איילת שקד מול עמיר פרץ / צילום: כדיה לוי
נדמה שבשיח הכלכלי-חברתי של העשור האחרון קיבל נושא זכות השביתה דחיפות מכל קצוות הקשת הפוליטית. הימין הכלכלי, שהופך אט אט ליותר ליברלי, הפך את הנושא הזה לאחד מדגלי "המשילות" שלו. במילים פשוטות, הימין אומר לעצמו "אם אני לא יכול לבצע רפורמות מבניות במשק ללא שביתות ענק אז למה שוות הבחירות האלה?".
השמאל הסוציאל-דמוקרטי, הרואה את הכוח הפוליטי שלו נחלש עם עליית הימין, סבור שזכות השביתה היא משהו בסיסי, דגל אחרון שאחריו המבול. ועכשיו גם את זה הימין מנסה להפיל.
"גלובס" ביקש משני מנהיגים בעלי עמדות מנוגדות בנושא להסביר לעומק את עמדתם.
לא קל היה לישראל להפוך ממדינת ההסתדרות לאומת הסטארט-אפ. במאמצים לא פשוטים, החליפה בתחומים רבים כלכלה גמישה וחדשנית את הכלכלה המתוכננת, והכישרון והחריצות החליפו את הפנקס האדום. הרבה השתנה - אבל לא מספיק. מתן אפשרות להעסקת ממלאי-מקום לשובתים ובוררות חובה בשירותים חיוניים יטיבו עם הציבור והעובדים ● לחצו כאן לטור המלא
הרעיון לאסור את השביתה בחוק הוא לא חדש. עוד בימי ממלכת מצרים והאימפריה הרומית, משטרים ניסו לחייב פועלים להמשיך ולעבוד. עד המאה ה-19, הם לרוב הצליחו בכך. יחד עם זאת, היכן שאיגודי העובדים נותרו זקופים, הם הצליחו לקצור הישגים היסטוריים של ממש. תפקידנו בכנסת הבאה להיאבק נגד הרעיון האנטי-דמוקרטי והאנטי-יהודי של הגבלת זכות השביתה ● לחצו כאן לטור המלא