ההחלטה שלא להאשים את שרה נתניהו חוזרת אל הפרקליטות כבומרנג1. החלטת היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שלא להעמיד לדין את אשת ראש הממשלה שרה נתניהו בתיק 4000, אף שנתניהו הייתה לכאורה מעורבת מאוד, שלא לומר הובילה, את הדרישות לסיקור אוהד באתר וואלה, חוזרת עכשיו אל הפרקליטות כבומרנג. ההחלטה, שהייתה ועודנה שנויה במחלוקת בצמרת הפרקליטות, צפויה להקל על ההגנה של חשודים נוספים בתיק.
לנוכח ההחלטה שלא להאשים את שרה נתניהו, אין להתפלא על כך שאחד הטיעונים המרכזיים שהציגו סנגוריו של זאב רובינשטיין, החשוד בתיווך בשוחד בין ראש הממשלה לאלוביץ', בשימוע בעניינו, היה שרובינשטיין כלל לא היה בקשר עם ראש הממשלה אלא רק עם שרה נתניהו. הסנגורים, עורכי הדין פנינת ינאי ומיכה פטמן, חזרו והדגישו, בחוכמה, כי החלק המכריע של ההתכתבויות בין רובינשטיין, אלוביץ' ומנכ"ל וואלה אילן ישועה, היו רק בעקבות פניות אליו של אשת ראש הממשלה, ומבלי שראש הממשלה עצמו היה מעורב בכך.
המסקנה המשפטית של הטיעון הזה, לפחות מבחינת הסנגורים, היא ברורה: אם רובינשטיין היה כל העת בקשר עם שרה נתניהו, שבעצמה אינה אשת ציבור ולא הואשמה לדין בקבלת שוחד או בשותפות לקבלת שוחד - אי-אפשר להאשים את רובינשטיין בתיווך בשוחד.
ובמילים אחרות, סיפור תיק 4000 הוא סיפור על השחיתות ביחסים בין ראש ממשלה מכהן ובין אחד מבעלי ההון החזקים ביותר במדינה, סיפור על יחסי תן וקח של הון-שלטון. זאב רובינשטיין הוא לשיטת הפרקליטות המקף שבין ההון לשלטון. אבל לשיטת סנגוריו, רובינשטיין לא היה המקף בין ההון לשלטון, אלא לכל היותר המקף בין ההון לאשת ראש הממשלה.
בנובמבר 2018 חשפנו ב"גלובס" כי המשנה ליועמ"ש (פלילי), עו"ד עמית מררי, ועוד שני פרקליטים, עורכי הדין יונתן קרמר ורעות גורדון, צורפו על-ידי היועמ"ש לצוות בפרקליטות שבוחן ומכריע בתיקים 1000, 2000 ו-4000. ההחלטה התקבלה בביקורת שגרסה כי צירוף "צוות מררי" על-ידי היועמ"ש הוא מיותר, שכן התיקים כבר מטופלים באופן צמוד על-ידי עו"ד ליאת בן-ארי ופרקליטים בכירים נוספים. היו מי שחשדו שצירוף מררי, קרמר וגורדון יביא לריכוך המסקנות כלפי ראש הממשלה.
במבחן התוצאה, זה לא קרה. מררי הייתה שותפה לעמדה שיש להעמיד לדין את נתניהו בגין שוחד בתיק. יתר על כן, גם בתיק 2000 מררי הייתה שותפה לעמדה שיש להעמיד את נתניהו לדין בגין קבלת שוחד. עמדה זו נדחתה כזכור על-ידי היועמ"ש, שהחליט לזמן את נתניהו לשימוע בחשד למרמה והפרת אמונים "בלבד".
בהחלטה על אי-העמדתה לדין של שרה נתניהו, לעומת זאת, עו"ד מררי היא דמות מפתח. מנדלבליט מעריך אותה מאוד, אולי אף יותר משהוא מעריך את עמדתם של פרקליטים אחרים, ולכן הוא קיבל את עמדתה.
המחלוקת בצמרת הפרקליטות בשאלת האחריות שיש להטיל על שרה נתניהו בתיק 4000 הייתה קשה. בתום הדיונים של בכירי הפרקליטות שנמשכו שבועות, הייתה תמימות-דעים בין כל המשתתפים שממצאי חקירת תיק 4000 מלמדים כי מערכת היחסים בין נתניהו לשאול אלוביץ' ורעייתו איריס אלוביץ' מגבשת עבירת שוחד.
