היועמ"ש אביחי מנדלבליט. נוקט קו פייסני / צילום: שלומי יוסף
1. פרישה בהסכמה? גישה שמתעלמת מהמציאות
פרשת פיטורי מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור, על-ידי שר המשפטים שבין שתי מערכות בחירות, אמיר אוחנה, חושפת שוב את הגישה הפייסנית והוותרנית שמפגין היועץ המשפטי לממשלה כלפי אנשי הדרג הפוליטי.
פיטוריה של אמי פלמור עומדים לכאורה בניגוד גמור להנחיית היועמ"ש, ד"ר אביחי מנדלבליט, ולפיה יש להימנע מהחלפת מנכ"ל מקצועי של משרד ממשלתי בתקופת בחירות. זאת, מתוך הנחה שמהלך כזה עלול לגרום לתפקוד לקוי של המשרד, לחוסר יציבות שלטונית ואף לניצול לרעה של סמכויות שלטוניות. לפי הנחיה זו, מנכ"ל יוחלף על-ידי שר בממשלת מעבר רק במצב של אין ברירה, שבה "השתכנע נציב שירות המדינה כי אין מנוס מהחלפת המנכ"ל לשם תפקודו התקין של המשרד".
למרות האמור לעיל, מנדלבליט בחר שלא למנוע את סיום עבודתה של פלמור, בנימוק שהיא לא פוטרה אלא פרשה בהסכמה. גישה כזו היא נאיבית, מתעלמת מהמציאות או נועדה לחסוך ליועמ"ש עימותים עם גורמים שהוא מעומת איתם ממילא. מהותית, פלמור פוטרה. מרגע שאוחנה הבהיר כי הוא לא רוצה אותה כמנכ"לית, לא הייתה לה באמת ברירה אלא ללכת. עוד "הסכמה" כזאת ואבדנו.
מנדלבליט הוא אומנם אדם ישר, שמנסה למלא את תפקידו בצורה הטובה ביותר, אבל שוב קשה שלא להתרשם שהוא הולך בין הטיפות יתר על המידה. את תפוח האדמה הלוהט של פיטורי אמי פלמור הוא העדיף לגלגל לפתחו של נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ', בכך שהבהיר לאוחנה כי יהיה עליו להצדיק בפני הרשקוביץ' את הצורך במינוי מנכ"ל חדש.
2. בדיקת פרשת המניות? רק אחרי התיקים
הגישה הפייסנית של מנדלבליט כלפי הדרג הפוליטי באה לידי ביטוי גם לאופן שבו מטופל תיק פרשיית המניות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. כבר לפני כארבעה חודשים, באמצע מרץ, אישר משרד המשפטים כי הפרקליטות מבררת את פרשיית המניות שהחזיק ראש הממשלה נתניהו בחברה של בן-דודו, נתן מיליקובסקי.
באותה עת החלה פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), עו"ד ליאת בן-ארי, סגנה יונתן תדמור והפרקליטים העובדים עמם, לברר את המידע שהלך והצטבר בפרשה. גם אנשי רשות המסים נכנסו לתמונת הבירור, שעוסק גם בדיווחים לרשויות המס. הבירור הזה נועד כדי שהיועמ"ש יוכל להחליט אם לפתוח בהליך של "בדיקה מקדימה", לפני חקירה פלילית בפרשת המניות.
הפרקליטות מתמקדת בהיבטים של דיווחים והצהרות הון לרשויות וכן בניגוד העניינים שבו, לפי הטענות, היה שרוי ראש הממשלה בזמן תהליך קבלת ההחלטות בנוגע לרכש הצוללות. זאת לאור העובדה שמיליקובסקי - בן-דודו האמריקאי, מיטיבו ומקורבו של ראש הממשלה - היה באותם זמנים דירקטור ובעל מניות בחברת גרפטק אינטרנשיונל, שהייתה ספקית של תאגיד טיסנקרופ, יצרן הצוללות עבור חיל הים. נתניהו, יש לציין, טוען כי כל הטענות נגדו בפרשה זו הן "השמצות מצוצות מהאצבע", וכי לא קיבל "אפילו שקל" מעסקת הצוללות.
