נשיאת העליון אסתר חיות ויו"ר לשכת עורכי הדין אבי חימי / צילום: כדיה לוי
בטורו האחרון ב"גלובס" של גיל ברינגר, הסיק ברינגר כי בשבוע שעבר "נולדה ברית חדשה" בין לשכת עורכי הדין ל"עליונים" - כלומר, שופטי בית המשפט העליון. בהמשך הטור אף מכונה אותה ברית "עסקה".
במסגרת אותה "עסקה" שנרקמה מעל בימת כנס פתיחת שנת המשפט של לשכת עורכי הדין בשבוע שעבר, כתב ברינגר, התחייב יו"ר הלשכה עו"ד אבי חימי להעניק לנשיאת העליון אסתר חיות "שכפ"ץ מושלם מפני יוזמותיו של שר המשפטים אמיר אוחנה והזרם השמרני בכנסת". זאת, לפי הטענה, תמורת דחיית כניסתה לתוקף של הרפורמה הגדולה בתקנות סדר הדין האזרחי, שמדירה שינה מעיניהם של עורכי דין רבים, עד כדי גסיסתה ומותה.
כמי שעוקב מקרוב אחר קרב האיתנים בין לשכת עורכי הדין למערכת המשפט סביב הרפורמה המדוברת, ונוכח מספר אמיתות פשוטות שאפרט כאן, אני סבור שמדובר במסקנה מרחיקת לכת, שקשה למצוא לה אחיזה ממשית במציאות.
1. עסקה על יבש
הרעיון הבסיסי המונח ביסוד המסקנה לפיה נכרתה "עסקה" בין חימי וחיות מושתת על שתי הנחות יסוד מוטעות. אין כל משמעות ל"עסקה" כזאת, מכיוון שחיות לא יכולה לעצור את כניסתה של הרפורמה לתוקף, ומשום שחימי לא מסוגל לסייע לחיות להתגונן מפני יוזמות חקיקה של הכנסת.
במדינת ישראל, מי שמתקין תקנות, דוחה את כניסתן, או מביא לביטולן הוא השר. הוא, ורק הוא.
תקנות סדר הדין האזרחי החדשות נוסחו במשרד המשפטים בתקופתה של שרת המשפטים ציפי לבני. מי שהתקין אותן היא שרת המשפטים לשעבר שקד. מי שדחתה את כניסתן לתוקף, ימים ספורים לפני הבחירות הקודמות בסופן מצאה עצמה מתחת לאחוז החסימה ותוך שהיא מאיימת כי זו "הדחייה האחרונה" - היא שקד. מכאן, שמי שיכול להביא לדחיית או ביטול התקנות הוא שר המשפטים הנוכחי אמיר אוחנה או מי שיבוא בנעליו, אם יבוא, אחרי הבחירות. הסמכות הזאת לא נמצאת בידי נשיאת העליון.
הכי הרבה שיכולה חיות לעשות זה לבקש, להתחנן, ולהסביר מדוע עדיף לדחות את כניסת הרפורמה לתוקף. הסיכוי שהיא תעשה כך שואף לאפס, מכיוון שמערכת המשפט כבר מושקעת עמוק בתוך הרפורמה הזאת ומשוועת אליה.
גם הצד השני של אותה עסקה לא ממש הגיוני. חימי יכול, לכל היותר, לצאת בהצהרות לוחמניות, לקרוא לציבור עורכי הדין להתייצב לימינה של מערכת המשפט, ולהתנגד פומבית ליוזמות לחוקק את חוק החסינות, פסקת ההתגברות וחוק יסודות המשפט. אבל בשום מקרה, הוא לא יכול למנוע מהכנסת "להוביל יוזמות שמרניות".
אמנם בתקופת אפי נוה, יו"ר הלשכה הקודם הנאשם והחשוד בפלילים, הגיעה הלשכה לשיכרון חושים חסר כל פרופורציות, בעיקר בזכות הברית שכרתו שקד ונוה; אבל בכל זאת, חשוב ככל שיהיה, יש לזכור שמדובר בגוף שנעדר כל סמכות אופרטיבית ביחס לאותם מהלכי חקיקה שמרניים. הלשכה לא מרכיבה ממשלה, ולא מצביעה בכנסת.
