אלי רייפמן. פרשה שהחלה עם הרשעתו ב-2011 / צילום: תמר מצפי, גלובס
לפני יותר מעשור התפוצצה ברעש גדול פרשת "אלי רייפמן וחברת אמבלייז", שכללה טענות לתרגיל עוקץ שביצע רייפמן בקשר למניות חברת אמבלייז שייסד, הרשעה פלילית מהדהדת והליך פשיטת רגל סוער של מי שנחשב אז לאחד מילדי הפלא של עולם ההייטק הישראלי.
בלב הפרשה עמדה השאלה האם רייפמן החזיק במניות בחברת אמבלייז, אשר שימשו כבטוחות להלוואות-עתק שקיבל - או לא. בתי המשפט שהרשיעו את רייפמן בתרמית והכריזו עליו כפושט רגל ענו חד-משמעית כי לרייפמן לא היו מניות בחברה בשעה שקיבל את ההלוואות.
כעת, עשור מאוחר יותר, ממשיכה הפרשה להדהד בין מסדרונות בתי המשפט. בית המשפט המחוזי בלוד חייב בסוף השבוע את עורכי הדין דורון אפיק ושלומי תורג'מן ואת משרדם לשעבר, שותפות עורכי הדין אפיק-תורג'מן, ששימשו כעורכי הדין של קרן הגידור שהעניקה הלוואה לרייפמן, בפיצוי בהיקף כ-3.2 מיליון שקל, זאת לאחר שקבע כי עורכי הדין לא התרשלו בייצוג הקרן בעסקאות ההלוואה מול רייפמן, אולם כספי נאמנות שוחררו בהתבסס על המסמכים שזויפו.
חברת אמבלייז וכן חגית גל, שכיהנה בתפקיד מזכירת החברה ובהמשך מונתה לכהן כדירקטורית בחברה, חויבו בפיצוי גם לחברת וינטון, בסך כ-6 מיליון שקל אך תביעות וינטון נגד עו"ד אפיק נדחתה.
מנגד, התקבלה תביעתם של עורכי הדין אפיק ותורג'מן נגד אלי רייפמן, והוא חויב לשלם להם כ-8.5 מיליון שקל.
"התנהלות שאיפשרה לרייפמן לבצע זממו"
ההכרעה, הפרוסה על פני 115 עמודים, ניתנה במסגרת שתי תביעות נפרדות. בתביעה הראשונה של קרן דאבל יו טריידינג (Double U trading) ומנכ"לה יצחק ווינהאוס, איש עסקים ישראלי-אמריקאי, שהוגשה באמצעות משרד עורכי הדין גרוס-קלינהנדלר-חודק-הלוי-גרינברג, נטען כי בינואר 2009 התקשרה הקרן בהסכם לרכישת כ-9 מיליון מניות אמבלייז מרייפמן, בתמורה ל-3 מיליון דולר. לטענת הקרן, עו"ד דורון אפיק, שייצג אותה בעסקה, הציג את עצמו כבעל ניסיון רב בעסקאות מסוג זה, והבטיח כי ידאג שהעסקה תעניק לקרן הגנה מלאה ומוחלטת. אולם במסגרת הסכם המכר שערך, שימש עו"ד אפיק גם כנאמן, ומכוח תפקידו העביר את התמורה לרייפמן - בניגוד לכללי הסכם הנאמנות ובטרם הובטחו זכויותיה.
בית המשפט דחה את התביעה של ווינהאוס ודחה את הטענות שעו"ד אפיק התרשל בתפקידו כעורך דין אך קבע שהנאמנות שוחררה למרות שלא התקבלו כל המסמכים.
את התביעה השנייה הגישו חברת וינטון, הרשומה באיי הבתולה, באמצעות עורכי הדין מאיר הלר ואפרת פקר ממשרד עורכי הדין א' לנדוי, ויצחק ווינהאוס, המיוצג על-ידי עו"ד דוד פורר. וינטון הייתה זו שהגישה את התלונה למשטרה נגד רייפמן, שהובילה להרשעתו.