כולם - מהיועמ"ש אביחי מנדלבליט, דרך פרקליט המדינה שי ניצן ועד אחרון עורכי הדין הצעירים ממחלקת ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה - הסכימו גם כי יש די ראיות להוכיח כי טובות ההנאה ניתנו לנתניהו בידי הזוג אלוביץ' בתמורה לפעולות שעשה במסגרת תפקידו. לפיכך הוחלט כי יש לשקול להעמיד את שניהם לדין בגין שוחד, בכפוף לשימוע. כל הפרקליטים הסכימו כי נתניהו הייתה מעורבת מאוד בדרישות הסיקור שהופנו לוואלה, אם באופן ישיר ואם באמצעות מתווכים.
ואולם כאמור, ביחס לאפשרות העמדתה לדין של רעיית ראש הממשלה בגין עבירת שוחד, נחלקו הדעות.
פרקליט המדינה שי ניצן ופרקליטת מיסוי וכלכלה ליאת בן-ארי חשבו כי יש די ראיות גם להעמדתה לדין של שרה נתניהו בעבירת השוחד, כמבצעת בצוותא עם נתניהו. גם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ניהול ותפקידים מיוחדים) רז נזרי, המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים) נורית ליטמן ומנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ג'ואי אש - הצטרפו לעמדת בן-ארי וניצן כי יש להאשים את גברת נתניהו בשוחד.
את עמדת המיעוט שאותה אימץ היועמ"ש מנדלבליט והפך אותה לעמדה הקובעת, לסגור את התיק נגד שרה נתניהו, הובילו שלושה: עו"ד עמית מררי; המשנה לפרקליט המדינה (פלילי), עו"ד שלמה (מומי) למברגר; ופרקליט מחוז חיפה (פלילי), עו"ד עמית אייסמן.
ההחלטה של מררי, למברגר, אייסמן ולבסוף מנדלבליט, לסגור את התיק נגד שרה נתניהו למרות המעורבות הגדולה שלה בדרישות לסיקור אוהד, נומקה כך: "אין סיכוי סביר להרשעת גברת נתניהו, על רקע חוסר בראיות לגבי מידת מודעותה לפעולות הרגולטוריות (שקידם נתניהו לטובת אלוביץ', ח"מ) ובשל חסר ראייתי להוכחת שותפות עם מר נתניהו בתוכנית הפעולה בכללותה".
2. מדינת ישראל - החכמה, החזקה, הבוטחת בעצמה - פשוט לא מצליחה להתמודד עם אחד, ברק כהן, עורך דין, פעיל חברתי, מורשע בפלילים, זמר ים-תיכוני ופילוסוף לעת מצוא. פעם אחר פעם כהן מותח את גבולות המחאה שהוא מוביל למחוזות שהמשטרה והפרקליטות מתקשים מאוד לטפל בהם. ההליכה שלו על הקצה שבין המותר לאסור במדינה דמוקרטית והמתיחה של גבולות חופש הביטוי והמחאה מבלבלות את הרשויות. בכל פעם שכהן יוצא לאחת מפעולות המחאה שלו, הוא חושף את ערוותן.
לאחרונה החל כהן לטפל (או "להיטפל") בבני משפחת נתניהו. בשבוע שעבר הוא הגיע למסעדה בתל-אביב שבה סעד אבנר נתניהו עם חברים והחל לצעוק עליו, לקלל אותו ולטעון כי אביו ראש הממשלה הוא גנב. נתניהו הבן הנבוך מיהר להסתלק מהמקום ואחר-כך הגיש תלונה במשטרה נגד כהן. לא חלפו ימים רבים, וכהן זומן לחקירה במשטרה. עכשיו, שיהיה ברור - ההתנפלות של כהן על אבנר נתניהו, שכל "חטאו" שהוא בנו של ראש הממשלה, היא בעיניי דבר בזוי.
אבל האם היא מצדיקה חקירה בחשד לפלילים? והאם צעקות בעוצמה דומה ברחוב של פלוני על אלמוני היו מביאות את פלוני למשרדי המשטרה לחקירה? התשובות לשתי השאלות הללו הן ברורות. עצם זימונו לחקירה של כהן בגלל הצעקות על אבנר נתניהו הוא פגיעה בחופש הביטוי והחלטה שאינה עומדת בעיקרון השוויון בפני החוק.
*** חזקת החפות: ההליכים המשפטיים הפליליים בעניינם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאול ואיריס אלוביץ, זאב רובינשטיין וארנון מוזס עודם בראשיתם. כל החשודים מכחישים את המיוחס להם על-ידי הפרקליטות, ועומדת לזכותם חזקת החפות.
