הנשיא טראמפ / צילום: רויטרס
הסכם הפסקת האש בסוריה שעליו חתמו אתמול סגן נשיא ארה"ב, מייק פנס, ורג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה, הוא מהלומה קטלנית לשאיפת הכורדים לבית לאומי. ההסכם מנציח את דריסת הרגל הטורקית בסוריה, פותח חלון הזדמנויות לדאעש, מעניק מרחב פעולה לאיראן בסמוך לישראל ונותן אור ירוק להעמקת הנוכחות הרוסית בסוריה. וכמובן, ההסכם משמיד את שאריות אמינותה של ארה"ב כבעלת ברית של כוחות האור בתבל.
את הפיאסקו הזה אפשר לסכם בשלושה משפטים קצרים: ארדואן גבר על דונלד טראמפ. טורקיה כופפה את ידה של ארה"ב. ממשל טראמפ תקע סכין נוספת בגבם של הכורדים בפעם השניה בתוך פחות משבועיים.
זה הכישלון הדיפלומטי והאסטרטגי הגדול ביותר של טראמפ מאז כניסתו לבית הלבן, לפני קצת פחות משלוש שנים, ואי-אפשר להימלט מההשוואה המתבקשת בין הפקרת הכורדים לבין ההתנערות של נוויל צ'מברלין מצ'כוסלובקיה ב-1938.
לא חשוב שבעקבות חתימת ההסכם הכריז טראמפ על ניצחון "מדהים", בהצהרה מצוייצת שמהווה עלבון לשכל הישר: "זה יום גדול לציוויליזציה. אני גאה בארה"ב שצעדה עמי במסלול הכרחי, אם כי בלתי קונוונציונלי במידה מסוימת. אנשים ניסו להשיג עסקה כזו במשך שנים רבות. חייהם של מיליוני אנשים ניצלו. ברכות לכולם".
אך למי הברכות? לארדואן שהציג את נשיא ארה"ב ככלי ריק? לכורדים, שנעקרו מהאזור האוטונומי שלהם בצפון סוריה? לרוסים שהמדיה שלהם שמה ללעג את התקפלות אמריקה הגדולה? (הנה שתי שורות ממאמר אופ-אד בעיתון "מוסקובסקי קומסומולטס", מאתמול: "פוטין זכה במפעל הפיס בנצחונו הבלתי צפוי במזה"ת... אלה שהיו משוכנעים שלא נוכל לעשות שימוש בטראמפ צריכים לחשוב שוב").
אם פורטים לרכיביו את הניצחון ה"מדהים" שהשיגו מייק פנס ומייק פומפיאו, שלוחיו של טראמפ לארדואן, מתברר שמדובר בתבוסה גדולה: עשרות, אם לא מאות כורדים נהרגו בבליצקרייג של טורקיה; אלפי אנשים, רובם כורדים, נאלצו לנטוש את בתיהם ונהפכו לפליטים; נחילים של לוחמי דאעש נמלטו ממחנות המעצר שלהם, לאחר שהשומרים הכורדיים עזבו את משמרתם והצטרפו למערכה הצבאית להגנה על הבית; מנהיגי הכורדים, שנותרו ללא משענת אמריקאית או אחרת, נאלצו לחפש חסות אצל בשאר אסד, שליט סוריה, במהלך שצפוי לשנות את היערכות הכוחות באזור לרעת ישראל וארה"ב.
טראמפ אומר, כי היה צריך "טיפה של אהבה קשוחה" וכמובן סנקציות נשכניות, כדי לשכנע את ארדואן להסכים להפסקת אמש. אבל המחבר של "אמנות העסקה" לא טרח להסביר מה נתן השליט הסמכותני של טורקיה במהלך המו"מ. אלו ויתורים הוא עשה? ובכן, התשובה היא אפס ויתורים. ארדואן קיבל את מבוקשו: רצועת ביטחון ברוחב 20 ק"מ בתוך סוריה, במקביל לקו הגבול עם טורקיה, שמלכתחילה היתה מטרת הפלישה.
"נראה כאילו מדובר בהתקפלת מוחלטת של ארה"ב לנוכח כל דרישות הטורקים", אמר אריק אדלמן, לשעבר שגריר ארה"ב בטורקיה ופקיד בכיר בפנטגון בממשל ג'ורג' וו. בוש, בראיון ל"ניו יורק טיימס". "לא נראה שהטורקים ויתרו על משהו".