והנה, בימים האחרונים התברר (פרסם לראשונה מוטי גילת ב"כאן") כי החלטת היועמ"ש אם לפתוח בבדיקה מקדימה תתקבל רק אחרי שיתקבלו ההחלטות הסופיות בנוגע להגשת כתבי אישום בתיקים 1000, 2000 ו-4000, שבהם נתניהו חשוד במרמה והפרת אמונים ובלקיחת שוחד. קשה מאוד למצוא הסבר משכנע לכך שבדיקה ראשונית של מידע בעייתי שכזה ממתינה זמן כה רב.
3. מה קרה במכרז שעיצבן את אוחנה
חזרה להדחת אמי פלמור: פלמור שימשה כמנכ"לית משרד המשפטים במשך שנים ארוכות, תחת שתי שרות עם שתי תפיסות עולם שונות בתכלית - ציפי לבני ואיילת שקד. כל השנים היא הקפידה להדגיש כי היא רואה בתפקיד שליחות, ללא קשר לזהות השר.
בראיון שנתנה לפני כחודשיים ל"גלובס", אמרה פלמור: "מבחינתנו, כעובדי ציבור במשרד המשפטים, אין שום רלוונטיות למי ימונה לשר המשפטים הבא. כשאיילת שקד הגיעה, מישהו כתב 'הדגלים ירדו לחצי התורן בסאלח א-דין'. הדגלים ממש לא ירדו לחצי התורן, והיא זכתה ליחס ענייני, מכבד ומקצועי. כל שר שיגיע למשרד המשפטים - זה מה שהוא יקבל".
אבל לאוחנה, ולפטרונו נתניהו, זה לא הספיק. אוחנה ניצל את ההזדמנות שנקרתה על דרכו ואת חולשת היועמ"ש. את הכוונה להחליף את פלמור באופיר כהן, יו"ר "העמותה למען משרתי המילואים", הוא מנמק בסלוגן "כך נראית משילות". אבל הפסקת עבודתה של פלמור בעת הזאת, ומינוי מנכ"ל חדש שיכהן בתפקידו שבועות או חודשים בודדים, צפויים דווקא לפגוע במשילות. עד שכהן ילמד את תפקידו, הוא כבר ייאלץ לעזוב. ההחלטה הזאת צפויה לעצור או לעכב שורה של מהלכים שמקודמים על-ידי פלמור במשרד המשפטים.
גורמים במשרד אמרו לנו כי בעיניהם, להדחה של פלמור אין הצדקה עניינית. הם ציינו כי בזמן הקצר שבו עבדו ביחד, אוחנה דווקא התלהב מרוב המהלכים שפלמור הובילה במשרד, וכמעט ולא נרשמו ביניהם כמעט עימותים. הוויכוח המשמעותי ביותר שהתגלע בין השניים, ושניתן לסמנו כאחת הסיבות לרצון של אוחנה להיפטר מפלמור, נגע להליך המכרז לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית.
למכרז זה ניגשו שישה מתמודדים, אך מי שנחשבה למועמדת המובילה הייתה עו"ד ליאת בן-ארי, פרקליטת מיסוי וכלכלה וראשת הצוות המלווה של חקירת שלושת תיקי נתניהו. בחודש יוני הודיעה נציבות שירות המדינה על הקפאת המכרז, בעקבות תלונה אנונימית שהוגשה כביכול בשם "פרקליטים מודאגים". בתלונה נאמר כי התפקיד לא מאויש זה כשנה, ולכן יש לבדוק מדוע פורסם מכרז לתפקיד דווקא לאחר פיטוריה של שרת המשפטים שקד, וטרם כניסתו לתפקיד של השר אוחנה. עוד נטען כי לא תקין שפרקליט המדינה שי ניצן, שמסיים את תפקידו בעוד כחצי שנה, ישפיע על מינוי המשנה - שממונה לכהונה של שמונה שנים.
פלמור סברה כי לא נפל כל פגם בקידום הליכי המכרז, ולא נפל כל פגם במועד שבו נקבע. היא כתבה שמדובר בהחלטה מקצועית ועניינית, שאושרה על-ידי כלל הגורמים ובראשם נציבות שירות המדינה. אוחנה, שראה במכרז מחטף שנתפר למידותיה של בן-ארי, מאוד לא אהב את העמדה הזאת.