2. המערכת לא תתקפל
מערכת המשפט כבר מושקעת עד צוואר ברפורמה המדוברת. היא השקיעה שעות מהנדסים יקרות בפיתוחים למערכת "נט המשפט"; ערכה השתלמויות לשופטים ולמזכירויות בתי המשפט; היא יוצאת במכרז לגיוס עוזרים משפטיים הנדרשים כדי לקיים את התקנות החדשות; ועוד. עד כה השקיעה מערכת המשפט מיליוני שקלים ברפורמה, וקשה לראות איך היא נסוגה ממנה כעת.
גם הזמירות שמשמיעים בפומבי במשך החודשים האחרונים שופטי בית המשפט העליון ומנהלי בתי המשפט בעבר ובהווה, מובילים למסקנה שנשיאת העליון אינה חלק מעסקה לביטול הרפורמה. ההיפך: מערכת המשפט היא התומכת הנלהבת ביותר של הרפורמה. גם חיות בעצמה יותר מרמזה לכך בנאומה.
דוגמה אחת מיני רבות: שעתיים בלבד לפני הנאומים של חיות וחימי, התייצבו בוועידת המשפט מנהל בתי המשפט, השופט יגאל מרזל; נשיא העליון בעבר, אשר גרוניס; ושופט העליון יצחק עמית שגם חבר בוועדה שהקים שר המשפטים, אמיר אוחנה, לבחינת הרפורמה. הם השתתפו במושב שעסק בתקנות החדשות, ותמכו ברפורמה בצורה שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לסגת ממנה.
בוועדה שהקים אוחנה לבחינת התקנות, זה אפילו יותר ברור. ההתרשמות של משתתפיה היא שמערכת בתי המשפט ממש להוטה שהרפורמה לא תדחה. הצדדים כבר הגיעו למספר הסכמות לגבי שינויים שיש לבצע ברפורמה, מה שרומז כי הכיוון אינו לדחותה, אלא למצוא דרך להוציאה לפועל.
אין בדיוני הוועדה שום זמירות של עסקה, דיל, או ברית. כך יותר מרומזים, למשל, המכתבים הקשים ששיגרו חימי מצד אחד ועמית מצד שני לשר המשפטים מוקדם יותר השבוע, ושאליהם כותבה גם חיות. גורמים בסביבת חימי, נודע ל"גלובס", מדברים על קריאה לציבור עורכי הדין לשבות, אם הרפורמה תאושר כלשונה. הצדדים, כך נראה, רחוקים מאוד מהסכמה.
הביקורת המרכזית על רפורמת סדרי הדין האזרחי נוגעת לכך שהיא צפויה להעניק לבתי המשפט כוח כמעט בלתי מוגבל בניהול ההליך האזרחי. יותר מכל גורם אחר, כמהה מערכת המשפט לכניסתה לתוקף של הרפורמה שהולכת להקל על השופטים, ולהעניק להם כוח רב יותר ממה שיש בידיהם כיום.
3. אין חדש תחת השמש
הצהרותיו של חימי, לפיהן אין לפגוע בסמכויות מערכת המשפט, אינן חדשות. הוא משמיע אותן במשך שנים. כך עשה, למשל, לפני למעלה משנה, בשעה ששימש בתפקיד יו"ר מחוז מרכז, ועוד בטרם הכריז על מועמדתו ליו"ר לשכת עורכי הדין.
גם אם נניח שהתמורה העיקרית שמבטיח חימי לחיות בעסקה הזאת היא שיתוף פעולה בוועדה לבחירת שופטים, הרי שגם בכך אין "חדש". ודאי שלא "עסקה" שנרקמה.
