נשיא ארה"ב דונלד טראמפ / צילום: Joshua Roberts, רויטרס
"כמה נורא, אבסורדי ולא יאמן הוא הרעיון שאנו צריכים לחפור שוחות ולשים מסכות גז על הפנים בגלל סכסוך במדינה רחוקה, בין עמים שעליהם איננו יודעים שום דבר" - אמר נוויל צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה, בנאום ב-2 ביולי 1938 שבו הוא הסביר את ההיגיון בהפקרת צ'כוסלובקיה לגייסות הנאצים.
"בואו נשאיר (את בעיית הכורדים) לרוסיה, טורקיה ואיראן... (כי) אנו מרוחקים 7000 מייל (מהבעיה הזו)" - דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב, בציוץ מ-7 באוקטובר 2019, שבו הוא הסביר את ההיגיון בהפקרת הכורדים לגייסות הטורקים.
כבר היינו בסרט הזה, ולא רק בשנות ה-30 של המאה שעברה. בדצמבר אשתקד שוחח טראמפ עם נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. בהחלטה אימפולסיבית בעקבות אותה שיחה גרס טראמפ את המלצות יועציו הצבאיים והמדיניים, שקראו להבטיח נוכחות אמריקאית בסוריה כדי להמשיך במאבק נגד דאעש ולשמש משקל נגד לקיצוניות המסלימה של ארדואן. בהכרזה דווקאית הודיע אז טראמפ על החלטתו להסיג את הכוחות האמריקאים מהמדינה השסועה. התוצאה המיידית היתה התפטרות שר-ההגנה, ג'יימס מאטיס, אחד מהמקצוענים השקולים היחידים שעדיין נותרו בממשלו, ואיש הקשר האמריקאי לקואליציה המערבית למאבק נגד דאעש, ברט מקגרק. שניהם לחמו כאריות מאחורי הקלעים הביורוקרטיים למניעת ההתפנות - והפסידו.
בכל זאת, הצליח הממסד הביטחוני והדיפלומטי בוושינגטון לשכנע את טראמפ לחזור בו, לפחות חלקית, מההחלטה האומללה הזו. כ-1,000 חיילים אמריקאים נותרו בסוריה. טראמפ הוזהר - ולכאורה הפנים - שהסתלקות מוחלטת של ארה"ב מהזירה הסורית תוביל לתקומת דאעש והח'ליפות שלו ותעניק יתרונות אסטרטגיים גדולים לאירן ורוסיה על חשבונן של ישראל ובעלות ברית אחרות של וושינגטון.
אך אתמול (ב') הוכיח נשיא ארה"ב שקליטת לקחים אינה הצד החזק שלו. מה שקרה לפני 10 חודשים כאילו נמחק מתודעתו. מאטיס? מאטיס? היה אחד כזה בבית הלבן? בסדרה של ציוצים הודיע טראמפ על הסגת כוחות ארה"ב מצפון סוריה (האזור האוטונומי הכורדי) ועל פינוי הבמה לטורקים. הוא סגר חשבונות עם האירופים וזרק לפח-האשפה את הכורדים, בעלי הברית הנאמנים של ארה"ב במאבק נגד דאעש, כפי שמשרתיו בבית הלבן משליכים את גרביו לסל הכביסה מדי ערב.
כ-12 אלף כורדים נהרגו בקרבות נגד כוחות דאעש בשנים שחלפו. בראיונות מהשטח בערוצי טלוויזיה במרוצת השנים, היללו מפקדים אמריקאים בסוריה את הכורדים כלוחמים מסורים, נועזים שתרומתם לא תסולא בפז. נחרתה בזכרוני התבטאות של קצין בכוחות המיוחדים של ארה"ב על "אחוות לוחמים" עם עמיתיו הכורדים. אכן, ארה"ב עשתה בכורדים שימוש מרבי. נראה שעקרון הגרביים הוא אחד מיסודות מדיניות החוץ של טראמפ: השתמש וזרוק לסל.
