במשך שלושה חודשים עבדה תעשיית המדיה על אש קטנה, וכעת מגיע האופק אל קיצו - עם שלל משימות דחופות שהצטברו על השולחן. "גלובס" עם תקציר הבעיות שנוצרו והחורים שיש למלא.
המשימה של הרשות השנייה: למנות דירקטורים לחברת החדשות 13
רגע לפני החגים, כשתשומת-הלב הציבורית הופנתה בעיקר לחופש הממשמש ובא, הודיעה זהר קדמון, יו"רית דירקטוריון חברת חדשות 13, כי היא פורשת מתפקידה לאחר ארבע שנים. פרישתה יצרה סיטואציה חדשה בה בדירקטוריון החברה מכהנת מטעם הציבור רק דירקטורית אחת: אורנה לביא-שטיינר.
לדירקטורים מטעם הציבור יש חשיבות בכל חברה, אבל בחברת חדשות חשיבותם גדולה שבעתיים, בגלל ההשפעה שיש לחברה כזאת על התודעה הציבורית והחשש שייעשו ניסיונות לעשות שימוש בכוח לטובתם של בעלי מניות או אנשי שררה ולא לטובת הציבור. החוק משקף את ההכרה בחשיבות זאת, ולכן נקבע כי דירקטורים מטעם הציבור יהוו 40% מדירקטוריון חברות החדשות, כלומר 4 דירקטורים - כאשר יו"ר הדירקטוריון ימונה מבין ארבעתם.
אלא שכבר ארבע שנים אין בחברת החדשות של מה שהיה פעם ערוץ עשר את מניין הדירקטורים שהחוק קובע. מבין ארבעת האחרונים, הראשון שהוצא מהדירקטוריון היה רמי סדן, שכיהן חודשים ספורים בתפקיד והודח על-ידי הרשות השנייה תחת הסיבה הרשמית כי מסר פרטים לא נכונים בקורות-החיים שהגיש כדי להתמנות לתפקיד, ואחרי סאגה מתוקשרת בעקבות התבטאות שלו שנתפסה בקרב חלקים בדירקטוריון כגזענית. יחד אתו הודח דירקטור נוסף - איתן זינגר - שגם הוא לא דייק במסירת פרטים, ולמרות שהצהיר כי אין לו זיקה פוליטית, התברר כי היה מועמד מטעם רשימת "יש עתיד".
לכאורה, כבר אז אמורה הייתה הרשות השנייה למנות שני דירקטורים חדשים, אולם ברשות העדיפו אז לתת לכל אחת מהדירקטוריות שנותרו כוח הצבעה כפול ולדחות את ההחלטה. כזכור, באותה עת עוד עמדו באוויר המלצות ועדת פילבר, שבהן נכללה המלצה לבטל את הסעיף הקובע כי יש למנות נציגי ציבור לדירקטוריונים של חברת החדשות.
ההמלצות, כידוע, לא יושמו, וכשלימים ועדת הריכוזיות נדרשה לאשר את מיזוג ערוץ עשר עם רשת, נקטו שם דווקא קו הרואה חשיבות בנוכחות דירקטורים מטעם הציבור, ואף הציעו כי גם בדירקטוריון הערוץ הממוזג (שהוא חברה נפרדת מחברת החדשות) יאומץ פורמט דומה. רק בחודשים האחרונים אפשר היה ללמוד שיעור על חשיבות של דירקטורים אלה כשקדמון ולביא-שטיינר הביעו בגלוי התנגדות למהלך ההדחה של מנכ"ל חברת החדשות דאז גולן יוכפז מתפקידו.
האחריות על מינוי דירקטורים היא כאמור של הרשות השנייה, שלה כבר יש מאגר אנשים מתאימים מתוכם אפשר למנות לתפקיד. עד עתה נמנעו ברשות למלא את מלוא המכסה הנדרשת. כעת הם ייאלצו למנות לפחות דירקטור אחד.
המשימה של אילן שיף ומשרד התקשורת: להשלים את מניין מועצת התאגיד
מתוך רצון לשמור על עצמאותו של תאגיד השידור הציבורי, ניתנה לחברי המועצה שלו עצמאות שאין לה אח ורע. למעשה, פרט למבקר המדינה, אין גוף ציבורי לו היא מוכרחה לתת דין וחשבון. עם זאת, החוק קבע "משבצת" מוגדרת לכל אחד מ-12 האנשים החברים בה. המועצה נבחרת לארבע שנים, אך כבר תקופה ארוכה היא פועלת בהרכב חסר של 9 חברים בלבד. נפתלי גליקסברג עזב כמה חודשים לאחר מינויו, לפני כשנה פרש אבי רט, ואחריו פרשה מישל קרמרמן, שזכתה במכרז על תפקיד יו"ר הרשות השנייה, אך מינויה לא מומש עד היום.
