נשיא ארה"ב דונלד טראמפ / צילום: רויטרס, Carlos-Barria
כבר למדנו שדונלד טראמפ מתעב את יו"ר פדרל ריזרב, ג'רום פאואל, שמסרב לרקוד לפי החליל של נשיאו. מה לא אמר עליו טראמפ בגין סרובו להוריד את הריבית בקצב ובשיעור שהיה רוצה להכתיב הבית הלבן? הנה כמה פנינים מהימים האחרונים: "אין לו מושג מהחיים שלו" (14באוגוסט); "זה נורא עד כמה שאין לו חזון" (19 באוגוסט); "(ראש) ה'פד' אינו מתיר לנו לעשות מה שצריך לעשות" (22 באוגוסט).
אלה אמירות גסות אך לגיטימיות. אבל אתמול חצה נשיא ארה"ב קו אדום. הוא הפך את פאואל בהבל פיו לאויב העם - לא , לא בקריצת עין, לא בציניות אלא בקביעה כמו עובדתית: "... השאלה היחידה שלי היא מי האויב הגדול יותר שלנו, ג'יי פאואל או (נשיא סין) שי"? ככל הידוע, מעולם לא הטיח נשיא כלשהו בראש ה׳פד׳ - או בכל נושא תפקיד בכיר אחר - האשמה טעונה כזו. זה מסוכן לפאואל ומסוכן לדמוקרטיה האמריקאית.
דברי טראמפ מעוררים אסוסיאציות של התבטאויות הסנטור ג׳וזף מקארתי נגד פקידי ממשל או אישי ציבור אחרים במהלך המסע שלו לבער "סוכנים קומוניסטים" מהממשל ומהחברה האמריקאית בשנות ה-50 של המאה שעברה, אבל מקארתי היה מחוקק, לא נשיא. הקמפיין של מקארתי, שקרס בחרפה גדולה, נחשב לאחד מהפרקים העגומים ביותר בתולדות ארה"ב. אך טראמפ עדיין לא היסטוריה; יש לו פוטנציאל גדול לזרוע משטמה והרס.
במהלך השבוע אמר טראמפ כמה פעמים, כי יהודים שמצביעים בעד מועמדים דמוקרטים הם בורים או "בלתי נאמנים". הוא לא התנצל או חזר בו למרות גל מחאות של יהודים ולא יהודים, דמוקרטים ורפובליקאים, שהדגישו את האופי האנטישמי של ההצהרה הזו. "האנטישמיות נמצאת בראש שלך", הוא הטיח בעיתונאי ששאל אותו האם דבריו אינם אנטישמיים.
יש מכנה משותף להתבטאות טראמפ נגד פאואל ולהתבטאויותיו נגד היהודים. זו ואלה מעוררות קונוטציות של בוגדנות: מי שמסרבים ללכת בתלם הנשיאותי - ויהיו אלה נגיד מרדני או יהודים קשי עורף - הם שוחרי רעתו של הנשיא וממילא של הנוהים אחריו; שועלים קטנים מחבלים כרמים. והרי כולנו יודעים מה עושים עם מזיקים. מעניין האם חגורת האבטחה סביב יו"ר הפד תהודק עתה.
הגפרור שהצית את ההתנפלות של טראמפ על פאואל היה נאום זהיר ומדוד של ראש ה'פד' בוועידה השנתית של נגידי בנקים מרכזיים בג׳קסון-הול, וואיומינג, שבו לא הוזכר שמו של טראמפ אפילו פעם אחת. אבל פאואל רמז - ואיש לא התקשה להבין את הרמז - שיש גבול ליכולתו של הבנק המרכזי להתמודד עם מדיניות הסחר של הנשיא, כלומר עם חוסר הוודאות הכלכלי שנובע ממלחמת הסחר שלו טראמפ עם סין. ברקע: חששות הולכים וגוברים מהאטה, או אפילו מיתון, ב-2020, שנת הבחירות לנשיאות.
"בעוד שמדיניות מוניטרית היא כלי רב עוצמה שעשוי לתמוך בהוצאות הצרכנים, בהשקעות עסקיות ובאמון הציבור, היא אינה יכולה לספק כללים מוסכמים לסחר בינלאומי", אמר פאואל. "... אין תקדימים מהעת האחרונה שיוכלו להנחות אותנו לנקוט מדיניות כלשהי בתגובה על המצב הנוכחי".
כדבריו: "האתגר שלנו עתה הוא לעשות מה שהמדיניות המונטרית יכולה לעשות כדי להמשיך ולשמר את מגמת ההרחבה במשק" - כלומר לקיים את המנדט של הבנק המרכזי: לשמור על רמת אבטלה נמוכה ולייצב את רמת האינפלציה.
המסר ברור: הבנק המרכזי יהיה מוכן להוריד שוב את שער הריבית (שהורד ביולי, בפעם הראשונה מזה עשור) כדי לשמור על צמיחה כלכלית, אם תתרחש האטה, אך, כצפוי, פאואל לא פירט את העיתוי המשוער של הורדה כזו, אם בכלל, ואת שיעורה האפשרי, בגלל המגמות הסותרות במשק האמריקאי: מצד אחד, שיעור האבטלה נמוך ורמת הוצאות הצרכניים גבוהה, אך, מצד אחר, מלחמת הסחר עם סין יוצרת אי-ודאות כלכלית, מכבידה על מגזר הייצור וגורמת לאנדרלמוסיה בשווקים. טראמפ היה זקוק לזריקת עידוד מיידית - ופאואל לא סיפק לו אותה.