הציוצים מאתמול מבליטים שוב נפתול מעניין באופיו של טראמפ, שמכתיב כנראה החלטות רבות שלו: הוא לא פראייר של אף אחד. הנה קטע מזרם התודעה הנשיאותי שמונצח בציוצים: "ארה"ב היתה אמורה להיות בסוריה 30 יום, וזה היה לפני שנים רבות. נשארנו ושקענו עמוק יותר ויותר במלחמה ללא שום מטרה באופק. כשהגעתי לוושינגטון, דאעש השתולל בפראות בשטח. הבסנו בזריזות 100% מהח'ליפות של דאעש ושבינו אלפי לוחמים של הארגון, רובם מאירופה. אבל אירופה לא רצתה לקחת אותם חזרה. האירופים אמרו, 'את תשמרי עליהם, אמריקה'.
"אני אמרתי 'לא. אנחנו עשינו לכם טובה גדולה ועכשיו אתם רוצים שנשמור על השבויים שלכם בבתי-הכלא שלנו, בעלויות עצומות? השבויים האלה הם שלכם. העמידו אותם לדין'. אך האירופים אמרו שוב 'לא'. הם חשבו, כרגיל, שארה"ב תהיה תמיד הפראייר שלהם - בענייני נאט"ו, סחר, כל דבר.
"הכורדים לחמו איתנו, אך הם קיבלו כמויות מסיביות של כסף וציוד... הם נלחמים בטורקים כבר עשרות שנים... עכשיו הגיע הזמן שניחלץ מהמלחמות המגוחכות, האין-סופיות האלה, רבות מהן בעלות אופי שבטי, ונחזיר את החיילים הביתה".
זורק את הכורדים מתחת לגלגלי האוטובוס הטורקי
הנקודה החשובה בהחלטה העכשווית של טראמפ היא, שממשלו נתן אור ירוק לא רק להסגת הכוחות האמריקאים אלא גם לזריקת הכורדים מתחת לגלגלי האוטובוס הטורקי. המעיכה הפוטנציאלית של הכורדים אינה תוצאת לוואי של הנסיגה אלא חלק מהעסקה. הסכם ג'נטלמני עם ארדואן. סמכותן א' מבין את צרכיו של סמכותן ב'.
הנה קטע מהודעת דוברת הבית הלבן, סטפאני גרישאם, על הוצאת הכוחות האמריקאים: "בקרוב תזיז טורקיה כוחות כחלק מהמבצע שלה בצפון סוריה שתוכנן זה מכבר. הכוחות המזוינים של ארה"ב לא יתמכו במבצע ולא יהיו מעורבים בו. צבא ארה"ב, שהביס את דאעש ואת הח'ליפות שלו, שוב לא יגלה נוכחות באזור המיידי" (כלומר האזור האוטונומי הכורדי בצפון מזרח סוריה).
ארה"ב לא תמצא עצמה איפוא מופתעת מהפלישה הטורקית (שלפי כמה דיווחים כבר החלה). טראמפ לא ניצב לפני עובדה מוגמרת. הוא נתן לחדירה הטורקית אור ירוק.
במילים אחרות: במערכה הראשונה של הדרמה הזו היה נדמה שארה"ב תהיה נייטרלית, כמו שווייץ, לנוכח מרחץ דמים אפשרי בחבל הכורדי. לטורקים יש מאות טנקים ומטוסים, והכורדים נשענים על צבא גרילה, אבל ארה"ב שברה את הכלים ושוב אינה משחקת. שישחקו שני השבטים לפניה. לכורדים יש תשתית אזרחית פגיעה, בעוד שהתשתית האזרחית הפגיעה של הטורקים תהיה מחוץ לטווח הפעולה של הכורדים (למעט פעולות פוטנציאליות של ארגון הטרור הכורדי PKK בעורף הטורקי), אבל טראמפ הבטיח לארדואן ידידו לשבת בחיבוק ידיים.
והנה, במערכה השניה קרה משהו בלתי צפוי: סערת מחאות אדירה על המהלך של טראמפ בסוריה הרעידה את הבית הלבן. הנשיא נאלץ להתמודד לפתע עם גינויים מימין ומשמאל, מרפובליקאים ומדמוקרטים, ואפילו מחוגי הנוצרים האוונגלים, הרכיב העיקרי בבייס שלו (ועל כך בהמשך). מטחי אש מכוחותיו אינה תופעה שטראמפ מורגל בה. הנשיא הקשוח התנסה כנראה בפיק ברכיים והתוצאה היתה ציוץ מוזר חדש שהסגיר פניקה בלשכה הסגלגלה: "כפי שהדגשתי בחוזקה בעבר, ואני אומר זאת עתה שוב, אם טורקיה תעשה משהו, שאני, בחוכמתי הגדולה שאין לה אח ורע, אחשוב שהוא פעולה חריגה, אני אשמיד ואהרוס כליל את כלכלת טורקיה (ועשיתי זאת בעבר"!)".
