פרופ' ידידיה שטרן / צילום: שלומי יוסף
חוקי המשחק של הדמוקרטיה בישראל הפכו להיות "פנויים להובלה", אומר פרופ' ידידיה שטרן, וזו צריכה להיות סיבה לדאגה עמוקה עבור כלל אזרחי המדינה. הרעיון שאפשר לשנות את כללי המשחק ללא דיון מעמיק, הוא אומר, "הופך להיות יותר ויותר נורמלי, וזה מסוכן".
שטרן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ופרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, אמר את הדברים ל"גלובס" אתמול (ב'), רגע אחרי שהצעת חוק המצלמות בקלפיות נפלה בוועדה המסדרת של הכנסת. אבל החוק הזה, אותו ניסתה הקואליציה להעביר 8 ימים בלבד לפני הבחירות, הוא בעיניו רק דוגמה אחת לעניין עקרוני יותר. באופק הוא כבר רואה יוזמות "לשינוי היחס בין הפוליטי למשפטי", כהגדרתו, כמו פסקת ההתגברות ופוליטיזיציה אפשרית של מינוי השופטים, שמהוות סכנה של ממש ל"הרס הדמוקרטיה".
"יש בישראל מחלוקת עצומה לגבי שאלות מהותיות באשר להווה ולעתיד הישראלי", אומר שטרן בפתח דבריו. "המחלוקת היא גם אידאולוגית, גם פרקטית וגם בקריאת המציאות. מה שמטריד אותי כרגע, כמי שיושב במכון הישראלי לדמוקרטיה, זה לא מי ינצח בוויכוחים המהותיים על שאלות נקודתיות, אלא מה המחויבות של כולנו הישראלים לכללי המשחק. לא השאלות עצמן, אלא איך מכריעים בשאלות. ומה שמטריד במיוחד בתקופה האחרונה - וזה הפך להיות יותר בולט לקראת הבחירות הקודמות וגם הנוכחיות - הוא שעצם ההסכמה על כללי המשחק היא במחלוקת.
"מה שהתרחש עם הניסיון להכניס מצלמות (לקלפיות) זו דוגמה שקשה לקבל אותה. ואני לא מדבר לגופו של עניין, טוב או רע, אלא על כללי המשחק. יש פה מצב שיועץ משפטי לממשלה, יועץ משפטי של הכנסת, נשיא המדינה - שזה לא באחריותו, והוא מאוד ממעט להתבטא - כל הגורמים הללו אומרים שהדבר הזה הוא נגד כללי המשחק. מנסים להתערב במנגנון הכי עדין של רגע הבוחר, זכות שאנחנו מקבלים בדרך-כלל כל כמה שנים. מנסים להתערב ולשנות את כללי המשחק שמונה ימים לפני ההתרחשות עצמה ובניגוד לדעתה של ועדת הבחירות, שבראשה עומד המשנה לנשיאת בית המשפט העליון.
"כל זה ביחד נותן לי - ויותר חשוב, לציבור הרחב - את התחושה שכללי המשחק פנויים להובלה. אפשר לשנות אותם. זה הדבר המרכזי, מעבר לשאלה של מצלמות כן או לא. עכשיו, אילו זה היה המקרה היחידי, אז נניח. אבל זה לא המקרה היחידי. אנחנו רואים את הדבר חוזר על עצמו. עצם הרעיון שניתן ליצור חוקים פרסונליים בישראל, מה ששמענו שרצו לעשות, זו פגיעה בחוקי המשחק".
הכוונה לחוק החסינות?
"למשל, כן. עצם הרעיון שמנסים, ומצליחים בחלק המקרים, ליצור שינויים בסמכות ובתפקוד של שומרי הסף בעמדות שונות. כל הדברים הללו נוגעים לכללי המשחק, ואני חושב שכל הישראלים צריכים לדעת שבלי כללי משחק שאנחנו שומרים עליהם - שניתנים לשינוי, אבל בדרכים מקובלות, לא בחטף, לא כלאחר יד, לא למען אינטרס מוגדר ספציפי שעל סדר היום - בלעדיהם איך נתקיים ביחד?".
"מחלוקות יכולות להיות גם דבר מעשיר", מבהיר שטרן, "ובלבד שאנחנו יודעים מה הדרך לטפל בהן, וזה כללי המשחק. אין לנו חוקה. אין לנו הסדר-על שממנו אנחנו גוזרים את ההחלטות ברגעים נתונים. הכול זה בעצם חולות נודדים. וכל קואליציה מזדמנת, באינטרס נתון, משנה את כללי המשחק. ואפילו לא קואליציה - לפעמים מי שעומד בראש המערכת שיש לו אינטרס אישי מובהק. זה דבר שכל מי שמתייחס ברצינות למשטר הדמוקרטי ולתרבות הדמוקרטית צריך להתנגד לו".
מה זה אומר להתנגד?
"זה אומר שאנחנו צריכים, כולנו, לא להסכים לקבל את השינויים בכללי המשחק בלי דיון ציבורי מעמיק, רציני, לטווח ארוך. אתן לך דוגמה נוספת, יותר עקרונית. ניתן לחשוב על שינוי של היחס בין הפוליטי לבין המשפטי בישראל. איילת שקד, בתפקודה כשרת משפטים מעל ארבע שנים, ניסתה להטות את הכיוון של המחט. ובלי קשר לשאלה אם אתה מסכים או לא מסכים לתוצאה, לדעתי היא עבדה בתוך הפרדיגמה. היא השתמשה בכללי המשחק כדי לשנות את התוצאה. למשל, היא ניסתה והצליחה למנות שופטים שהם יותר שמרנים. למשל ניסתה, לא רק היא אלא גם אחרים, להעביר את חוק יסוד הלאום. אני אישית לא אוהב אותו, אבל הוא בתוך כללי המשחק. הוא מאמץ את הרעיון שיש חוקי יסוד, ויש חוקים, ואחד חשוב יותר מהשני.