עד שהגיעו שקד וצוותה למשרד המשפטים וכרתו את הברית עם יו"ר הלשכה הקודם אפי נוה, נהגו עורכי הדין לראות עין בעין עם השופטים, כמי שחולקים עמם פרופסיה משותפת. עובדה זו הייתה ידועה לכל, וקיבלה ביטוי בדברים של כמעט כל ראשי הלשכה שקדמו לנוה.
מאז ומעולם פעלו הפוליטיקאים תחת ההנחה הברורה שבוועדה המונה תשעה חברים יש שני מחנות. מחנה המשפטנים - שלושה שופטים ושני נציגי הלשכה - ומחנה הפוליטיקאים - שני שרים ושני ח"כים שרק אחד מהם מהאופוזיציה. כשסברו חברי הכנסת כי יש להגדיל את כוחם בוועדה, הם העבירו את "תיקון סער", לפיו על מנת למנות שופט לעליון יש צורך ברוב של שבעה מתוך תשעה חברי הוועדה, ולא רוב רגיל כפי שהיה טרם התיקון. לו היו חושבים שנציגי הלשכה נמצאים בכיסם, כפי שהיה במינויים לעליון בקדנציה החולפת, לא היה כל טעם לתיקון. הברית המסורתית הזאת ודאי לא רשומה בטאבו, וייתכן שמעוררת שאלות בפני עצמה, אבל היא בטח לא חדשה.
מעל כל אלה, חשוב לזכור שקיימת אפשרות שחימי יפעל למנות כנציג מטעמו לוועדה לבחירת שופטים את שופט העליון בדימוס, יורם דנציגר. הרשו לי לנחש, כי השופט היחיד מבין 10 שזיכה את רומן זדורוב מרצח תאיר ראדה, ומי שנחשב לאורך שנים כשופט עצמאי הנאמן לדרכו, לא ישמש כמריונטה של חיות או של חימי, ככל שאכן ישמש כחבר בוועדה.
4. מי שגר בבית מזכוכית
יש לי הערכה גדולה לברינגר ולכתיבתו, אף שאיני מכיר אותו אישית. ברינגר תורם לגיוון השיח, ועל כך יש לברך, בעיקר כשלא תמיד מסכימים. עם זאת, כיועצה הבכיר לשעבר של שקד, הוא היה לכל הפחות מודע לברית שכרתו נוה ושקד. במסגרת אותה ברית "שנויה במחלוקת" קידמה שקד מינויים של שופטים שתואמים לדעתה את השקפת עולמה השמרני.
אבל העניין הוא, שהתמורה שהעניק נוה לשקד בדמות שיתוף פעולה בוועדה לבחירת שופטים, ממש לא הייתה היחידה שקיבלה במסגרת הברית. "סוד" ידוע היטב הוא שמבחינת לשכת עורכי הדין, הרפורמה בסדרי הדין שנולדה לפני תקופת שקד, היא אסון גדול. גורמים בסביבת הלשכה, מספרים כי התמיכה שהציגה הלשכה לבסוף ברפורמה נבעה בעיקר מהברית שנרקמה בין שקד לנוה. שקד רצתה הישג גדול, ובן הברית נוה, התייצב לימינה.
ברינגר, שהקדיש חלק ניכר מטורו כדי להדגיש שכעת הלשכה מבצעת "סיבוב פרסה", לא ציין זאת. העמדה הניצית שמציגה כעת הלשכה בקשר לתקנות סדר הדין היא הרבה יותר "חזרה למקורות" מאשר "סיבוב פרסה". לא בכדי, כל המועמדים למוסדות הלשכה - כולל אבי חימי ויריבו ציון אמיר, וכל המעומדים לראשי המחוזות - טענו השכם וערב במסגרת קמפיין הבחירות כי בכוונתם לנסות ולבלום את הרפורמה במתכונתה הנוכחית.
עם מסקנה אחת מטורו של ברינגר אני מסכים בהחלט. ככל ששקד לא תחזור למשרד המשפטים, כניסתה של הרפורמה, סביר להניח, תידחה. אף שר חדש לא ייקח על עצמו להוציא לפועל רפורמה כה מרחיקת לכת, עם מתנגדים רבים, מבלי לבצע בדיקה נוספת.