טראמפ ודאי חש שהבנק המרכזי מתנהל כמו שווייץ הנייטרלית: מנטר בקור רוח את המצב במשק ופועל בהתאם, במקום לחוש מיד לעזרת הנשיא המותקף מכל צד, ושזקוק למזור כרגע. זו הסיבה המיידית להתפרצות הגעשית שלו על פאואל. אבל זה לא היה הציוץ היחיד ב-24 השעות האחרונות. חשבון הטוויטר של טראמפ סיפק ציוצים לוחמניים מוזרים אחרים, שהעלו שאלה חשובה: האם ארה"ב והעולם כולו יכולים לסמוך על קור הרוח וכושר השיפוט של הנשיא שלה?
הנה: "למען האמת, אנחנו בכלל לא זקוקים לסין, ונסתדר בלעדיה הרבה יותר טוב". באמת? אתה רציני? למרות מלחמת הסחר, סין מוסיפה להיות אחד משוקי היצוא הגדולים של ארה"ב. מי קנה מאות מטוסי נוסעים מבואינג? ישראל? ומי הקונה הגדולה ביותר של החוב האמריקאי, בלגיה? איך יכול אדם שקול למחוק בכמה לחיצות על מקשי הטלפון שלו את הגוליית הכלכלי הענקי מאסיה? זה הפיתרון שמציע הבית הלבן?
ועוד: "אני מורה בזאת לחברות האמריקאיות הגדולות שלנו להתחיל לחפש מיד חלופות לסין, לרבות החזרת החברות האלה הביתה".
"אני מורה? מישהו צריך לומר ליו"ר טראמפ שאמריקה אינה סין הקומוניסטית", זועם מאמר המערכת של "וול סטריט ג'רנל", אחד מהעיתונים הידידותיים ביותר לטראמפ. "חברות אמריקאיות מנסות להעביר את הייצור מסין כדי לחמוק מתעריפים, אבל רשתות האספקה שנבנו במשך עשרות שנים אינן יכולות להתבטל בין לילה. ולשום מדינה אחרת אין כוח עבודה ענקי ומיומן, יחסית, כמו לסין". ובמילים אחרות: טראמפ אינו יכול להורות לחברה עסקית כלשהי מה לעשות. האם הוא באמת אינו יודע זאת?
יש הערכות, שהקצנת הכרזותיו של הנשיא - שמנעד התבטאויותיו נע מאז ומתמיד בין בוטות לחריגות - מעידה על תסכול הולך וגובר שלו נוכח הערכות שהמשק האמריקאי גולש להאטה או למיתון ושהתפתחות כזו עלולה לפגוע בסיכוייו לשוב ולהיבחר שוב. הסקרים האחרונים אינם מבשרים טובות. סקר של "אסושייטד פרס", סוכנות הידיעות הגדולה בעולם, שפורסם אתמול, מראה ש-62% מהאמריקאים אינם מרוצים מתפקודו של הנשיא; רק 36% מרוצים.
והתקשורת האמריקאית מתחילה להתמלא בדיווחים על פניקה בבית הלבן, דיווחים שעשויים להסביר את הציוצים המוזרים של הנשיא. "הציוצים האלה הם קריאות לעזרה", אמר אתמול אנליסט. "האגו שלו מאלץ אותו להטיל את האחריות להאטה ההכלכלית הצפויה על מישהו אחר. לכן ההתקפות החוזרות ונשנות על פאואל; לכן, הפגזים הנשיאותיים נגד התקשורת". למשל: "המדיה עושה כל מה שביכולתה כדי ליצור מיתון בארה"ב, למרות שהמספרים והעובדות מצביעים על מגמה הפוכה לחלוטין".
תמונת מצב עגומה צייר אתמול "וושינגטון פוסט": יועצים בכירים בבית הלבן הודיעו לטראמפ כבר בתחילת החודש שכמה תחזיות כלכליות פנימיות מצביעות על כך שהכלכלה עלולה לרשום האטה משמעותית בשנה הבאה. האטה, לא מיתון, מדגישות תחזיות אלה, אך התפתחות כזו עלולה לפגוע בסיכוייו לזכות בבחירות לנשיאות.
אך התחזיות העגומות האלה מנוגדות לחלוטין לרטוריקה הנלהבת של הנשיא ועוזריו הבכירים שמתארים, בהתבטאויות פומביות, כלכלה פורחת. בעצרות ובשיחות עם כתבים מדבר טראמפ על כלכלה "פנומנאלית", "בלתי תיאמן". על פי ה"פוסט", אמר טראמפ לעוזריו, כי לדעתו הוא יוכל לשכנע את הבוחרים האמריקאים שכלכלת ארצם איתנה ותוססת באמצעות קמפיין של מסרים חיוביים. אך האם מסרים כאלה משיגים את מטרתם? הסקרים האחרונים מראים שלא.