חיפוש עבודה / איור: Shutterstock
פיטורים זו אחת הסיבות המרכזיות לפגיעה בערך השוק של עובדים, ולא מעצם העובדה שפוטרו אלא בשל התפקידים עליהם התפשרו. ההכרח להתפרנס מוביל מפוטרים רבים להתפשר על תפקידים פחות איכותיים, ובצדק. אך הבעיה היא שלא מעט ממשיכים להתפשר על התפקיד החדש גם כשאין הכרח, כאשר ערך השוק שלהם גבוה מספיק למציאת תפקיד איכותי יותר.
לעתים הסיבה לפשרה המתמשכת היא עייפות. עד שסוף-סוף מצאו עבודה אין להם כוח לחזור לתהליך המתיש והמתסכל הזה, והם מעדיפים להסתפק במה שיש, מה גם שהם שקועים בלימוד התפקיד וסביבת העבודה החדשה, שלב שצורך הרבה אנרגיה. במקרים אחרים, ההחלטה להישאר היא מתוך נוחיות והעדר מודעות לעובדה שהתפקיד הנוכחי/האחרון בקריירה הוא שמגדיר את עיקר ערך השוק ומקבע אותו ככל שהוא מתארך - דבר שמוליד את האמונה השגויה כי תמיד יוכלו למצוא תפקיד טוב יותר.
זה לא זמן לשינויים מקצועיים
התוצאה היא כי דווקא אלה שהפשרה שעשו היא קטנה יותר, עשויים לשלם מחיר גבוה יותר בערך השוק יחסית למי שעשו פשרה עמוקה. זאת מכיוון שהאחרונים נוטים לחפש במהירות אלטרנטיבה טובה יותר, בעוד המתפשרים בקטן מתמידים בתפקיד הפשרה.
איך נכון להתמודד עם הפיטורים מבלי ליפול למלכודת ערך השוק? הקפידו על מספר עקרונות:
■ הגדירו מראש כמה זמן אתם יכולים להרשות לעצמכם לא לעבוד ופעלו בהתאם, זה יקל עליכם את קבלת ההחלטות בהמשך.
■ אם אתם יכולים למצוא מקורות פרנסה זמניים, למשל במתכונת של פרילנס (עבודות ייעוץ, פרויקטים נקודתיים וכדומה) מה טוב, זה יאפשר לכם להיות יותר בררנים בתהליך החיפוש, בפרט כשהוא צפוי להיות ארוך (תפקידי ניהול, מקצועות/נישות עם היצע משרות נמוך וכו').
■ מפו את התפקידים/הארגונים בעלי הסיכוי הגבוה ביותר שירצו בכם ורכזו את עיקר המאמצים לשם. היו ראליים לגבי תפקידי המטרה (בהיבט של ערך המותג, היכולות, פוטנציאל השוק וכו'), וקחו בחשבון שהאופטימום הוא תפקיד מקביל לזה ממנו פוטרתם, שכן הסיכוי להתקדם במעבר בין חברות הוא קלוש עד לא קיים, במיוחד כמובטלים.
■ אבטלה היא לא זמן טוב לשינויים, לכן רצוי שלא תתפתו לנצל את הפיטורים להסבה מקצועית, אלא אם אתם מאוד מבוססים ויכולים להרשות לעצמכם לא לעבוד הרבה מאוד זמן (הסבות מקצועיות כשכירים לוקחות שנה ויותר, לפעמים הרבה יותר).
העלימו את תפקיד הפשרה
■ בהתקרבכם לגבול אי התעסוקה שהגדרתם לעצמכם, זה הזמן להתחיל להתפשר על ארגונים/תפקידים שלא הייתם לוקחים אלמלא פוטרתם, כאשר המשימה הכי חשובה היא להעריך נכונה את עומק הפשרה.
■ אם התפקיד שלקחתם כרוך בפשרה עמוקה מדי אל תכניסו אותו לקורות-החיים/לינקדאין (עד חצי שנה מהפיטורים סביר לא לעדכן מסמך) והמשיכו לחפש עבודה באינטנסיביות גבוהה ככל שניתן.
■ בראיונות עבודה אל תשקרו. ספרו שהתחלתם לעבוד לא מזמן והסבירו למה אתם ממשיכים לחפש ("הסתבר שהתפקיד קטן מדי, ולצערי אני לא רואה אופק לשיפור/קידום בפרק זמן סביר"). רק הקפידו שהתפקידים אליהם אתם מתראיינים הם באמת ראויים, אחרת למה להחליף נבלה בטרפה?
■ משמצאתם את התפקיד המתאים, חכו מספר שבועות כדי לבחון שלא טעיתם בבחירה. רק אז עדכנו את הלינקדאין תוך העלמת תפקיד הפשרה, והנזק לערך השוק היה כלא היה.
■ אם הפשרה קטנה יחסית, אבל גדולה מדי מכדי להתמיד בה, וודאו שאכן הסיכוי למצוא תפקיד טוב יותר הוא מספיק גבוה, ונהגו בדיוק כמו אלה שעשו פשרה עמוקה.
פשרה הכרחית
מתי בכל זאת נכון להסתפק בתפקידי פשרה? המצב הנפוץ ביותר שמחייב פשרה, לעתים אף מאוד עמוקה, הוא כאשר מגיעים לשלב הנסיגה בקריירה, שלב כמעט בלתי נמנע במגזר העסקי, שבו הסיכוי לשחזר תפקידים דומים לאלה שמילאתם בשלב הסטגנציה הוא קלוש, בוודאי בשלב הצמיחה (מועד ומשך השלבים משתנה מאדם לאדם וממקצוע למקצוע, ותלוי גם בסוג הקריירה- מקצועית או ניהולית).
מאידך, ישנן סיטואציות הפוכות - פשרה הכרחית שנכפית דווקא בשיא הקריירה, למשל כאשר נפלטים מתפקידים בכירים מאוד בארגונים מאוד גדולים. במקרה זה הסיכוי למצוא חלופה מקבילה באיכותה או בגודלה הוא נמוך (לאן כבר יכול מנכ"ל תנובה להתקדם?), לכן הצעד הנכון הוא להתפשר על ארגון קצת יותר קטן אך ממותג ואיכותי שממוצב גבוה. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com