שלי נרקיס תובע 73 מיליון שקל ממשרד עוה"ד גולדפרב-זליגמן

טוען כי משרד עוה"ד התרשל בייצוגו בעסקת הלוואה עם אלי רייפמן, כשגרם לו להלוות 6 מיליון דולר לחברת ‏INVICTA‏ של רייפמן תמורת שיעבוד מניותיו באמבלייז, בשעה שרייפמן כלל לא החזיק במניות ■ עוד נתבע: משרד רוה"ח ארנסט אנד יאנג

‎‎‏"כספי הושם על 'קרן הצבי' עקב רשלנותם, חוסר מקצועיותם והפרת חובת הזהירות של עורכי הדין ממשרד גולדפרב-זליגמן" - כך טוען שלי נרקיס, שכונה בעבר "מלך השוק האפור", בתביעה בסך כ-73 מיליון שקל שהגיש באחרונה לבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה נגד משרד עורכי הדין גולדפרב-זליגמן. זאת, בטענה כי גולדפרב-זליגמן התרשל בייצוגו של נרקיס בעסקת הלוואה שנעשתה בנובמבר 2006 עם אלי רייפמן, מייסד חברת אמבלייז.

בתביעה, שהוגשה על-ידי נרקיס וחברת טיים-דיפיין הולדינגס שבבעלות נרקיס ואיתן אלדר, נטען כי עורכי הדין מגולדפרב-זליגמן התרשלו בכך שגרמו להם להלוות לחברת ‏INVICTA‏ שבבעלות רייפמן 6 מיליון דולר, תמורת שיעבוד מניות רייפמן באמבלייז לטובת התובעים, בשעה שרייפמן כלל לא החזיק במניות באותה העת.

‏את תביעתו הגיש נרקיס גם נגד חברת אמבלייז, נגד נושאי משרה שונים בחברה ונגד פירמת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג, שמשמשת כרואה החשבון מבקר של אמבלייז.

‏עיקר טענותיו של נרקיס בתביעה מופנות כלפי משרד עורכי הדין גולדפרב-זליגמן, שהוא משרד עורכי הדין הגדול בארץ. "אילו פעלו עורכי הדין באופן מקצועי ומיומן והיו דואגים לוודא כי אכן יש בבעלותו של רייפמן מניות באמבלייז, בטרם נתנו כספי הלוואה, ורק אז לרשום השיעבוד בהתאם למתחייב - מעשי התרמית של רייפמן היו נחשפים בשלב מוקדם, והתובעים היו נמנעים ממתן הלוואות נוספות לרייפמן בסך כולל של כ-8.38 שקל", טוען נרקיס.

‏כלפי פירמת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג, שהיא רואה החשבון מבקר של חברת אמבלייז, טוען נרקיס כי לא יכול להיות ספק שהפירמה התרשלה והפרה את חובת הזהירות כלפי המשקיעים, "באשר היא לא בדקה את זהות בעלי המניות של אמבלייז, שהופיעו במאזנים ובדוחות עליהם חתמה".

‎‎סדרת הלוואות

‏ב-5 בנובמבר 2006 חתם נרקיס על הסכם הלוואה עם חברת ‏INVICTA‏, כאשר עורכי הדין ממשרד גולדפרב-זליגמן ייצגו אותו. בהתאם להוראות ההסכם, העמיד נרקיס הלוואה בסך 6 מיליון דולר לרשות ‏INVICTA‏, בערבות רייפמן. להבטחת ערבות רייפמן לפירעון ההלוואה, שועבדו מניות חברת אמבלייז שהוחזקו לטענת רייפמן בידיו, לטובת נרקיס.

‏נרקיס טוען בתביעה כי "עורכי הדין לא וידאו כיאות את בעלות רייפמן במניות, וכן לא דאגו לרשום את המשכון במקומות הרלוונטיים". לדבריו, בהתאם להוראות הסכם ההלוואה הראשון, היה על ‏INVICTA‏, בערבות רייפמן, לפרוע את ההלוואה בשני תשלומים - הראשון, בסך של 2 מיליון דולר שנה לאחר מתן ההלוואה; השני, בסך של 4 מיליון דולר, שנתיים אחרי מתן ההלוואה.

‏לפי התביעה, כיוון ש-‏INVICTA‏ לא הצליחה לעמוד במועד ההחזר הראשון של ההלוואה ובהסתמך על הוראות ההסכם המקורי, חתם ב-23 באוקטובר 2007 נרקיס על הסכם הלוואה נוסף עם ‏INVICTA‏, בערבות רייפמן, שהוגדר כתוספת להסכם הראשון. הפעם, נטען בתביעה, העמיד נרקיס הלוואה חדשה ל-‏INVICTA‏ בערבות של 2 מיליון דולר, "שנועדה להחזר התשלום הראשון בהתאם להלוואה הראשונה".