לטענת החברה, בפברואר 2009 נחתם הסכם הלוואה בינה לבין רייפמן, שלפיו החברה תלווה לרייפמן 3 מיליון דולר, כשהבטוחה לפירעונה היה שיעבוד של 9 מיליון מניות שבבעלות רייפמן באמבלייז. לדברי החברה, עו"ד אפיק שימש כנאמן לטובת וינטון, והיה אמור להעביר את כספי ההלוואה רק לאחר קבלת הבטוחות המתאימות. אולם, נטען בתביעה, עו"ד אפיק העביר את כספי ההלוואה, מבלי לוודא כי המניות אכן מוחזקות בידי רייפמן ובלי לקבל את הבטוחות הנדרשות. בית המשפט דחה את התביעה נגד עו"ד אפיק אך קיבל חלקית את התביעה נגד אמבלייז ומזכירת החברה.
התביעות הוגשו גם נגד שותפו לשעבר של עו"ד אפיק, עו"ד שלומי תורג'מן, והשותפות שהייתה בבעלותם, משרד עורכי הדין אפיק-תורג'מן. נתבעים נוספים היו חברת הביטוח הראל, שמבטחת את משרד אפיק-תורג'מן למקרים של רשלנות מקצועית; חברת אמבלייז; ומזכירת החברה חגית גל. כן נתבעו שורת דירקטורים ובעלי תפקידים אחרים, אולם תביעות אלה נדחו ברובן.
המזכירה שלא שאלה שאלות
סגן הנשיאה של בית משפט מרכז, השופט יעקב שינמן, דחה את תביעת הרשלנות של דאבל יו והמנכ"ל ויינהאוס נגד אפיק, שותפו והשותפות שבבעלותם בגין ייצוג רשלני, אך קבע כי התרשלו בכך שהעבירו את הכספים שהיו בחשבון הנאמנות של קרן דאבל יו לאלי רייפמן מבלי שהתקיימו כל דרישות ההסכם. בית המשפט לא קיבל את הטענה שפעולת התרמית שביצע אלי רייפמן היא זו שגרמה לנזק ולא פעולות עורכי הדין.
אולם תביעת וינטון ותביעת ווינהאוס נגד עו"ד אפיק נדחו, לאחר שנקבע שאין לייחס לעו"ד אפיק הצגת מצג-שווא רשלני כלפי וינטון, ואין לחייב את עו"ד אפיק ברשלנות. השופט קבע כי גם אם אירועים מסוימים היו אמורים לעורר את החשד או החשש מצידו של עו"ד אפיק, הם יכלו באותה מידה לעורר את החשד והחשש אצל וינטון ובאי-כוחה שייצגו אותה באותה העסקה.
מבחינת קשר סיבתי בין הנזק שנגרם להתרשלותו של אפיק, נקבע כי "אלמלא היה עו"ד אפיק משחרר את כספי דאבל יו, לא היה נגרם לה הנזק נשוא התביעה". אולם בית המשפט לא קיבל את הטענה שהתרמית בה הורשע רייפמן היא שגרמה לאירועים ולנזק.
ביחס לחגית גל, ששימשה באותה תקופה כמזכירה באמבלייז, נכתב כי היא הייתה זו שאצלה התעורר החשד ביחס לאי-ההתאמות בעניין מניות רייפמן בדיווחי החברה. השופט ציין כי "יש לייחס לחגית גל רשלנות בכך שהיא לא בדקה את הסוגיה עד תום והסתפקה בתשובת של רייפמן ושל עו"ד גיצלטר (היועמ"ש של אמבלייז)".