בסביבת משרד המשפטים מעריכים כי ההחלטה נובעת גם מתחושתו של אוחנה שפלמור לא יכולה לשמש אשת-סוד שלו במשרד. הימים ימי בחירות, ואוחנה מעוניין בגיבוי בתוך משרדו ובמנכ"ל שיוכל לשתף איתו פעולה בהאדרת שמו ובחיזוק מעמדו הפוליטי בליכוד ומחוצה לו. פלמור המקצועית מדי - ואולי גם המקורבת מדי לאיילת שקד - לא התאימה לרובריקה הזאת.
4. הפיל שבחדר: בחירת פרקליט המדינה
ועכשיו נדבר על הפיל שבחדר. מעל ההחלטה להחליף את פלמור, כמו מעל רוב ההחלטות שמקבלים אוחנה ומקורבי ראש הממשלה האחרים, מרחף כמובן ההליך הפלילי נגד נתניהו. אוחנה מכחיש זאת בתוקף, אבל ייתכן כי אחד המניעים להדחת פלמור הוא הרצון שלו, ושל נתניהו באמצעותו, להשפיע יותר על הליך מינוי פרקליט המדינה, במקום שי ניצן שיפרוש בדצמבר.
מחליפו של ניצן ייבחר באמצעות ועדת איתור שבראשה יעמוד היועמ"ש, אבל מנדלבליט לא יהיה שם לבדו. בוועדה יהיו חברים גם נציב שירות המדינה, עורך דין מקרב הציבור, שופט בדימוס, נציג האקדמיה וכן מנכ"ל משרד המשפטים - הדמות החשובה לענייננו.
אומנם ועדת האיתור צפויה להתכנס רק אחרי הבחירות, אבל אוחנה ונתניהו כבר יודעים שהמנכ"ל עשוי להיות לשון מאזניים בה. אפשר להבין מדוע הם מאוד לא רוצים שתהיה זו פלמור העצמאית והמקצועית, אלא מנכ"ל שיהיה עושה דברם.
מחליפו של ניצן, צריך לזכור, עשוי להיות שותף בכיר להחלטה הסופית בנוגע להעמדתו לדין של נתניהו. אם ראש הממשלה אכן יועמד לדין, הוא גם עשוי להיות פרקליט המדינה הראשון שאחראי על ניהול משפט פלילי נגד ראש ממשלה מכהן.
השבוע פרסם עו"ד ירון ליפשס, במדור הדעות של "גלובס", טור דעה מרתק שעסק בעוצמה של נתניהו מול מערכת אכיפת החוק. כאשר הוא מרצה לסטודנטים על עבודת הסנגוריה בתחום הצווארון הלבן, כתב ליפשס, הוא מספר להם שכאשר המדינה מגדירה מישהו "חשוד" ומנהלת נגדו חקירה - הוא בהכרח יהיה בעמדת נחיתות. על כן הוא זכאי לאמפתיה ולהגנה, לא משנה כמה הוא חזק ואיזה תפקיד הוא ממלא, "אפילו אם מדובר בראש הממשלה".
"והנה מגיע ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, וסותר לחלוטין את דבריי", כתב ליפשס. "למרות הכוח העצום של המדינה ושל גורמי האכיפה שמולם הוא ניצב - יחידות העילית של המשטרה, מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך, הגורמים הבכירים והמקצועיים ביותר בפרקליטות ואפילו ראש המערכת כולה, היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו - הגוליית בהתמודדות בינו לבינם הוא דווקא ראש הממשלה, ואילו הפרקליטים הבכירים הם אלה שהלב יוצא אליהם ומבקש לצאת להגנתם".
את פרשת הדחת אמי פלמור ממשרד המשפטים אפשר לנתח גם בראי הדברים הללו של עו"ד ליפשס. דבריו מקבלים משנה תוקף כשנזכרים שהוא שותפו וחברו של עו"ד נבות תל-צור, שעמד לאחרונה בראש צוות ההגנה של נתניהו.
*** חזקת החפות: ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו על-ידי הפרקליטות בתיקים שבהם הוא נחקר. יודגש כי גם לאחר ההחלטה על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע הוא בגדר חשוד, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לזכותו חזקת החפות.