"השאלה היא האם הקואליציה שלאחר הבחירות תהיה כזאת שתרצה לשנות את כללי המשחק של היחס בין הפוליטי למשפטי. ואני מכוון במיוחד לשני דברים: ראשית, לשינוי שיטת מינוי השופטים. יש רצון לעשות פוליטיזציה של דרכי המינוי, ולדעתי זה יהיה הרס הדמוקרטיה. שומעים פה כל יומיים על הרס הדמוקרטיה, אבל זה באמת הדבר שהוא 'קאזוס בלי': מהלך שמטרתו לגרום ששופטים ימונו בסופו של דבר על-ידי פוליטיקאים. ואז המערכת תהפוך להיות לא עצמאית, והשופטים יחשבו את דרכם - כי הם בני אדם - בתהליך קבלת ההחלטות לגבי מי ימנה אותם ומה הוא יחשוב עליהם. זה פשוט יהפוך את בית המשפט לפוליטי, בדומה למה שיש בארצות-הברית היום. ולכן רמת האמון של האמריקאים בבית המשפט העליון האמריקאי נמוכה בהרבה מהאמון כאן בישראל.
"דבר שני, פסקת התגברות. אם היא תהיה ברוב רגיל, המשמעות היא שבסופו של דבר המילה האחרונה בהגנה על זכויות אדם ועל זכויות המיעוטים תהיה בידי הפוליטיקאים ולא בידי בתי המשפט. וזה דבר ששובר את כללי המשחק הנוכחיים. אלה דוגמאות לתוצאות אפשריות שצריך להתנגד להן, בלי קשר לעמדה המהותית בסוגיות ספציפיות. כל אחד מאיתנו הוא מיעוט, תלוי איך חותכים את העוגה הישראלית, ולכן יש לנו אינטרס שמיעוטים יוגנו מפני רוב ייצוגי דמוקרטי קטן בכנסת. אתה יכול להיות ערבי, ואתה יכול להיות דתי, ואתה יכול להיות חרדי, ואתה יכול להיות הומוסקסואל, ואתה יכול להיות אישה, ואתה יכול להיות חילוני במצב מסוים - שבו לא תרצה שרוב מזדמן יהיה זה שיכריע בסערת הרגע של קואליציה את זכויותיך. ואם תהיה פסקת התגברות ברוב רגיל של 61, זה מה שיהיה. אם ישנו את ההרכב של בתי המשפט באופן שהפוליטיקה תהיה מכרעת, זה מה שיהיה".
כלומר, עצם העובדה שהניסיון הנוכחי לשנות את כללי המשחק נהדף, לא אומר שלא צריך להיות ערניים ליום שאחרי הבחירות.
"בוודאי. מה שאני אומר בעצם הוא שכולנו צריכים לכבד את הטווח הארוך של הקיום הדמוקרטי פה, במדינה שהיא מדינת כל מיעוטיה. להבדיל ממדינה יהודית דמוקרטית או מדינת כל אזרחיה. במדינת כל מיעוטיה יש חשיבות קריטית להסכמה של כולנו על כללי המשחק וגם על דרכי השינוי שלהם. אני לא אומר שלא צריך לשנות. מותר לשנות, הדברים דינמיים. אבל דרכי השינוי חייבות להיות שונות לחלוטין ממה שאנחנו רואים כרגע, בבהלת הרגע, ולצערי הדבר הזה הופך לפחות ופחות טבעי לישראלים. זאת אומרת שהרעיון שאפשר לשנות הופך להיות יותר ויותר נורמלי, וזה מסוכן".
אנחנו באמת רואים נכונות די גורפת, בקואליציה לפחות, להירתם לשינוי כללי המשחק בלי יותר מדי עכבות או היסוסים.
"אנחנו נמצאים בתהליך די מתקדם של בלייה של הבנת חשיבות כללי המשחק. ואני חייב לומר שהדוגמאות הללו הן לא אופייניות רק לימין. כרגע הימין בשלטון, אז ברור שזה נובע משם".
שטרן נותן כדוגמה את האמירות, שלדבריו הגיעו מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, על הבטחה לכאורה של איילת שקד לנתניהו על כך שתוכל להשפיע על היועץ המשפטי בענייניו. "אני חושב שעצם הטענה מופרכת. כל מי שמכיר, יודע שדבר כזה לא יכול לעבוד. נתניהו מבין שברור מאליו שדבר כזה לא יכול לעבוד. ועצם העלאת הטענה הזאת מכשירה את הרעיון שדבר כזה הוא בר-ביצוע. כביכול, הקשרים האישיים בין שני אנשים שנמצאים בצמרת יכולים להכריע את גורלם של התיקים. זה חוסר הבנה עמוקה וחוסר כבוד עמוק. ושם זו טענה שעלתה מהשמאל. אז אני לא מייחס את זה לימין או לשמאל. בתרבות הדמוקרטית שלנו הבלייה חילחלה, וצריך להחזיר את הגלגל לאחור".