בשורה התחתונה נקבע כי אפיק, תורג'מן, השותפות בבעלותם וחברת הביטוח הראל, מצד אחד; וחברת אמבלייז וחגית גל, מצד שני - ישלמו לדאבל יו סך כולל של כ-9.7 מיליון שקל, כך שכל אחד מהצדדים יישא בתשלום של כ-4.8 מיליון, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
בנוסף, נקבע כי כל הנתבעים יישאו בחלקים שווים בשכר-טרחת עורכי הדין של החברה בהיקף 900 אלף שקל וכן בהוצאות המשפט בסך 300 אלף שקל.
בנוסף, התקבלה תביעת צד ג' של עו"ד אפיק ותורג'מן נגד אמבלייז וחגית גל, שחויבו להחזיר לאפיק ולתורג'מן כ-1.6 מיליון שקל, לאחר שהטעו אותם במסגרת העסקאות המדוברות, וכן לשלם להם שכר-טרחת עורכי דין והוצאות בסך 430 אלף שקל.
גם ההודעה לצד שלישי, שהוגשה נגד אלי רייפמן - התקבלה במלואה, ונקבע כי רייפמן יפצה את עורכי הדין אפיק ותורג'מן בסכום של 8.45 מיליון שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית; וכן יישא בשכר-טרחת עורכי דין ובהוצאות בסך 600 אלף שקל.
בפועל נקבע כי עורכי הדין אפיק ותורג'מן יפוצו מרייפמן במלוא הסכום שנפסק נגדם, אולם לא ברור אם יצליחו לגבות מרייפמן את הכספים.
בתביעת וינטון נקבע כי חברת אמבלייז וחגית גל ישלמו לתובעת כ-5.9 מיליון שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן יישאו בשכר-טרחת עורכי דין ובהוצאות בסך 810 אלף שקל.
ההסתבכות של "ילד הפלא" אלי רייפמן
הרקע לתביעות שהוכרעו בסוף השבוע היא הרשעתו של מייסד חברת הטכנולוגיה אמבלייז, אלי רייפמן, בשנת 2011. רייפמן ייסד את אמבלייז, אשר פיתחה טכנולוגיה לווידאו דיגיטלי על גבי תקליטורים, ובעבר נחשב לאחד מילדי הפלא של עולם ההייטק הישראלי.
עם השנים הוא הסתבך בחובות בשוק האפור ובפלילים. ביולי 2011 הורשע רייפמן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ונידון לארבע שנות מאסר בפועל.
רייפמן הורשע כי הונה חברות באמצעות מצגי-שווא, שלפיהם הוא מחזיק בבעלותו כ-9 מיליון ממניות אמבלייז, למרות שלא היו בבעלותו, ובאופן זה הוציא מהן במרמה 6.3 מיליון דולר.
נגד רייפמן התנהל במקביל גם הליך פשיטת רגל אזרחי, ובמרץ 2009 הוציא בית המשפט צו כינוס נכסים נגדו.
לאחר הוצאת הצו הורתה לרייפמן שופטת המחוזי בתל-אביב, ורדה אלשיך, להעביר את מניותיו באמבלייז לרשותו של המנהל המיוחד של נכסיו, עו"ד איתן ארז, ואולם רייפמן סירב וטען כי הוא אינו יכול לעשות כן, מכיוון שהמניות כבר לא בשליטתו אלא מוחזקות בעבורו על-ידי נאמנים. בעקבות סירובו ישב רייפמן בכלא שלוש פעמים בגין ביזיון בית המשפט.
את מאסרו בעקבות הרשעתו החל רייפמן לרצות בנובמבר 2011, עד שחרורו המוקדם באפריל 2014.
זמן קצר לאחר הרשעתו של רייפמן הוגשו התביעות נגד עורכי הדין שייצגו את הצדדים בהלוואות מול רייפמן, ובהם תביעה נוספת שהגיש שלי נרקיס, מי שכונה בעבר "מלך השוק האפור", בסך 73 מיליון נגד משרד עורכי הדין גולדפרב-זליגמן, בטענה כי המשרד התרשל בייצוגו בעסקת הלוואה אחרת מול רייפמן.