חוק תאגיד השידור הציבורי נותן תוקף לחשיבות המועצה, וכדי לוודא שחבריה נבחרים משיקולים נקיים, מופקדת על בחירתם ועדת איתור. את יו"ר הוועדה - לפי לשון החוק, שופט - ממנה שר התקשורת. השופט הנבחר ממנה שני חברים נוספים, והשלושה אחראים יחד על בחירת חברי מועצה לפי "המשבצות" שהגדיר החוק. יצוין כי השר איננו יכול לבחור בין חלופות שונות - אך באופן פורמלי הוא הממנה.
בתפקיד יו"ר הוועדה מחזיק כיום השופט בדימוס אילן שיף, שמונה לפני כשנה על-ידי שר התקשורת דאז איוב קרא. מאז מינויו נעשה תהליך ארוך לאיתור שני חברי מועצה חדשים - אחד למשבצת "מורשת" ואחר במשבצת "טלוויזיה". כעת בחרה הוועדה שני מועמדים שהיא מבקשת למנות ושמם הועבר למשרד התקשורת. אלא שכלל לא ברור אם שר תקשורת בממשלת מעבר רשאי למנות - גם אם האישור שלו פורמלי בלבד. עד עתה התנגדה הממשלה למינויים מסוג זה, כפי שעלה ממקרה מישל קרמרמן, שהגיע לשווא עד בג"ץ כדי שיכפה על הממשלה לאשר את מינויה. יש להניח כי סוגיית האישור תתגלגל בקרוב לפתחו של היועמ"ש שיצטרך להכריע.
בינתיים התחילה ועדת האיתור בהליכים לבחירת חבר מועצה שלישי. אבל ההליך המשמעותי ביותר יתרחש לקראת אפריל, אז תסתיים כהונתם של חברי המועצה הנוכחית ושל היו"ר גיל עומר. ועדת האיתור תידרש להכריע האם היא מגייסת חברים חדשים, מאריכה את כהונתם של הקיימים או עושה גם וגם. נקווה שעד אז כבר יהיה שר תקשורת שיוכל לחתום על מינויים.
המשימה של רשת: להשיק מחדש את הפרה-פריים ולשפר את מהדורת החדשות
לכבוד ראש השנה קיבלה רשת 13 מבעל השליטה לן בלווטניק שי צנוע לחג - צ'ק של 100 מיליון שקל, שאמור לסייע לערוץ לסגור בורות עבר, לפתח תוכניות עתיד ולעלות סוף-סוף על המסלול הנכון. הכסף ניתן לערוץ כהלוואה, משום שלו בלווטניק היה מזרים כסף לערוץ בלי שבעלי המניות האחרים עושים זאת - היה צורך לדלל אותם, ובלווטניק היה מוצא את עצמו עם למעלה מ- 74% שהחוק מותיר לו.
אבל לא רק כסף חדש הגיע לערוץ, גם מנהלים חדשים-ישנים: זיוית דוידוביץ' ויובל כהן, שחזרו מהפקת האירוויזיון ואמורים - יחד עם המנכ"ל יוסי ורשבסקי, היו"ר נדב טופולסקי ומנכ"ל חברת החדשות ישראל טויטו - לייצר את התפנית.
הבעיות ברורות לכולם: רצועת פרה-פריים שלא יוצרת מספיק עניין ולא מצליחה לאסוף צופים שיישארו למהדורה ואחריה לתוכניות הפריים-טיים. את הכיוונים אליהם מכוונת ההנהלה כבר אפשר להתחיל לראות עם שיבוצים כמו שרון גל, שיגיש את מגזין הצרכנות "ברקוד"; או תוכנית התיירות "טרמינל", שתחליף לעת עתה את "הכול כלול" של סיון כהן שיצאה לחופשת לידה. השאלה שנותרת פתוחה היא האם "הטפטופים" האלה יצליחו לשנות את מגמת שחיקת הרייטינג של הערוץ.
המשימה של איגוד חברות הפרסום: למצוא יו"ר ולגייס הנהלה
כבר שנתיים שאף פרסומאי לא מוכן לקחת על עצמו את תפקיד יו"ר איגוד חברות הפרסום, שפעם נחשב לנחשק, והחזיקו בו פרסומאי על כמו מודי כידון ורמי שלמור. היום, כאמור, איש אינו רוצה בו.
כבר שש שנים מחזיק בו מנכ"ל משרד הפרסום אדלר-חומסקי אמיר גיא - שנתיים מעל הכהונה המקסימלית המותרת בתקנון הארגון, זאת בעיקר כי כל מאמצי השכנוע שהפעיל האחרון יחד עם מנכ"ל האיגוד יגאל בראון על הבכירים בתעשייה כדי שיסכימו להגיש מועמדות לתפקיד, כשלו.
בהיעדר ברירה אחרת תיאלץ ההנהלה הנוכחית לקבל בקרוב החלטה כיצד בכל זאת ניתן לייצר הנהלה חדשה. כעת מסתמן כי יפורסם "קול קורא" לצורך הגשת מועמדות לתפקיד.
מה המשמעות של הדבר, והאם זה יעזור? קשה להניח, שכן מדובר בתעשייה קטנה, וכדי להגיע אל הדמויות המשמעותיות בה, אין צורך ב"קול קורא". האם מישהו יענה לקריאה? נחכה ונראה.