‏נרקיס טוען כי בהמשך העמיד לטובת רייפמן הלוואות נוספות בסך מיליוני דולרים, שניתנו בהמשך להלוואה המקורית ונועדו לאפשר את פירעונה. לטענת נרקיס, לאור מחדלם ורשלנותם של עורכי הדין במתווה ההסכם הראשון שיצרו לעניין שעבוד מניות רייפמן, הוא התברר כחסר ערך וממשות, והדבר גרם לכך ש-‏INVICTA‏ לא עמדה גם בתוספות להסכם ההלוואה.

‎‎הפרת חובת הנאמנות

‏באמצעות עורכי הדין ערן פלס ואשר דויטש מוסיף וטוען נרקיס כי "3 חודשים בטרם נערך הסכם ההלוואה הראשון בין נרקיס לחברת ‏INVICTA‏, בערבות רייפמן, לא היו על שם רייפמן, הערב לכספי ההלוואה, מניות כלשהם של אמבלייז!".

לטענת נרקיס וטיים-דיפיין הולדינגס, הם שמו מבטחם וכספם בגולדפרב-זליגמן, תוך שהם נותנים בהם אמון מלא. לדבריהם, הם היו "סמוכים ובטוחים כי עורכי דין, שמשמשים כעורכי דין בכירים ומנוסים באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, פועלים בנאמנות, בתום-לב, במיומנות, בסבירות ובמקצועיות להבטחת זכויותיהם - והתבדו, שכן עורכי הדין נהגו בניגוד גמור לחובת הנאמנות, הזהירות, המיומנות והמקצועיות כעורכי דין כלפיהם בהסכם ההלוואה הראשונה, תוך הזנחת זכויותיהם לקבלת בטוחה".

לדברי נרקיס, "עורכי הדין התרשלו בלוודא כי אכן יש בבעלותו של רייפמן מניות באמבלייז, בטרם נתנו הסכם ההלוואה, וכן ברישום ואכיפת השיעבוד. השיעבוד אינו שווה אפילו את הנייר עליו נכתב, אשר על כן הועמדו התובעים בפני שוקת שבורה מפאת רשלנותם וחוסר מקצועיותם", נטען בתביעה.

‏באשר להתנהלות חברת אמבלייז, טוען נרקיס בתביעה, בין היתר, כי אמבלייז "הציגה מצגי-שווא שונים ואף ביצעה דיווחים לא נכונים לציבור באשר לאחזקותיו של רייפמן במניות החברה".

לטענתו, "דיווחיה הפיננסיים של אמבלייז על כך שרייפמן הינו בעל שליטה ובעל המניות הגדול הפכו ל'עובדות' ציבוריות, שהיוו את הבסיס עליו (בין היתר) התבססו באי-כוח התובעים והתובעים במתן ההלוואות ל-‏INVICTA‏, בערבות רייפמן".

‏נרקיס מציין כי "התביעה הוגשה אך ורק לאחר בדיקה יסודית של העובדות כולן, לאחר הכרעת הדין בפלילית בעניינן של רייפמן, עת התברר כי אין על שם רייפמן מניות כלשהן".

‏ממשרד גולדפרב-זליגמן ומארנסט אנד יאנג לא נמסרה תגובה. ‏‎‎‏

רקע: ‎‎ילד הפלא של ההיי-טק שהסתבך‏

‎‎אלי רייפמן (42), מייסד חברת אמבלייז, שפיתחה טכנולוגיה לוידיאו דיגיטלי על גבי תקליטורים, נחשב בעבר לאחד מילדי הפלא של עולם ההיי-טק הישראלי. ואולם, ברבות השנים הוא הדרדר לחובות כבדים, הסתבך בחובות בשוק האפור ובפלילים.

‏ביולי 2011 הורשע רייפמן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, והוא נדון ל-4 שנות מאסר בפועל.

רייפמן הורשע כי הונה חברות באמצעות מצגי-שווא, לפיהם הוא מחזיק בבעלותו כ-9 מיליון ממניות אמבלייז, למרות שלא היו בבעלותו, ובאופן זה הוציא מהן במירמה 6.3 מיליון דולר.

‏נגד רייפמן התנהל גם הליך אזרחי, ובמארס 2009 הוציא בית המשפט צו כינוס נכסים נגדו. לאחר הוצאת הצו הורתה שופטת המחוזי בתל-אביב, ורדה אלשיך, לרייפמן להעביר את מניותיו באמבלייז לרשותו של המנהל המיוחד של נכסיו, עו"ד איתן ארז. ואולם, רייפמן סירב וטען כי הוא אינו יכול לעשות כן מכיוון שהמניות כבר לא בשליטתו, אלא מוחזקות בעבורו על-ידי נאמנים. בעקבות סירובו ישב רייפמן בכלא 3 פעמים בגין ביזיון בית המשפט.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988