במילים אחרות: ארדואן צריך להודות לארה"ב על ההסכם הזה, שמעניק לגיטימציה לכיבוש, אבל טראמפ מעדיף להציג המסמך כהישג אמריקאי. וצריך להדגיש: הטורקים מסרבים להודות שהושג הסכם להפסקת אש של ממש. שר-החוץ הטורקי, מובלוט קובוסוגלו, אמר אמש שלא מדובר בהפסקת אש אלא ב"הסכם להפסקת הפעילות המבצעית" ל-120 שעות. הוא הוסיף: "קיבלנו מה שרצינו".
ועכשיו לא נותר אלא לראות איך ימשיכו הטורקים לנהל את קמפיין הטיהור האתני ברצועת הביטחון, עילת המתקפה שלהם, בחלוף 120 השעות. לאחר הכל, ההסכם עם האמריקאים לא אוסר במפורש קיומו של קמפיין לטיהור הרצועה מתושביה הכורדים. האם כולם יתפנו - או יסכימו להתפנות - מהרצועה הטורקית החדשה? האם סוכני נדל"ן טורקיים יעברו מבית לבית, עם פרחים ביד, ויציעו לרכוש את הנכס במחיר השוק?
בינתיים מתברר, שההסכם עם ארדואן לא שיכך את מחאות המחוקקים האמריקאים בקונגרס על הבגידה בכורדים. "הודעת הממשל (על ההסכם) מציגה אותו כניצחון", אמר אתמול הסנטור מיט רומני, שהתמודד בזמנו על הנשיאות מול ברק אובמה. "אבל זה רחוק מלהיות ניצחון. נותרו שאלות רציניות לגבי ההחלטה להוציא את הכוחות האמריקאים מסוריה. כיצד התקבלה ההחלטה הנמהרת הזו ומה מצדיק אותה"?
והוא מוסיף: "בהתחשב בפרטים הראשוניים על הסכם הפסקת האש, הממשל חייב גם להסביר מה יהיה תפקידה העתידי של ארה"ב באזור. מה יקרה עתה עם הכורדים ומדוע טורקיה אינה משלמת מחיר על הפלישה לאזור הכורדי".
"אני מקווה שהצדדים יכבדו את ההסכם, אבל במוקד הבעיה הזו נמצאת השאלה מדוע ממשל טראמפ לא ניהל מו"מ עם הטורקים לפני שהחלה הפלישה?", אמר הסנטור.
ואכן, החדירה הטורקית לא הפתיעה את הממשל. למעשה, בהודעתו על ההחלטה להוציא את החיילים האמריקאים מסוריה, לפני פחות משבועיים, מדגיש טראמפ שהטורקים ייכנסו לאזור. ההודעה הזו פורסמה בתום שיחה עם ארדואן. מדוע לא ניהל טראמפ מו"מ על גורל הכורדים לפני ההחלטה להוציא את הכוחות האמריקאים?
רומני אומר עוד: "הפסקת האש אינה משנה את העובדה שאמריקה נטשה את בעלי בריתה הכורדים, וכאילו כדי לזרות מלח על הפצעים, הממשל מדבר עליהם בזלזול, כלאחר יד, למרות שכורדים נהרגו כאשר לחמו בצד האמריקאים, בתיהם עלו באש ומשפחותיהם נקרעו".
"מה שעשינו לכורדים יישאר ככתם עקוב מדם בהיסטוריה האמריקאית", הוא אומר. "האם אנו כה חלשים, כה נטולי כישורים דיפלומטיים עד שטורקיה הצליחה לכופף לאמריקה את היד? טורקיה?"
ובאמת, מדוע התקפל טראמפ לפני ארדואן? או, כפי שרומני מציג זאת: "האם טראמפ נתן את כל הסחורה לארדואן מפני שארדואן היה משכנע במיוחד, או בגלל משהו אחר - נאמר האינטרסים העסקיים של טראמפ בטורקיה, או רצונו להתנער מכל המזה"ת?"
אה, כן. מה שנכון, נכון. סוריה באמת "אינה גובלת באמריקה", כפי שאמר אתמול טראמפ להצדקת רצונו להתנער מהמדינה הזו. ההצהרה הזו מהווה המשך הגיוני ישיר להצהרות קודמות שלו, שלפיהן "אנו רחוקים יותר מ-7000 מייל מהאזור". אבל טראמפ שכח להזכיר, שהטרוריסטים הסעודיים, אלה שרצחו 3000 אמריקאים ב-11 בספטמבר 2001 גמעו את המרחק הזה בלי בעיה.