שדה תעופה / צילום: איל יצהר
התקלה במסועים בנתב"ג שלשום (ב') העלתה שאלה שחוזרת שוב ושוב - בעיקר בחודשי הקיץ הנחשבים לעמוסים ביותר מבחינת היקף הטסים לחו"ל: מי אמור לפצות אותם במקרה של ביטול או עיכוב בטיסה. חוק שירותי תעופה קובע כי נוסע זכאי לפיצוי כספי במקרה שבו הטיסה שעמה טס נחתה בעיכוב של 8 שעות לפחות לעומת שעת הנחיתה המקורית, או במקרה שבו הטיסה בוטלה.
באופן אוטומטי וכברירת מחדל, רוב הנוסעים פונים כצעד ראשון לחברת התעופה, אבל מה שרבים לא יודעים הוא שבמקרה שהם לא הצליחו לקבל את המגיע להם על-פי חוק מחברת התעופה, יש גורם אחראי נוסף - מארגן הנסיעה.
להבדיל מסוכן הנסיעות, מארגן הנסיעות הוא מי שמרכיב את החבילה בפועל, מתחייב מול הספקים בחו"ל (בתי מלון) ולרוב משלב בהן את רכיב טיסות הצ'רטר (שכר) - טיסות אלה לא נמכרות לנוסעים ישירות מחברת התעופה אלא ממארגני הנסיעות, באופן ישיר או דרך סוכן נסיעות שמשמש למעשה כמתווך.
האבחנה בין מארגן הנסיעות לבין סוכן הנסיעות חשובה למקרים של פיצוי במקרה של ביטול טיסה, והיא מובאת לא אחת לפתחו של בית המשפט. בפסיקה שהתקבלה לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים בנושא זה, חידד השופט דוד שאול גבאי ריכטר כי "מארגן הוא אדם השוכר קיבולת בכלי טיס, כולה או חלקה, להובלת נוסעים וכבודתם לצורך מכירתם לאחרים". התביעה הוגשה נגד חברת התעופה Small Planet Air, נגד סאן וויז ונגד סמארט אייר - שתי האחרונות נתבעו בהיותן מארגני נסיעות. התביעה הוגשה בעקבות עיכוב של 18 שעות בטיסה מוורונה לתל-אביב.
התובע בתיק, עו"ד אייל אבידן, שייצג 25 נוסעים בהם הוא עצמו וזוגתו, מסביר ל"גלובס" כי החוק מטיל את האחריות לפצות את הנוסעים על מפעיל או מארגן הטיסה, ביחד או לחוד. במילים אחרות: הנוסעים זכאים לפיצוי אחד ולא לכפל פיצוי, אבל יש להם שני גופים שיכולים להיות מה שמכונה "יריב משפטי", כך שהפיצוי ישולם על-ידי חברת התעופה או מארגן הנסיעות (שלרוב גם יתחשבנו ביניהם לאחר מכן).
"אין פלא שהמארגנים מעדיפים להציג את עצמם כסוכנים"
החוק בישראל קובע פיצוי לפי מרחק הטיסה: פיצוי של 1,300 שקל לטיסה במרחק של עד 2,000 ק"מ, פיצוי של 2,060 שקל בטיסה במרחק שבין 2,000 ל-4,500 ק"מ ופיצוי של כ-3,100 שקל לטיסה במרחק של יותר מ-4,500 ק"מ. ולא רק זה - סעיף 11 בחוק קובע גם פיצוי לדוגמה שמטרתו להרתיע את החברות שלא מקיימות את הוראות החוק בנוגע לחובתן מול הנוסעים המעוכבים (בנושא של העברות לבתי מלון, מזון וכדומה). הפיצוי המרבי בסעיף הזה הוא עד 10,390 שקל.
בפסיקה האמורה קבע השופט כי חברת התעופה הליטאית (שנמצאת בהליך חדלות פירעון ובהליכים משפטיים בליטא ולא התייצבה כלל לדיון) תשלם לנוסעים סכום כולל של 460 אלף שקל, בתוספת 10,000 שקל הוצאות משפט. האם הסכום הזה ישולם לאור מצבה של החברה? לא ממש ברור.
בנוסף, השופט קבע פיצוי של 2,080 שקל לכל תובע (לפי מרחק הטיסה) ועוד פיצוי של 2,000 שקל לכל אחד מהם (פיצוי לדוגמה), כשהוא התייחס להמתנה הלא סבירה של הנוסעים בשדה התעופה, לעובדה שקיבלו שובר בשווי 6 אירו כפתרון למזון ולעובדה שהועמד לטובת 180 הנוסעים אוטובוס אחד בלבד שעשה "נאגלות" להעבירם למקום הלינה. סכום נוסף של 10,000 ישולם על-ידי מארגנות הנסיעה כהוצאות משפט (ת"א 5017-09-16).