לא ברור מה טראמפ יראה בחוכמתו הגדולה כפעולה חריגה: הרג של מאות כורדים יהיה בסדר, אבל טבח אלפים לא? הפגזות ארטילריה מותרות, אך הפצצות ממטוסים אסורות? ומה עם טילי שיוט? השמדת מתקני אנרגיה? ומה יהיה עומק החדירה הטורקית לשטח סוריה? 20 ק"מ? אולי 50? האם הבית הלבן יווסת את המבצע הטורקי? סתם טראמפ ולא פירש.
קרוב לוודאי שהציוץ החפוז הזה הוא מאמץ אימפולסיבי של טראמפ לכבות את מדורת המחאות מבית, ניסיון להראות שממשלו אינו מפקיר בעלות ברית, אבל לא נראה שהדבר יעלה בידו. הרפובליקאים יכולים לסוכך עליו מפני הזעם הדמוקרטי בגין חשיפת מעלליו באוקראינה ומאמציו להכפיש את ג'ו ביידן, אבל רבים מהרפובליקאים אינם מוכנים לתמוך בהפגנת הציניות שמגולמת בהחלטת טראמפ לנטוש את הכורדים.
וכך, ניקי היילי, לשעבר שגרירת ארה"ב באו"ם, שנהנית מפופולריות עצומה במפלגה הרפובליקאית, צייצה אמש: "לכורדים הייתה חשיבות גדולה במאבק המוצלח נגד דאעש בסוריה... לתת להם למות היא משגה גדול". ומיץ' מקונל, ראש הסיעה הרפובליקאית בסנט, שנחשב פודל של טראמפ, אמר אתמול: "נסיגה נמהרת של כוחות ארה"ב מסוריה תביא תועלת רק לרוסיה, לאיראן ולמשטר אסד, והיא תגדיל את הסכנה שדאעש וארגוני טרור אחרים יתארגנו מחדש וישובו לפעול".
סנטורים רפובליקאים אחרים השמיעו התבטאויות דומות. אחד מהם, לינדסי גראהם, שבדרך כלל הולך אחר הנשיא באש ובמים, אמר שצעדו של טרמפ "מגוחך" ו"אסון שמתרחש לנגד עיננו". הביקורת של מחוקקים רפובליקאים מעלה אפשרות שהקונגרס יקבל חוק חסין וטו נגד הנסיגה (כל המחוקקים הדמוקרטים השמיעו ביקורות קשות יותר).
אפילו פט רוברטסון, הכומר האוונגלי שמיליונים עוקבים אחרי שידורי הטלוויזיה שלו, הזהיר אמש את טראמפ, שהוא "עלול לאבד את המנדט האלוהי שניתן לו" אם אכן יפקיר את הכורדים.
אך מעבר להשלכות הפוליטיות המקומיות, ייאלץ עתה ממשל טראמפ להתמודד עם בעיה חמורה הרבה יותר - אובדן האמינות של ארה"ב בקהיליה הבינלאומית. רשת NBC חשפה אמש כי טראמפ לא התייעץ עם בעלות בריתו הקרובות ביותר, בריטניה וישראל, ואפילו לא נתן להן התרעה מוקדמת על הסגת הכוחות, למרות שבריטניה מחזיקה יחידות של כוחות מיוחדים בסוריה. "מילא הכורדים, אבל האם טראמפ מפנה עורף אפילו לידידות הקרובות ביותר של ארה"ב"? אמר אמש אנליסט בשידור טלוויזיה. "ומה יאמרו סעודיה? קוריאה הדרומית"?.
הצל על שיקול הדעת של טראמפ ועל כישוריו האנליטיים נעשה אתמול כבד הרבה יותר. האם הוא באמת יודע מה הוא עושה? או שהוא נהנה מריגושי השליפה מהמותן ומיכולתו לסובב את העולם כולו סביב אצבעו הקטנה?