם את עובדי המגזר העסקי, לא משנה באיזה מקצוע, תפקיד או חברה, את אלה שהביטחון התעסוקתי שלהם הוא בן חודש ימים, מקסימום שלושה, גם כשהם העובדים הכי טובים בסביבה. איזה פראיירים, איך לא הלכו לעבוד במשטרה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com