נוסעים רבים כאמור לא מודעים לכך שאם חברת התעופה לא מפצה אות,ם הם יכולים לפנות למארגני הטיול, כשרבים מפנים את האצבע המאשימה לסוכן הנסיעות מולו נעשתה העסקה כמי שאחראי על הפיצוי. עו"ד אבידן מציין כי גם לסוכן הנסיעות יש חובה על-פי חוק, והיא ליידע את הנוסעים ולסייע להם להתמודד בכל מה שקשור לעיכוב בטיסה, לרבות מסירת פרטי מארגן הנסיעה.
"כפי שסוכן הנסיעות יודע לתווך בין הנוסע למארגן הנסיעה במכירה, הוא מחויב לתווך גם בעת צרה", אומר אבידן ומדגיש כי "יש בלבול, ולא במקרה, בקרב הציבור לגבי מי הוא סוכן ומי הוא מארגן, כשבמקרים רבים המארגנים משמשים גם כסוכנים. אין פלא שהמארגנים מעדיפים להציג את עצמם כסוכנים ולפטור את עצמם מאחריות. הנוסעים צריכים לדעת לא לוותר".
פיצוי של 6,000 שקל על דחייה של 14 שעות
ואכן, רבים כאמור סבורים כי סוכן הנסיעות שלו שילמו את כספם הוא האחראי על הפיצוי: בפסיקה שהתקבלה לאחרונה בבית משפט לתביעות קטנות בתל-אביב, בתביעה שהגיש נוסע נגד סוכן נסיעות (איסתא) אחרי עיכוב בטיסה בחבילה שרכש דרכו, נפסק כי מארגן הנסיעות (חברת השטיח המעופף) ישלם לו פיצוי של כ-6,000 שקל. השופטת איילת טופז-אחיעזר קבעה כי אומנם הנוסע התקשר מול איסתא, אלא שמי שאמור לפצות אותו הוא סיטונאי התיירות שצורף כצד ג' לתביעה.
הרקע לתביעה מתחיל בסוף אוגוסט 2018. התובע הזמין דרך אתר איסתא חבילת נופש זוגית לקפריסין ל-3 ימים בעלות של כ-5,000 שקל. לפי הלו"ז המקורי, טיסת החזור תוכננה לצאת מקפריסין ביום 2.9.19 בשעה 11:00 בבוקר. עוד לפי שיצא לחופשה, קיבל התובע הודעה כי שעת הטיסה בחזור תידחה בשעה אחת. ביום הטיסה, זמן קצר לפני שהמריא לקפריסין, קיבל התובע הודעה נוספת, לפיה חל שינוי במועד הטיסה חזרה לישראל עקב ביטול הטיסה המקורית, וכי שעת ההמראה של הטיסה חזור המעודכנת היא 2:00 לפנות בוקר ביום 3.9.18, כלומר דחייה של טיסת החזרה ב-14 שעות. לאור זאת החליט התובע לרכוש טיסה חזור מאל על בשעה מוקדמת יותר, בטענה כי קבע פגישת עסקים חשובה ליום החזרה המקורי.
השופטת קבעה כי הנוסע ובת זוגו יקבלו פיצוי לפי מרחק הטיסה, במקרה הזה הוא 1,300 שקל לנוסע, בתוספת החזר של 421 שקל עבור דמי הנסיעה ששילמו לנסיעה לשדה התעופה (במקום העברות שנכללו בחבילה המקורית). עוד קבעה השופטת כי דמי הכרטיס ששילמו בני הזוג עבור הטיסה החלופית יושבו להם (כ-3,000 שקל), ובסך-הכול הפיצוי הסתכם בכ-6,000 שקל ועוד 500 שקל הוצאות משפט.
השופטת מתחה ביקורת על התנהלותה של איסתא כמי שהייתה אחראית "להעביר את המידע בין התובע לשטיח המעופף בזמן אמת וגם לסייע לתובע לממש זכויותיו, אך מחומר הראיות עולה שלא עמדה בכך". לפיכך היא החליטה לקבל את התביעה נגד הנתבעת (איסתא), אך קבעה כי צד ג' (השטיח המעופף) יישא בתשלום (ת"ק 80321-01-19).